חדשות
שני צווים, אפס מעצרים
27 ביולי 2026 — הונגריה / מונגוליה / טג'יקיסטן / בית הדין הפלילי הבינלאומי
הרקע
בית דין יכול להוציא צו מעצר. אך אם לאף אחד אין את הסמכות לאכוף אותו, הצו נשאר פיסת נייר, ולו החגיגית ביותר. זה בדיוק מה שקרה פעמיים בשנתיים האחרונות בבית הדין הפלילי הבינלאומי: שני ראשי ממשלה תחת צו מעצר ביקרו, ללא כל השלכה, במדינות שהיו מחויבות באמנה לעצור אותם. המקרה הראשון נוגע לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, השני לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. הנסיבות הפוליטיות לא יכולות היו להיות שונות יותר. אך המנגנון שהופך אותן לזהות, הוא אותו מנגנון בדיוק.
הצו נגד פוטין: מונגוליה וטג'יקיסטן
ב-17 במרץ 2023 הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי צו מעצר נגד פוטין בגין גירוש בלתי חוקי של ילדים אוקראינים. ב-3 בספטמבר 2024 ביקר פוטין במונגוליה, מדינה חברה באמנת רומא משנת 2000, והתקבל בכל הכבוד הממלכתי; לא בוצע מעצר. ב-24 באוקטובר 2024 קבעו שופטי בית הדין רשמית כי מונגוליה לא עמדה בהתחייבותה, והעבירו את התיק לאסיפת המדינות החברות; ההחלטה אושרה בערעור. ב-9 באוקטובר 2025 חזרה הרצף בטג'יקיסטן: פוטין התקבל בדושנבה, וממשלת טג'יקיסטן הסתמכה על מחויבויות כלפי מוסקבה במסגרת חבר העמים כהצדקה לאי-פעולה; בית הדין דחה את הטענה והפך רשמית הפניה שנייה לאסיפה ב-19 במרץ 2026.
הצו נגד נתניהו: הונגריה
ב-21 בנובמבר 2024 הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי צו מעצר נגד נתניהו, יחד עם שר הביטחון דאז יואב גלנט, בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בעזה. בין ה-3 ל-6 באפריל 2025 ביקר נתניהו בהונגריה לפי הזמנת ראש הממשלה ויקטור אורבן, אשר דחה פומבית מראש את הצו והבטיח שלא ייאכף; לא בוצע מעצר. ב-16 באפריל 2025 פתח בית הדין בהליך לפי סעיף 87 לאמנת רומא, וקבע מועד תגובה ל-23 במאי; ב-13 ביוני 2025 קבעו השופטים רשמית את אי-הציות ההונגרי. באותו השבוע של הביקור הודיע אורבן על כוונת הונגריה לפרוש מבית הדין — המדינה הראשונה באיחוד האירופי שעושה זאת. ביקור נוסף של נתניהו בהונגריה הוכרז למרץ 2026, סמוך לבחירות ההונגריות; ב-12 באפריל 2026 ניצח מועמד האופוזיציה פטר מאג'אר בבחירות והצהיר כי בניגוד לאורבן, הוא יורה על מעצרו של נתניהו וישאיר את הונגריה בבית הדין — סימן לכך שהעדר שיתוף הפעולה לא נבע ממגבלה מוסדית של המדינה, אלא מבחירה פוליטית של הממשלה המכהנת, הפיכה עם חילופי רוב.
ההצהרות שמעולם לא נבחנו
(מובא כרקע לאקלים הפוליטי, לא כעובדה שנקבעה על ידי בית הדין: לאחר הוצאת הצו נגד נתניהו, ארגנטינה, צ'כיה, רומניה ופולין הצהירו פומבית שלא יעצרו אותו אם יבקר, בעוד איטליה וצרפת טענו לטענת חסינות מכוח היותו ראש ממשלה של מדינה שאינה חברה בבית הדין. באף אחד משישה מקרים אלה לא היה ביקור ממשי שאחריו קביעת אי-ציות על ידי בית הדין, בשונה משלושת המקרים לעיל.)
מבחן הסימטריה
הדפוס זהה בשני הצווים העיקריים: ראש ממשלה תחת צו של בית הדין הפלילי הבינלאומי, מדינה חברה המארחת אותו בלי לעצור אותו, ותגובתו היחידה של בית הדין היא הפניה לאסיפת המדינות החברות נטולת כל סמכות אכיפה. המבחן מחזיק בשני הכיוונים: אילו זכתה מוסקבה באותה חסינות בפועל שניתנה לירושלים, או להיפך, השיפוט לא היה משתנה. ראוי לציין שהונגריה עוברת את שני המקרים מחזיתות מנוגדות באותה תקופת זמן — היא מארחת את נתניהו בלי לעצור אותו, ובאותם חודשים בדיוק מתחילה בפרישתה מבית הדין בעוד מוסקבה עדיין תחת צו שם — מה שמקשה לקרוא את הפרשה כהיערכות של גושים, והופך קריאה כהעדר מבני של מנגנון אכיפה, בלי קשר לדגל שהנמלט נושא, לעקבית יותר.
פרשנות משפטית
הבעיה אינה שתי מדינות שבחרו להגן על בעל ברית. הבעיה היא שלבית הדין אין כל אמצעי כפייה משלו: הוא תלוי לחלוטין בשיתוף פעולה מרצון של המדינות החברות לכל מעצר, כל מסירה, כל אכיפת פסק דין. הפניה לאסיפת המדינות החברות אינה סנקציה: זו רישום פורמלי של אי-ציות שלאף אחד אין את הסמכות לסיים אותו. זהו אינו חלל מזדמן — זהו העדרו המבני של כוח משטרה מאחורי אמנת רומא, אותו חלל שכבר צוין ביחס למקרה נתניהו-ממדני וחזר ונשנה במקרה מוסקבה-חאן.
Fonti: יוזמת זכויות אדם, "טג'יקיסטן: עצרו את פוטין" (8 באוקטובר 2025) · Courthouse News, "בית הדין נוזף בטג'יקיסטן" (7 במאי 2026) · יוזמת זכויות אדם, "הונגריה: יש לעצור את נתניהו" (20 במרץ 2026) · Common Dreams, "בית הדין דורש הסבר מהונגריה" (16 באפריל 2025) · אל ג'זירה (20 באפריל 2026) · בית הדין הפלילי הבינלאומי, פרוטוקול רשמי ICC-01/22 (19 במרץ 2026)