ניתוח

הקריאה שנפלה על אוזניים ערלות: טראמפ, בית הדין הפלילי הבינלאומי, ומשקלו של מה שלא מוכר

ספטמבר 2026

סדרה: בית הדין במצור · 4 מתוך 6

העובדות

ב-22 בספטמבר 2026, בנאומו באספה הכללית של האו״ם, כינה דונלד טראמפ את בית הדין הפלילי הבינלאומי מוסד "נוכל", "חמקמק" ו"אנטי-אמריקאי", והוסיף שפקידיו הם "קבוצה של אנשים מרושעים". הוא קרא לכל המדינות החברות לפרוש באופן מיידי, וחזר על כך שוושינגטון לא תיתן לחיילים אמריקאים או לאזרחים אחרים לעמוד לדין ב"משפטי בדיחה" בפני "טריבונל אנטי-אמריקאי" שאין לו סמכות שיפוט על ארצות הברית. הוא לא הזכיר את ישראל או את נתניהו בשם.

התוצאה, לפי רויטרס, מדידה: בכל האספה הכללית, רק מדינה אחת נענתה לקריאה. נאורו — האי הקטן באוקיינוס השקט שנודע בעבר כ-Nauru — הכריזה, מפי נשיאה דיוויד אדיאנג, על פרישתה מאמנת רומא, בנימוק של "חוסר הרלוונטיות הגובר" של בית הדין. פקיד בכיר במשרד החוץ האמריקאי לענייני מזרח אסיה והאוקיינוס השקט שיבח את הצעד ברשת X כהגנה על ריבונות מפני "חריגה בלתי חוקית" של בית הדין.

אינטרסים נוספים על הפרק

הקריאה לא הגיעה משום מקום. לפי הצו הנשיאותי שטראמפ חתם עליו בפברואר 2025, ארצות הברית הטילה סנקציות על יותר מתריסר שופטים ותובעים בבית הדין; באוגוסט 2026 הרשימה הורחבה גם לנשיאת בית הדין, היפנית טומוקו אקנה. ביולי, מזכיר המדינה מרקו רוביו הבטיח מסע להרוס את בית הדין "לבנה אחר לבנה". מאז, ונצואלה וצ׳אד הכריזו על פרישה מהאמנה, בהמשך לבורקינה פאסו, מאלי וניז׳ר בשנה שלפני כן.

ההסלמה, כפי שדיווח הוול סטריט ג׳ורנל ורויטרס אימצה, נמצאת במטרה: הסנקציות עד כה פגעו בפקידים בודדים, ואילו כעת הן יופנו נגד בית הדין כמוסד, במטרה מוצהרת לחתוך אותו מרוב המערכת הפיננסית הדולרית לאחר תקופת חסד של שישה עד שבעה חודשים. החלטה סופית לא התקבלה, ככל שהיה ידוע בעת הדיווחים הראשונים, אך פקידים אמריקאים ציינו לכתבים כי הכרזה עלולה להגיע כבר במהלך האספה הכללית או זמן קצר לאחריה.

המוטיבציה הוצהרה בחלקה על ידי טראמפ עצמו, שבהזדמנויות אחרות קשר את המסע להגנה על נתניהו, אשר בשנת 2024 — יחד עם שר הביטחון דאז יואב גלנט ומפקד בחמאס — קיבל צו מעצר מבית הדין הפלילי הבינלאומי בגין פשעי מלחמה בעזה, שם נהרגו למעלה מ-73,000 בני אדם לפי משרד הבריאות הפלסטיני. וושינגטון מבקשת גם לסגור את החקירה הישנה של בית הדין בנוגע לכוחות אמריקאים באפגניסטן.

באולם, התגובה הגיעה מכמה כיוונים. ראש ממשלת הולנד רוב יטן, שמדינתו מארחת את בית הדין, אמר שבית הדין הפלילי הבינלאומי "נמצא תחת מתקפה" וקרא לקהילה הבינלאומית להגן על מוסדות משפטיים גלובליים, וקיבל תשואות ארוכות. ראשת ממשלת יפן סנאה טאקאיצ׳י חזרה בנאומה שלה על תמיכת יפן בבית הדין. האיחוד האירופי, באמצעות הנציגה הבכירה קאיה קאלאס, הודיע שהוא שוקל חוק חוסם נגד סנקציות אמריקאיות אפשריות. נציב זכויות האדם הגרמני, לארס קסטלוצ׳י, דחה את קריאתו של טראמפ ואמר כי "הפשעים החמורים ביותר לא צריכים להישאר בלא עונש".

פרשנות משפטית

יש לציג את הטיעון המשפטי האמריקאי בדיוק, כי זו הנקודה היחידה שבה לעמדת וושינגטון יש בסיס טכני: ארצות הברית טוענת שבית הדין אינו בעל סמכות שיפוט על אזרחי מדינות שלא אישררו את אמנת רומא. תשובת האמנה היא סעיף 12(2)(א): סמכות השיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי היא טריטוריאלית, לא מבוססת אזרחות. בית הדין יכול לשפוט פשעים שנעשו בשטחה של מדינה חברה, מי שביצע אותם. גם פלסטין וגם אפגניסטן הן מדינות חברות. המחלוקת האמיתית, אם כן, אינה אם קיימת סמכות שיפוט באופן מושגי, אלא אם מדינה שאינה חברה יכולה להגן על אזרחיה — או על אזרחי בעלת ברית שאינה חברה, במקרה של ישראל — מפני סמכות שיפוט טריטוריאלית ששייכת לאחרים.

באשר לתוקף בזמן של המעשים, סעיף 29 לאמנה קובע שפשעים בתחום סמכותו של בית הדין אינם כפופים להתיישנות. צו מעצר אינו פוקע כשמתחלף המשל שמתנגד לו, ולא כאשר מדינתו של המבוקש מסרבת להכיר בו. אפילו פרישה מהאמנה אינה מיידית: לפי סעיף 127, היא נכנסת לתוקף רק שנה לאחר ההודעה — כלל שחל גם על נאורו.

השלכות — מבחן הסימטריה

החיכוך הראשון נוגע לחוסר הרלוונטיות המוצהר וסנקציות המגויסות. נאורו הצדיקה את פרישתה בציטוט "חוסר הרלוונטיות הגובר" של בית הדין, וושינגטון הריעה לבחירה זו כהגנה על ריבונות. באותו הרגע ממש, הממשל מכין נגד אותו בית דין ממש את הסנקציות הכבדות ביותר שהופנו אי-פעם לטריבונל בינלאומי — כבדות עד כך שנשיאות בית הדין ומזכירותו הזהירו כי אפילו פעולות שוטפות, כמו רכישת שירותי מחשוב וביטוח או תשלום משכורות לעשרות עובדים אמריקאים, עשויות להיפגע. משרד האוצר האמריקאי אינו מתגייס נגד מוסד שהוא באמת לא רלוונטי: המסע מפריך את הטיעון שהוא עצמו מריע לו.

החיכוך השני נוגע לסמכות שיפוט לסירוגין. במרץ 2023, הנשיא ג׳ו ביידן קרא לצו המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי נגד ולדימיר פוטין "מוצדק", בעוד שהכיר בכך שארצות הברית אינה מכירה בבית הדין: "זה גם לא מוכר בינלאומית על ידינו — אבל אני חושב שזה מסר חזק מאוד," אמר. אז מוסקבה הייתה זו שתיארה את בית הדין כגוף "נגוע בהטיה פוליטית" ו"בובה" של המערב. כיום וושינגטון משתמשת בשפה לא שונה בהרבה נגד אותו מוסד עצמו. סמכות השיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי, לגבי שני ממשלים אמריקאיים עוקבים, נראה כאילו חשובה כשהיא פוגעת באחרים.

החיכוך השלישי נוגע למה שנשאר. אי-הכרה בבית דין היא מעשה פוליטי, שנמשך רק כל עוד מי שמכריז עליו נמצא בתפקיד. מעשיו של בית הדין פועלים בהיגיון אחר: הם אינם מתיישנים, ופרישה מהאמנה נכנסת לתוקף רק שנה לאחר ההודעה. דבריו של ביידן עצמו על פוטין מאששים זאת בעקיפין: נשיאה של מדינה שאינה מכירה בבית הדין הפלילי הבינלאומי הכיר בכל זאת במשקלו של מעשה שהוציא אותו בית דין. אי-הכרה משנה לאן יכול המבוקש לנסוע בבטחה. היא אינה משנה את מה שנקבע, ולא את מה שנשאר בתיק.

ניו יורק, יומיים לאחר מכן

ב-25 בספטמבר, נתניהו נשא דברים באספה הכללית באולם שממנו יצאו עשרות משלחות מיד כשעלה לדוכן, בין קריאות בוז לתשואות בעת ובעונה אחת. הוא כינה אותם "פחדנים מוסריים", והזמין את מי שנותרו באולם לצאת גם הם. הוא תקף את ראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדני — שביקש מהרשויות הפדרליות לאכוף את צו המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי — וכינה אותו "אנטישמי" ואמר לו: "ניסית למנוע ממני להגיע לכאן. ניסית להשתיק אותי. טוב, אתה לא יכול להשתיק אותי". הוא דחה את טענות רצח העם בעזה כ"השקר הגדול ביותר של המאה".

שעות ספורות קודם לכן, נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן נשא דברים באספה רק בשיחת וידאו: בשנה השנייה ברצף, משרד החוץ האמריקאי דחה את בקשתו לוויזה לכניסה לארצות הברית. נתניהו, המבוקש על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי, התקבל אישית באותה מדינה שדחתה את כניסתו של מנהיג הצד הפלסטיני. ארצות הברית אינה חברה באמנת רומא ולא הייתה מחויבת לעצור אותו; הסכם המושב של האו״ם מבטיח בכל מקרה גישה לראשי ממשלות. אך את חוסר הסימטריה בין מי שנכנס לבין מי שנשאר בחוץ אין שום כלל מסביר. זו בחירה.

כתבות נוספות: שישה חודשים לבית הדין: וושינגטון מטילה סנקציות על בית הדין הפלילי הבינלאומי כולו ופותחת משא ומתן על עצמאותו · ראש עיר, צו מעצר, שאלה שאף אחד לא באמת רוצה לשאול · חמש עשרה שנה בעבור צו מעצר · שני צווים, אפס מעצרים · ניז'ר פורשת מבית הדין הפלילי הבינלאומי, בעוד ארה"ב ואיטליה ממשיכות בשיתוף פעולה צבאי

מקורות: רויטרס/US News — נאום טראמפ באו״ם · The Federalist — ציטוטים מלאים ודיווח הוול סטריט ג׳ורנל על הסנקציות · רויטרס — רק נאורו נענית לקריאה · Politiko — הצהרת יטן · אל ג׳זירה — נאום נתניהו · CBC — דחיית הוויזה לאבו מאזן · NPR — נתניהו וממדני · ביידן על צו המעצר נגד פוטין (מרץ 2023) · אמנת רומא — סעיפים 12, 29, 127

הערת אימות: סנקציות נגד בית הדין הפלילי הבינלאומי כמוסד היו, בעת הפרסום, מוכנות לפי הדיווחים אך לא הוכרזו רשמית — לפי הוול סטריט ג׳ורנל/רויטרס, לא אושר על ידי משרד החוץ; ניסוח בלשון תנאי. המספר "יותר מתריסר" פקידים שהוטלו עליהם סנקציות והמינוי של טומוקו אקנה מבוססים על דיווחי תקשורת מצטברים, ללא רשימה רשמית מאוחדת שנמצאה במהלך מושב זה — יש לאמת מול רשימת OFAC כשתהיה זמינה.

כל החדשות והמניפסטים →