
IWILLNOTLOOKAWAY.ORG
מילון מונחים
שימוש בכוח והגנה עצמית: מה אוסרת מגילת האו״ם, שני החריגים, ומי מכריע אם מתקפה הייתה חוקית
עודכן ב-25 באוקטובר 2026
כמעט כל מדינה שתוקפת מדינה אחרת אומרת שהיא מגינה על עצמה. כך אמרה רוסיה באוקראינה ב־2022, כך אמרו ארצות הברית ואיראן במלחמת 2026, כך אומרות השנה אתיופיה ואריתריאה. כדי להבין מתי הטיעון מחזיק, צריך שני סעיפים של מגילת האומות המאוחדות: סעיף 2(4) וסעיף 51.
מה זה
המגילה, שנחתמה ב־1945, אוסרת על כל המדינות לאיים בכוח או להשתמש בו נגד שלמותה הטריטוריאלית או עצמאותה המדינית של מדינה אחרת (סעיף 2(4)) (מגילת האומות המאוחדות). לפני כן מלחמה הייתה כלי לגיטימי של מדיניות; מאז היא כבר לא. האיסור חל גם על מי שחש מאוים או צודק בסכסוך.
שני החריגים
הרשאה של מועצת הביטחון. המועצה יכולה לקבוע שקיים איום על השלום או מעשה תוקפנות (סעיף 39), ואם צעדים אחרים אינם מספיקים, להתיר שימוש בכוח (סעיף 42). לשם כך דרושים תשעה קולות מתוך חמישה־עשר ואף לא קול נגד מאחת מחמש החברות הקבועות: לכן מועצת הביטחון מתירה זאת לעיתים רחוקות.
הגנה עצמית. סעיף 51 מכיר בזכותה של מדינה להגן על עצמה, לבד או עם בעלות בריתה, «אם מתרחשת מתקפה מזוינת». התגובה חייבת להיות הכרחית ומידתית, יש לדווח עליה מיד למועצת הביטחון, והיא תקפה רק עד שהמועצה פועלת.
מה נחשב «מתקפה מזוינת»
בית הדין הבינלאומי לצדק הבהיר זאת ב־1986, בעניין ניקרגואה נגד ארצות הברית. מתקפה מזוינת היא אחת הצורות החמורות ביותר של שימוש בכוח: פלישה, או שליחת כנופיות חמושות בעלות השפעה דומה. אספקת נשק או תמיכה למורדים היא בלתי חוקית, אך אינה מתקפה מזוינת ואינה מתירה להגיב במלחמה (בית הדין הבינלאומי לצדק, ניקרגואה נגד ארצות הברית; קטע מפסק הדין). כבר ב־1974 הגדירה העצרת הכללית את התוקפנות: פלישה, הפצצה, הסגר על נמלים, שליחת כנופיות חמושות. הרשימה אינה סגורה, ומועצת הביטחון מכריעה בכל מקרה לגופו (החלטה 3314).
האזורים האפורים
להתגונן לפני. מתקפה קרובה עשויה להצדיק הגנה עצמית מקדימה. המבחן המצוטט ביותר בא ממכתב של מזכיר המדינה האמריקאי דניאל וובסטר מ־1841 בעניין פרשת «קרוליין»: הכרח «מיידי, מכריע», שאינו מותיר בחירה באמצעים ולא זמן לשיקול דעת (פרויקט אבלון, ייל). מלחמת מנע נגד איום עתידי ולא ודאי היא דבר אחר: לרוב המדינות והמשפטנים היא אסורה.
קבוצות חמושות. המגילה חושבת על מדינות. ב־2004 שלל בית הדין הבינלאומי לצדק את האפשרות שישראל תסתמך על סעיף 51 בעניין הגדר בגדה המערבית, משום שהמתקפות לא באו ממדינה זרה אלא משטח שישראל עצמה שלטה בו (בית הדין הבינלאומי לצדק, חוות הדעת מ־9 ביולי 2004). ב־2014 תקפה ארצות הברית את המדינה האסלאמית בסוריה בטענה שמותר לפעול בשטחה של מדינה «שאינה רוצה או אינה מסוגלת» למנוע את המתקפות (מכתב ארה״ב למועצה). זו עמדה של חלק מהמדינות, לא כלל שהכול מקבלים.
התערבות הומניטרית. ב־1999 הפציצה נאט״ו את יוגוסלביה כדי לעצור את הדיכוי בקוסובו, בלי הרשאה של המועצה. הצעת החלטה של רוסיה, בלארוס והודו להפסיק את ההפצצות נדחתה ברוב של 12 נגד 3 (האו״ם, 26 במרץ 1999). ועדה בינלאומית עצמאית קבעה לאחר מכן שההתערבות הייתה בלתי חוקית, אף שהייתה מוצדקת מבחינה מדינית ומוסרית (הוועדה לקוסובו, 2000). המגילה אינה קובעת חריג הומניטרי.
הגבול, בפועל
מועצת הביטחון היא שאמורה להכריע אם מלחמה הייתה הגנה עצמית. אבל כשהמתקפה באה מאחת מחמש החברות הקבועות או מבעלת ברית שלה, הווטו חוסם הכול. מאז 17 ביולי 2018 יכול בית הדין הפלילי הבינלאומי לשפוט מנהיגים על פשע התוקפנות, אבל לגבי מדינות שאינן חברות בבית הדין נדרשת הפניה של המועצה, כלומר שוב הסכמת החמש (הקואליציה למען בית הדין הפלילי הבינלאומי). העצרת הכללית יכולה לגנות, לא לחייב.
מקרים שכבר הוזכרו באתר
- רוסיה–אוקראינה, 2022. מוסקבה הודיעה למועצה שהיא פועלת לפי סעיף 51 (מכתב S/2022/154). אוקראינה לא תקפה את רוסיה; העצרת הכללית גינתה את התוקפנות ברוב של 141 קולות (מה אירופה יכולה לעשות).
- ארצות הברית–ונצואלה, ינואר 2026. המאבק בסחר בסמים, ההצדקה האמריקאית, אינו נכנס לאף אחד משני החריגים (קודם האינטרסים, אחר כך הסדר).
- ארצות הברית, ישראל ואיראן, 2026. וושינגטון וטהרן הסתמכו שתיהן על סעיף 51; מתקפת מנע על תוכנית גרעין היא הטענה השנויה ביותר במחלוקת (איראן: השאלה הבלתי פתורה של השימוש בכוח).
- אתיופיה ואריתריאה, אוקטובר 2026. כל אחת משתי המדינות מאשימה את השנייה בפני המועצה ומסתמכת על המגילה (אתיופיה, מדריך למלחמה).
אם כל מדינה יכולה לקרוא למלחמה שלה הגנה עצמית, האיסור שבסעיף 2 נשאר על הנייר. לכן קנה המידה חייב להיות זהה לכולם.
מקורות: מגילת האומות המאוחדות · בית הדין הבינלאומי לצדק, ניקרגואה נגד ארצות הברית · קטע מפסק הדין · החלטה 3314 · פרויקט אבלון, ייל · בית הדין הבינלאומי לצדק, חוות הדעת מ־9 ביולי 2004 · מכתב ארה״ב למועצה · האו״ם, 26 במרץ 1999 · הוועדה לקוסובו, 2000 · הקואליציה למען בית הדין הפלילי הבינלאומי · מכתב S/2022/154