חדשות
טראמפ רוצה את גרינלנד בחזרה. וברית נאט"ו מאיימת על עצמה.
יולי 2026
העובדות
ב-7-8 ביולי 2026, בפסגת נאט"ו באנקרה, חידש הנשיא טראמפ את הדרישה שארה"ב תשיג שליטה על גרינלנד, שטח אוטונומי של ממלכת דנמרק — חברה מייסדת בנאט"ו מאז 1949. זוהי הישנות של משבר שנפתח מאז כניסתו לתפקיד: בתחילת 2026 טראמפ סירב לשלול שימוש בכוח צבאי לסיפוח האי, ואף איים במכס של 25% על סחורות אירופיות אם קופנהגן לא תוותר על השטח; ב-21 בינואר, בפורום דאבוס, הוא נסוג, והתחייב שלא להשתמש בכוח ולא במכסים. בינתיים, סגן ראש הסגל של הבית הלבן, סטיבן מילר, הצהיר כי לארה"ב יש "הזכות" לקחת את גרינלנד, בעוד אשתו קייטי מילר פרסמה מפה של האי מכוסה בדגל האמריקאי עם הכיתוב "SOON" (בקרוב), מה שעורר גינוי נרחב. טראמפ עצמו הצהיר כי הוא "לא זקוק למשפט הבינלאומי" וכי מדובר בבחירה בין "לקחת את גרינלנד או לשמר את נאט"ו". באנקרה, פרדריקסן השיבה: "אנחנו מדינות ריבוניות וזקוקים לכך שכולם, כולל בעלות הברית, יכבדו את שלמותנו הטריטוריאלית". שר החוץ הגרינלנדי, מוטה אגדה, כתב כי עתיד האי "תלוי בעמו, כפי שהיה תמיד וכפי שיהיה תמיד".
פרשנות משפטית
איום בשימוש בכוח נגד השלמות הטריטוריאלית או העצמאות המדינית של מדינה אחרת אסור לפי סעיף 2(4) של מגילת האומות המאוחדות, ללא קשר למי שמשמיע אותו. כאן משמיעה אותו המדינה שמובילה את נאט"ו, נגד חברה מייסדת בברית שהוקמה בדיוק כדי להגן על השלמות הטריטוריאלית של חבריה מפני איומים חיצוניים. תומאס קרוסבי, מומחה צבאי במכללה הדנית המלכותית להגנה, הצהיר כי ניסיון להשתלט על גרינלנד יהווה מעשה פלילי, ולדנמרק תהיה הזכות לעצור ולהעמיד לדין כל אמריקאי מעורב; חיילים דנים בגרינלנד מחויבים על פי חוק להגן על השטח הלאומי מכוח צו קבע משנת 1952. יש לומר בדייקנות: בדבריו ביולי באנקרה, טראמפ לא חזר במפורש על איום הכוח — זה מתוארך לתחילת השנה — אך הוא פתח מחדש את דרישת השליטה לאחר שהתחייב בדאבוס שלא להשתמש בה, בתנודתיות שמקשה להבחין בין רטוריקה לאיום אמיתי.
השלכות — מבחן הסימטריה
הקריטריון המיושם כאן — איום על הריבונות הטריטוריאלית של מדינה אחרת מפר את סעיף 2(4), מי שלא יהיה שמשמיע אותו — הוא אותו קריטריון שאתר זה מיישם על רוסיה בנוגע לאוקראינה. הוא אינו משתנה משום שמדובר במנהיג המעצמה שמובילה את נאט"ו במקום ביריב מוצהר: זוהי בדיוק הנקודה העיוורת שמבחן הסימטריה נועד להאיר. דנמרק לא הגיבה באיומים שווי ערך, אלא בפנייה למשפט הבינלאומי ולזכות להגדרה עצמית — אין כאן "שני צדדים" לאזן.
Fonti: The Hill · US News (AP) · Congressional Research Service · Atlantic Council