ניתוח
קודם האינטרסים, אחר כך הסדר. ואף מעצמה גרעינית אינה מאזנת
ספטמבר 2026
העובדות
ב-23 בספטמבר 2026, בשולי העצרת הכללית של האו״ם, סיכם מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו באוזני עיתונאים את הדוקטרינה של ממשלו במשפט אחד: ארצות הברית לעולם לא תעמיד את הסדר הבינלאומי מעל האינטרסים שלה. הוא הוסיף שאין זו מתקפה על המערכת הבינלאומית אלא הכרה במציאות: מדינות פועלות לפי האינטרס הלאומי שלהן, והמערכת, לדבריו, נכשלת משום שחרגה מהמנדט שלה.
המשפט אינו חדש במהותו. כבר בשימוע לאישור מינויו, בינואר 2025, כינה רוביו את הסדר העולמי שלאחר המלחמה מיושן, סדר שמשמש כעת נגד אמריקה. החדש הוא ההקשר שבו הוא חוזר עליו: באותם שבועות סגרה וושינגטון שני הסכמים, שכאשר מניחים אותם זה לצד זה, הם מראים מה המשמעות בפועל.
הראשון נוגע לוונצואלה. מאז שכוחות אמריקאיים עצרו את ניקולס מדורו בתחילת ינואר, מנהיגה את המדינה הנשיאה בפועל דלסי רודריגס, המכהנת בצו בית המשפט העליון וללא כל בחירות. ב-2 בספטמבר חתמה ממשלתה על הסכמי אנרגיה המעניקים לחברות אמריקאיות שליטת רוב בכ-65 מיליארד חביות, כחמישית מעתודות ונצואלה, בזיכיונות לתקופה של מאה שנה. בין המשתתפים גם החברה האיטלקית אני. במקביל מתנהל משא ומתן על העברת כ-31 טון זהב ונצואלי, בשווי של כ-4 מיליארד דולר, מבנק אנגליה לבנק הפדרל ריזרב של ניו יורק; בנק אנגליה הודיע שלא יזיז דבר ללא החלטה חדשה של בית משפט בריטי.
השני נוגע לגרינלנד. אחרי שנה וחצי של לחץ, שעליו דיווח האתר הזה כאשר טראמפ חידש אותו בפסגת נאט״ו באנקרה, חתמו ב-22 בספטמבר בניו יורק ארצות הברית, דנמרק וממשלת גרינלנד על הסכם המתקן ומשלים את הסכם ההגנה משנת 1951. מלבד בסיס פיטופיק, תקבל ארצות הברית שני בסיסים חדשים, בנרסרסואק ובמסטרסוויג, עם חופש תנועה ביבשה, באוויר, במים הטריטוריאליים ובמעברים התת-ימיים. מדינות שאינן חברות בנאט״ו מודרות ממתקנים צבאיים וממשאבים אסטרטגיים, והשקעות זרות בתחומים אלה יחייבו הסכמה עם וושינגטון: בפועל, רוסיה וסין נותרות מחוץ למתכות הנדירות של גרינלנד. ממשלת דנמרק מדגישה שההסכם מכבד את ריבונות הממלכה ואת זכותם של תושבי גרינלנד להגדרה עצמית. אך הנוסח קובע גם שההסכם יישאר בתוקף אם גרינלנד תהיה עצמאית, עם חובה להצטרף לנאט״ו. ההסכם עדיין טעון אשרור של הפרלמנט הדני.
אינטרסים נוספים על הפרק
השיטה נראתה כבר שנה קודם לכן, בבואנוס איירס. באוקטובר 2025, ערב הבחירות האמצעיות בארגנטינה, פתח משרד האוצר האמריקאי קו החלפת מטבע של 20 מיליארד דולר עם הבנק המרכזי של המדינה. ב-14 באוקטובר, כשאירח את חוויאר מיליי בבית הלבן, אמר טראמפ בגלוי שהתמיכה תלויה בניצחון בעל בריתו: אם יפסיד, ארצות הברית לא תהיה נדיבה כלפי ארגנטינה. מיליי ניצח ב-26 באוקטובר. אין זו הפיכה ולא מבצע צבאי: זהו סיוע כספי לגיטימי כשלעצמו, שהותנה בהצבעה של עם אחר והוצהר ככזה בפומבי.
המפרץ משלים את התמונה. ב-2 בספטמבר 2026, כשהעימותים עם איראן התרכזו סביב מצר הורמוז, כתב טראמפ ב-Truth Social שכעת, כשהמצר בשליטה אמריקאית, אולי כדאי לשנות את שמו ל„מצר טראמפ”: רעיון שכבר העלה במרץ ושאותו תיאר אחר כך בעצמו כזריקה לאוויר. השם אינו חשוב: שמות של מצרים אינם משתנים בצו, ושום צעד רשמי לא בא בעקבות הדברים. חשובה ההנחה. הורמוז מורכב מהמים הטריטוריאליים של איראן ועומאן, ואמנת האו״ם לחוק הים מבטיחה לכולם זכות מעבר, לא שליטה למי שמחזיק בצי הגדול ביותר. תביעת שליטה בו היא ההיגיון של גרינלנד מיושם על הים. האתר הזה כתב על כך כאשר טראמפ איים על מתקני המים והחשמל של איראן.
באותם ימים, לפי שלושה מקורות שצוטטו על ידי רויטרס ו-ABC News ב-16 בספטמבר, יידע הממשל באופן לא רשמי את ועדות הקונגרס על מכירה לישראל בהיקף של 2.8 מיליארד דולר: 20,000 פצצות MK-84 ו-20,000 פצצות BLU-117, במשקל טון כל אחת. העסקה לא הושלמה ולא דווחה רשמית במועד הפרסום, ומחלקת המדינה השיבה שהמחויבות לישראל נותרת איתנה. ברשת הושווה המשלוח להירושימה. ההשוואה תקפה רק בחלקה. טון הוא משקל הפצצה ולא משקל חומר הנפץ, המהווה מעט פחות ממחציתו: 429 קילוגרם לכל פצצה. בחישוב לפי חומר הנפץ, הסך הכולל מגיע לכ-20 קילוטון שווה ערך TNT, לעומת כ-15 המוערכים להירושימה. הטענה „יותר מהירושימה” סבירה אפוא מבחינה מספרית, ואילו הנתון של „40 קילוטון” שמסתובב סופר גם את פלדת המעטפות. ומעל לכול, פצצה אטומית משחררת את האנרגיה שלה ברגע אחד ובנקודה אחת; ארבעים אלף פצצות קונבנציונליות מוטלות אחת אחרי השנייה, על מטרות שנבחרות אחת אחת, וכל בחירה כפופה למשפט ההומניטרי.
החוט המקשר בין בואנוס איירס, קראקס ונוק הוא אותו חוט שהאתר הזה כבר עקב אחריו במזרח קונגו, שם מחליפים מינרלים בביטחון ואת המחיר אינו קובע מי שמחזיק במשאב. בוונצואלה הנפט מגיע תחת ממשלה שלא נבחרה, שנולדה ממבצע צבאי חיצוני. בגרינלנד נסגרות המתכות הנדירות בפני מתחרים בהסכמה רשמית של קופנהגן ונוק, אחרי חודשים שבהם טראמפ לא שלל שימוש בכוח.
נותרת השאלה החסרה ברוב הפרשנויות: מי מהווה משקל נגד? המעצמות הגרעיניות האחרות מחו. אבל מה הן עשו?
סין גינתה את המבצע בוונצואלה כשימוש פזיז בכוח, ושר החוץ שלה, וואנג יי, דחה את הרעיון שמדינה כלשהי תשמש שוטר העולם. עם זאת, המקורות שנבדקו אינם מתעדים צעדי נגד סיניים ממשיים באמריקה הלטינית. המנוף האמיתי של בייג׳ינג הוא כלכלי: הגבלות הייצוא על מתכות נדירות שהוכרזו ב-9 באוקטובר 2025 והושעו עד 10 בנובמבר 2026. בפסגת וושינגטון ב-23 עד 25 בספטמבר האריכו שי ג׳ינפינג וטראמפ את הפסקת האש במכסים בחודשיים, ללא התקדמות לא בנושא טייוואן ולא בנושא המתכות הנדירות. סין משתמשת במנוף שלה כדי לנהל משא ומתן על מעמדה שלה, לא כדי להגן על העיקרון שהיא מצטטת.
רוסיה כינתה את המבצע בוונצואלה תוקפנות מזוינת והעלתה אותו במועצת הביטחון ב-5 בינואר. לגבי גרינלנד, הקרמלין ביטל את ההסכם כעניין הנוגע רק למדינות המעורבות. אין זו אדישות: היגיון אזורי ההשפעה שמוסקבה תובעת באוקראינה הוא אותו היגיון שוושינגטון מחילה בחצי הכדור המערבי. מחאה רמה מדי נגד השני הייתה מחלישה את ההגנה על הראשון.
הודו לא גינתה את המבצע בוונצואלה: היא קראה לרגיעה והמליצה לאזרחיה שלא לנסוע למדינה. צורת ההתנגדות שלה אחרת, שקטה. באוגוסט היווה הנפט הגולמי הרוסי יותר מ-40% מיבואה, למרות הסכם הסחר מפברואר עם וושינגטון ולמרות החוק שטראמפ חתם עליו ב-18 בספטמבר, המתיר מכסים של עד 100% על רוכשי אנרגיה רוסית. גם הצהרת בריקס בניו דלהי, שאומצה בנשיאות הודו, הגנה על המשפט הבינלאומי בלי להזכיר אף פעם את ארצות הברית.
פקיסטן, חברה לא קבועה במועצת הביטחון, הזהירה בינואר, יחד עם מדינות אחרות, שיישום סלקטיבי של המשפט הבינלאומי מסכן את כל מערכת הביטחון הקולקטיבי. באותה תקופה הפכה לאחת מבנות השיח המועדפות על טראמפ: מתווכת בין וושינגטון לטהרן, חתומה על הסכם כרייה של 500 מיליון דולר עם שותפים אמריקאיים, ומ-7 באוגוסט צד, יחד עם סעודיה וטורקיה, לברית הגנה הדדית שנחתמה במכה, שלפיה התקפה על אחת מהן נחשבת התקפה על כולן. היא המעצמה הגרעינית היחידה שבנתה ברית חדשה, אך בתוך המסלול האמריקאי, לא נגדו.
פרשנות משפטית
שלושה עקרונות עומדים על הפרק, ויש להפריד ביניהם.
הראשון הוא איסור השימוש בכוח, הקבוע בסעיף 2(4) למגילת האו״ם. מעצרו של ראש מדינה מכהן בשטחו, ללא הרשאה של מועצת הביטחון, הוגדר תוקפנות על ידי רוסיה וסין ונמתח עליו ביקורת גם מצד ברזיל, קולומביה וכמה מבעלות בריתה של ארצות הברית. ההצדקה האמריקאית הרשמית, המאבק בסחר בסמים, אינה נכנסת לאף אחד משני החריגים שהמגילה מתירה: הגנה עצמית או הרשאה של המועצה.
השני הוא הריבונות הקבועה על משאבי טבע, שאושרה בהחלטה 1803 של העצרת הכללית משנת 1962: זכות העמים על משאביהם צריכה להיות מופעלת לטובת התפתחותם הלאומית. ממשלת ביניים שלא נבחרה, שעלתה לשלטון אחרי התערבות צבאית זרה, והמעניקה חמישית מהעתודות למאה שנה לחברות מאותה מדינה, מעוררת שאלה רצינית לאור עיקרון זה. זו שאלה, לא פסק דין: ההחלטה אינה מחייבת כמו אמנה, ושום בית משפט לא הכריע.
השלישי הוא ההגדרה העצמית. בגרינלנד העיקרון נשמר מבחינה פורמלית: ההסכם נחתם על ידי ממשלת גרינלנד ויעבור בפרלמנט הדני. אולם הסעיף הכובל גרינלנד עצמאית עתידית להצטרפות לנאט״ו מכריע כבר היום בחירה שהייתה אמורה להיות שייכת למדינה שעדיין אינה קיימת.
השלכות — מבחן הסימטריה
החיכוך הראשון הוא המשפט של רוביו עצמו. אף מדינה מעולם לא העמידה באמת את הסדר הבינלאומי מעל האינטרסים שלה: ההבדל הוא שהאחרות מכחישות זאת. רוסיה מצטטת את המשפט הבינלאומי למען קראקס בזמן שהיא מפרה אותו באוקראינה. סין מצטטת אותו למען קראקס בזמן שהיא דוחה את פסק הבוררות מ-2016 על ים סין הדרומי. פקיסטן מצטטת אותו במועצת הביטחון בזמן שהיא מחזירה לאפגניסטן אנשים שלפי האו״ם אינם יכולים לשוב בבטחה. רוביו רק הסיר את המסכה. מבחן הסימטריה אינו מזכה את וושינגטון: הוא אומר שהבעיה אינה „מדינה סוררת” אחת, אלא מערכת שבה אף מעצמה גדולה אינה מסכימה להיות כבולה.
החיכוך השני נוגע למשקל הנגד החסר. מי שמדמיין גוש חלופי, בריקס או ציר מוסקבה-בייג׳ינג, מוצא בפועל סכום של משאים ומתנים דו-צדדיים: סין מתמקחת על מתכות נדירות, הודו על נפט, פקיסטן על מינרלים ותיווך, רוסיה על הכרה באזור ההשפעה שלה. איש אינו מגן על העיקרון כשההגנה עליו עולה משהו.
החיכוך השלישי נוגע לאירופה מקרוב. חברה איטלקית משתתפת בהסכמי הנפט של ונצואלה. אירופה, המתקוממת נגד אזורי ההשפעה הרוסיים, ראתה מדינה חברה, דנמרק, מנהלת תחת לחץ משא ומתן על עתידו של שטח משלה עם בעלת בריתה העיקרית. אם החוק חל רק כשזה נוח, זה נכון גם לגבינו.
כתבות נוספות: אירופה הפסיקה להיות תלויה במוסקבה. במי היא תלויה עכשיו? · טראמפ רוצה את גרינלנד בחזרה. וברית נאט"ו מאיימת על עצמה. · הקריאה שנפלה על אוזניים ערלות: טראמפ, בית הדין הפלילי הבינלאומי, ומשקלו של מה שלא מוכר · בריקס בניו דלהי: המשפט הבינלאומי בנוסח, ומי שלא נזכר · מינרלים תמורת ביטחון: לשלום קונגו יש מחיר, וקונגו היא לא זו שקובעת אותו · שלוש מדינות, אמנה אחת, שלושה סטנדרטים שונים · האו״ם אומר שאין ביטחון בחזרה לאפגניסטן. פקיסטן ממשיכה להחזיר אותם — אפילו כשעכשיו שתי המדינות מכריזות מלחמה זו בזו. · טייוואן: המחיר של איזון שאף אחד לא רוצה לשבור · טראמפ מאיים על מתקני המים והחשמל של איראן. זו לא תהיה הפעם הראשונה — וזה יהיה פשע מלחמה. · זה לא המיצר. זו הדוגמה. · נורד סטרים: גרמניה מאשימה קצין אוקראיני לשעבר בחבלה כפשע מלחמה · מניפסט לאי-הכרה בהתנהלות ארצות הברית של אמריקה · מי משלם על המלחמה? החוב של אוקראינה, הנכסים הרוסיים המוקפאים וכלל שאירופה תיאלץ לכופף
מקורות: רוביו באו״ם (23.9.2026) · רוביו, שימוע לאישור מינוי (ינואר 2025) · CNN — טראמפ והסיוע לארגנטינה (14.10.2025) · אל-ג׳זירה — חתימת קו ההחלפה הארגנטינאי · UPI — הסכמי הנפט של ונצואלה (2.9.2026) · Rio Times — הזהב הוונצואלי לפד · UA.News/רויטרס — עמדת בנק אנגליה · חדשות האו״ם — מועצת הביטחון על ונצואלה (5.1.2026) · תגובות בינלאומיות להתערבות בוונצואלה · Il Post — הסכם גרינלנד · ממשלת דנמרק — הודעה על ההסכם · הבית הלבן — נוסח ההסכם · רויטרס/US News — הקרמלין על גרינלנד · הגבלות סין על מתכות נדירות · CBS News — פסגת טראמפ-שי · Business Standard — הודו והנפט הרוסי · Foreign Policy — פקיסטן ווושינגטון · אל-ג׳זירה — ברית מכה · Newsweek — „מצר טראמפ” · ABC News/רויטרס — פצצות לישראל · נתוני MK-84 (חומר הנפץ) · הערכת עוצמת הירושימה · החלטת האו״ם 1803 (1962) · מגילת האו״ם, סעיף 2(4) · אמנת חוק הים — זכות מעבר
הערת אימות: המאמר נולד גם מפרשנות שהופצה באיטליה ומתארת את ארצות הברית כ„מדינה סוררת-על”. חלק מטענותיה אינן מקבלות אישוש במקורות: העברת הזהב הוונצואלי נוגעת לכ-31 טון ולא ל-312, ולא הושלמה במועד הפרסום; מעורבות אמריקאית בחבלה בנורד סטרים נותרת השערה, בעוד שהתביעה הפדרלית הגרמנית הגישה כתב אישום נגד אזרח אוקראיני (כתבנו על כך כאן). מכירת הפצצות לישראל מדווחת על ידי מקורות אנונימיים ולא הושלמה; ההשוואה להירושימה מחושבת לפי חומר הנפץ ולא לפי המשקל. איננו מביאים, משום שלא אומתו, את הטענות על מימון הקשור לסגן הנשיא ואנס בקמפיין בברזיל ועל תפקיד אמריקאי ישיר בבחירות בקולומביה.