I Will Not Look Away

IWILLNOTLOOKAWAY.ORG

ניתוח

ישראל אחרי הבחירות: רוב שאינו יודע למשול, הקול הערבי על ספסל הנאשמים, הבחירות הפלסטיניות שנדחו

10 בנובמבר 2026 — ירושלים – רמאללה

בקצרה

ביום שלישי, 27 באוקטובר, בארבע אחר הצהריים, כבר הצביעו 55.7% מהישראלים: מעולם לא הצביעו רבים כל כך בשעה זו מאז שוועדת הבחירות סופרת. בערים הערביות התורים היו ארוכים יותר מבמקומות אחרים. נתניהו פרסם בחשבון שלו תמונות של התורים האלה וביקש מבוחריו ללכת להצביע כי מדובר "בעניין של חיים ומוות". שבועיים אחר כך, הבוחרים האלה הם הסיבה לכך שלנתניהו כבר אין רוב, וגם הסיבה לכך שליריבו קשה למצוא רוב.

העובדות

ההצבעה. ועדת הבחירות המרכזית פרסמה את התוצאות הסופיות ב-30 באוקטובר ומסרה אותן לנשיא יצחק הרצוג ב-4 בנובמבר. הליכוד נשאר המפלגה הגדולה, עם 27 מושבים. אחריו "ישר", המפלגה של איזנקוט, עם 21; "ביחד" של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט עם 12; הרשימה המשותפת הערבית עם 11; הדמוקרטים של יאיר גולן ורע״ם, המפלגה האסלאמיסטית של מנסור עבאס, עם 8 כל אחת; ישראל ביתנו של ליברמן, עוצמה יהודית של איתמר בן גביר ויהדות התורה (UTJ) עם 7; ש״ס והציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' עם 6. הגוש של נתניהו, שהחזיק 68 מושבים בכנסת היוצאת, יורד ל-53 (Times of Israel; Agenzia Nova). אף אחד משני הגושים אינו מגיע ל-61 המושבים הדרושים כדי למשול בלי המפלגות הערביות.

הקולות, לא רק האחוזים. כשמספר המצביעים משתנה, האחוזים עלולים להטעות. ב-2022 היו 4,764,742 קולות כשרים (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה); השנה היו 5,691,426 (ועדת הבחירות המרכזית, נתונים שאסף מכון המחקר האמריקאי פורום המזרח התיכון): כמעט 927,000 יותר, תוספת של 19%. בעלי זכות הבחירה גדלו ב-543,000, אבל מספר מי שנשארו בבית ירד מכמעט שני מיליון ל-1.6 מיליון. כשסופרים קולות, התוצאות מספרות סיפור אחר.

20222026הפרש
גוש נתניהו (ליכוד, עוצמה יהודית, הציונות הדתית, ש״ס, UTJ)2,304,964 (48.4%)2,397,098 (42.1%)‎+92,134
מתוכם ליכוד1,115,336 (23.4%)1,167,591 (20.5%)‎+52,255
האופוזיציה היהודית1,820,292 (38.2%)2,149,375 (37.8%)‎+329,083
המפלגות הערביות511,399 (10.7%)838,475 (14.7%)‎+327,076

מקורות: ל-2022, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וועדת הבחירות; ל-2026, התוצאות שאישרה הוועדה ב-4 בנובמבר. ב-2022 האופוזיציה היהודית כוללת את יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, העבודה ומרצ; המפלגות הערביות, את רע״ם, חד״ש-תע״ל ובל״ד.

הגוש של נתניהו לא איבד בוחרים: הוא הרוויח 92,000. לליכוד יש 52,000 קולות יותר מאשר ב-2022, ובכל זאת שיעורו ירד בכמעט שלוש נקודות ומושביו ירדו מ-32 ל-27: כשיש יותר מצביעים, כל מושב עולה יותר, כ-45,000 קולות לעומת 36,000. אילו קיבל הליכוד בדיוק את אותם קולות כמו לפני ארבע שנים, היה היום עם 19.6%. בתוך הגוש הקולות נדדו: ש״ס מאבדת 93,000, ואילו עוצמה יהודית והציונות הדתית, שרצו יחד ב-2022, מרוויחות 101,000. מתוך 927,000 הקולות הכשרים הנוספים, כשליש הלך לאופוזיציה היהודית, שליש למפלגות הערביות ואחד מכל עשרה לימין; היתר, כ-180,000, הלך לרשימות מחוץ לשלוש הקבוצות, כמעט כולן מתחת לאחוז החסימה, כמו המילואימניקים של יועז הנדל עם 155,000 קולות.

שתי הסתייגויות. הראשונה: הגושים אינם זהים לאלה של 2022. אז כללה המפלגה של בני גנץ גם את איזנקוט ואת גדעון סער, שעבר אחר כך לצד של נתניהו, ובנט לא התמודד. השנייה: אלה מאזנים, לא מעברים. הם לא אומרים כמה בוחרים החליפו צד, כי תזוזה בכיוון אחד יכולה לקזז תזוזה אחרת בכיוון ההפוך. אבל דבר אחד הם אומרים בוודאות: נתניהו לא איבד את הרוב כי בוחריו נטשו אותו, אלא כי מאות אלפי אנשים שב-2022 לא הצביעו, או עוד לא יכלו להצביע, הגיעו לקלפי ובחרו באחרים.

ההתייעצויות. ב-4 וב-5 בנובמבר קיבל הרצוג את כל המפלגות. ישר, ביחד, הדמוקרטים, ישראל ביתנו, רע״ם והרשימה המשותפת המליצו על איזנקוט: 67 חברי כנסת, התמיכה הרחבה ביותר במועמד מאז 2015. הליכוד, עוצמה יהודית, ש״ס והציונות הדתית, שהתמודדה יחד עם זהות, המליצו על נתניהו: 46. יהדות התורה, בת בריתו ההיסטורית של נתניהו, לא המליצה על איש: היא תתמוך במי שיבטיח לה את הפטור משירות צבאי לתלמידי הישיבות (JNS; Ynet; Al Jazeera).

המנדט. ביום ראשון, 8 בנובמבר, הטיל הרצוג על איזנקוט להרכיב ממשלה. איזנקוט דיבר על "ממשלת חירום לאומית" והזמין גם את הליכוד להצטרף אליה בהנהגתו (ANSA, דרך l'Adige; Alhurra). למחרת השיב נתניהו בהצעה הפוכה: ממשלת אחדות בראשותו, פתוחה לכל מפלגה "ציונית" (Open). הכנסת החדשה מושבעת ב-10 בנובמבר.

הקשר. 67 חברי הכנסת של איזנקוט הם 48 מהאופוזיציה היהודית ו-19 משתי המפלגות הערביות. בקמפיין שלל איזנקוט, כמו כמעט כל האופוזיציה היהודית, ממשלה עם המפלגות הערביות, והכחיש שהבטיח תיק לרע״ם (The Jerusalem Post). אחרי הבחירות החל לבחון ממשלת מיעוט: ארבע מפלגות בממשלה, ומבחוץ תמיכה או הימנעות של רע״ם, הרשימה המשותפת ויהדות התורה (Ynet; Ynet). ליברמן רואה בכך מתנה לנתניהו, שלדבריו היה חוזר לשלטון בתוך חצי שנה (Ynet). ב-9 בנובמבר נפגשו השניים. ליברמן ביקש ממנו לוותר על התמיכה הערבית בתמורה להתחייבות להכניס את החרדים לרוב (Ynet); לפי חדשות 13, הם סיכמו לנסות קודם איתם, ולחזור לדבר על ממשלת מיעוט רק אם המשא ומתן הזה ייכשל (חדשות 13, דרך JFeed). ההודעה הרשמית אומרת רק שלשניהם יש "ביטחון מלא" שיצליחו להרכיב ממשלה יציבה (ANI).

עד להשבעת ממשלה חדשה, נתניהו נשאר ראש ממשלה עם מלוא הסמכויות הפורמליות, ולפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, עם "חובת איפוק" (Reuters, דרך The Nightly). אם איזנקוט ייכשל, הרצוג יכול להטיל את המנדט על אחר; אם גם הוא ייכשל, הולכים שוב לבחירות.

הצבעת האזרחים הערבים

האזרחים הערבים של ישראל הם כחמישית מהאוכלוסייה. הם צאצאי הפלסטינים שנשארו ב-1948, הם מצביעים מאז ומעולם ומאז ומעולם מצביעים פחות מהיהודים: ב-2022 הצביעו 53.2%. הפעם, ביישובים הערביים והדרוזיים, הצביעו כ-77%, לפי ניתוח נתוני הקלפיות של המכון הישראלי לדמוקרטיה; ההערכות הראשונות בליל הבחירות דיברו על 80% (IDI; Al Jazeera). הספירה של המכון אינה כוללת את הערים המעורבות, כמו חיפה או לוד, ולכן זה עוד לא המספר המלא. המספר הוודאי הוא אחר: שתי המפלגות הערביות קיבלו 838,000 קולות, לעומת 511,000 של שלוש הרשימות הערביות ב-2022, תוספת של 64%. ב-2022 בל״ד נשארה מתחת לאחוז החסימה ו-138,000 קולותיה לא הכניסו איש; הפעם הלכו הקולות הערביים כמעט כולם לרשימות שנכנסו לכנסת, והמושבים עלו מ-10 ל-19. לא כל הקולות למפלגות הערביות הם של אזרחים ערבים, ולא כל האזרחים הערבים מצביעים למפלגות ערביות: החשבון הוא אינדיקציה, לא מדידה מדויקת.

לפני הבחירות. בספטמבר פסלה ועדת הבחירות, המורכבת כמעט רק מנציגי מפלגות, את רע״ם ואת הרשימה המשותפת גם יחד מלהתמודד, לבקשת הליכוד, עוצמה יהודית וקבוצות ימין אחרות. היועצת המשפטית לממשלה התנגדה לפסילת שתי הרשימות: הראיות, כתבה, אינן מספיקות (Al Jazeera). ב-2 באוקטובר ביטל בית המשפט העליון, בהרכב של תשעה שופטים ופה אחד, את הפסילות: הראיות שהוצגו, כתב, אינן מגיעות לרף שקובעת הפסיקה (Times of Israel; Al Jazeera). זה קרה כמעט בכל מערכת בחירות, וכמעט תמיד בית המשפט פסק באותו אופן. לגבי יו״ר בל״ד, סמי אבו שחאדה, היועצת המשפטית ביקשה דווקא לאשר את פסילתו בגלל מאמר שכתב למחרת 7 באוקטובר; בית המשפט רמז לו שיאשר אותה, והוא פרש (Al Jazeera).

הקמפיין. בימים האחרונים ניהל נתניהו קמפיין בדיוק על שיעור ההצבעה הזה. ב-X כתב שתומכי האחים המוסלמים נוהרים לקלפיות כדי "לגנוב את הבחירות", והזהיר שהחלופה היא ממשלה "של מנסור עבאס ואחמד טיבי" (Al Jazeera; Reuters, דרך GV Wire). הליכוד ומפלגתו של סמוטריץ' הודיעו על כאלפיים פעילים בקלפיות הערביות, בלי שום תפקיד רשמי, כדי למנוע הונאות שלא היו להם ראיות להן (Times of Israel). לפי "הארץ", הליכוד הכין גם צוותים שיצלמו את הבוחרים הערבים מחוץ לקלפיות (Haaretz, דרך Middle East Monitor).

הקלפיות. האגודה לזכויות האזרח בישראל (ACRI) דיווחה על עיכובים בפתיחת הקלפיות בשישה עשר יישובים ערביים, מרהט ועד טמרה. בשגב שלום, בנגב, שוטרים ולוחמי משמר הגבול השאירו בחוץ כמאתיים איש בגלל "צפיפות" (ACRI, דרך The Jerusalem Post). עדאלה, המרכז המשפטי של המיעוט הערבי, דיווח על מחסור בפתקים בערבית בקלפיות בחיפה, בנצרת, בשפרעם ובערים אחרות (The New Arab). ACRI כתבה שההצבעה הערבית "אולי שובשה במכוון". זה חשד מתועד, לא כוונה מוכחת. המשטרה לא הסבירה מה קרה בשגב שלום.

אחרי הבחירות. ב-27 באוקטובר, לפני פתיחת הקלפיות, עצרה המשטרה בנגב שלושה פעילי רע״ם עם מעטפות כסף, בחשד לקניית קולות; יומיים אחר כך עצרה ארבעה נוספים. לפי N12, המידע שהוביל למעצרים הראשונים הועבר למשטרה על ידי ראש הסגל של נתניהו (The Jerusalem Post). ב-1 בנובמבר שחרר שופט אחד מהשלושה ונתן למשטרה פחות ממה שביקשה לגבי השניים האחרים (AP, דרך News4Jax). בינתיים ביקש יו״ר ועדת הבחירות, שופט בית המשפט העליון נועם סולברג, מהשב״כ, שירות הביטחון הכללי, לבדוק מידע על מימון זר, המיוחס לקטאר ולטורקיה, להגברת ההצבעה הערבית (Israel Hayom). קטאר מכחישה. הליכוד דיבר על "7 באוקטובר פוליטי".

השב״כ הבהיר שהחקירה שלו "ממוקדת ומוגבלת", שהיא אינה נוגעת לציבור הערבי כולו ושאסור לייחס לה מסקנות שלא הגיע אליהן (Arutz Sheva). ב-3 בנובמבר דחתה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה את בקשת ראש השב״כ לחקור ארבעה מנהיגים ערבים, ביניהם מנסור עבאס ואחמד טיבי: בלי ראיות מספיקות, כתבה לשכתה, אי אפשר לחקור איש (Ynet; Outlook India). ב-4 בנובמבר הודיעה ועדת הבחירות שבדקה את הפרוטוקולים של 9,069 קלפיות ולא מצאה אי-סדרים שפוגעים בהצבעה או משנים את התוצאה (אותו מקור). חקירת השב״כ נשארת פתוחה.

האם שוחד יכול להסביר את הזינוק? זו השערה שצריך לקחת ברצינות. קניית קולות היא עבירה, והמעצרים של 27 באוקטובר מעידים שמישהו אולי ניסה. אד כאן, עמותה מהימין הישראלי הידועה בתחקירים הסמויים שלה, טוענת שעד 200,000 קולות "זוהמו" בתשלומים של 400 או 500 שקלים, אבל לא הסבירה איך הגיעה למספר הזה (JNS). העמדנו את ההשערה במבחן המספרים.

ההיקף. המפלגות הערביות קיבלו 327,000 קולות יותר מאשר ב-2022. לקנות את כולם במחיר הזה היה עולה בין 130 ל-165 מיליון שקלים, ודורש מאות אלפי מסירות כסף, כל אחת עם עד אפשרי. עד עכשיו יש שבעה עצורים, ושופט כבר שחרר אחד.

הגאוגרפיה. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שניתח את נתוני הקלפיות ביישובים הערביים והדרוזיים, שיעור ההצבעה עלה בכל מקום: מ-54% ל-76% בגליל ובצפון, מ-52% ל-78% במשולש, מכ-51% לכמעט 80% בקרב הבדואים בנגב, מ-38% ל-74% בכפרים הבדואיים הלא מוכרים (IDI). המעצרים נוגעים לנגב, שם העלייה מעט גדולה יותר ושם רע״ם מושרשת יותר, ורע״ם היא המפלגה שגדלה יותר מכולן: מ-194,000 ל-338,000 קולות. שם אי אפשר לשלול תפקיד לכסף. אבל זה לא מסביר את הגליל ואת המשולש, שם בעלי זכות הבחירה הערבים והדרוזים הם יותר מ-800,000 ושם איש לא נעצר.

המניעים המוצהרים. הגיוס נראה כבר לפני הבחירות. בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, 87% מהצעירים הערבים שהצביעו בפעם הראשונה אמרו שהם רוצים להצביע. אחרי הבחירות, בסקר של העיתון בערבית כל אל-ערב, כמעט 92% ציינו כמניע העיקרי את הפחד מסמוטריץ' ומבן גביר (The Jerusalem Post). סיבות לא חסרות. ב-2022 היו 116 מקרי רצח בחברה הערבית; ב-2023, השנה המלאה הראשונה של בן גביר במשרד לביטחון לאומי, 244; ב-2025, 252, שיא (יוזמות אברהם, דרך Times of Israel). בספטמבר נפסלו שתי המפלגות הערביות מלהתמודד, והוחזרו רק בזכות בית המשפט. והעלייה אינה נוגעת רק לערבים: גם האופוזיציה היהודית קיבלה 329,000 קולות יותר, ואיש אינו טוען שהם נקנו.

המספר שלא מסתדר. ובכל זאת יש מספר שמי שחושד יכול להשתמש בו בצדק. בסקרים האחרונים הגיעו המפלגות הערביות לכל היותר ל-15 מושבים, כבר שיא (Arutz Sheva); המדגמים נתנו להן 17 או 18 (JNS); הן קיבלו 19. הפער אמיתי וצריך להסביר אותו. הוא יכול לנבוע מהקושי למדוד שיעור הצבעה חריג כל כך, אבל זו גם הנקודה שחקירה רצינית צריכה לבדוק, קלפי אחר קלפי.

רף המשפט. כדי לשנות מושב אחד צריך כ-45,000 קולות. קניית קולות, גם קטנה, חמורה אם תוכח, וצריך להעניש עליה. אבל כדי לשנות את התוצאה, היא הייתה צריכה לכלול עשרות אלפי אנשים. הליכוד הודיע על עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שתוגש עד 17 בנובמבר: היא תעסוק בעיקר בשימוש באפליקציות למעקב אחר ההצבעה, שבית המשפט העליון אסר זמן קצר לפני הבחירות (Times of Israel). חוק הבחירות דורש להוכיח שאי-הסדרים יכלו לשנות את התוצאה. אף בית משפט ישראלי לא ביטל מעולם בחירות ארציות.

עד שיוכח אחרת, ההסבר שהנתונים תומכים בו הוא הפשוט ביותר: ציבור שהרגיש מאוים הלך להצביע. אם החקירות יוכיחו משהו אחר, נכתוב זאת.

הדו״ח של ערב הבחירות. ב-26 באוקטובר, ערב ההצבעה, פרסמה ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית של האו״ם לשטח הפלסטיני הכבוש דו״ח שמאשים את ישראל בפשעים נגד האנושות בגדה המערבית, ביניהם השמדה, ובהמשך רצח העם בעזה למרות הפסקת האש; אותו דו״ח מבקר גם את הרשות הפלסטינית על שלא חקרה את מקרי המוות שגרמו כוחותיה (Al Jazeera; AFP, דרך Korea Times). ישראל הגדירה אותו קמפיין דיסאינפורמציה. בדקנו אם הדו״ח השפיע על ההצבעה: אף מועמד לא השתמש בו בשעות האחרונות של הקמפיין, ואף מנצח לא הזכיר אותו אחר כך. אין לנו נתונים שיאפשרו לייחס לו השפעה. כתבנו על הוועדה ב"ועדת חקירה של האו״ם קובעת כי ילדים פלסטינים הופכו למטרה מכוונת".

ההצבעה שלא מתקיימת

ברמאללה, עשרים קילומטרים מירושלים, היו אמורים להצביע ב-28 בנובמבר לראשונה מזה עשרים שנה. ב-10 באוקטובר חתם יו״ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס על צו שמבטל את הבחירות למועצה המחוקקת ומאחד אותן עם הבחירות לנשיאות, שנקבעו ל-11 בספטמבר 2027 (Wafa, דרך Al Jazeera). שלושה ימים קודם לכן, בקהיר, סיכמו פתח וחמאס להמליץ על הדחייה (Reuters, דרך The Jerusalem Post).

הסיבה הרשמית היא המכשולים שמציבה ישראל: ועדת הבחירות הפלסטינית והמשקיפים לא קיבלו גישה למזרח ירושלים ולעזה, ובגדה המערבית נמשכים הפשיטות, ההתנחלויות ואלימות המתנחלים (Khaleej Times). שר החוץ הישראלי גדעון סער השיב שזה "עוד שקר" כדי להתחמק מאחריות. גם פלסטינים רבים אינם מאמינים: מוסטפא ברגותי, המזכיר הכללי של היוזמה הלאומית הפלסטינית, דיבר על אכזבה עמוקה (Al Jazeera).

הבחירות האחרונות למועצה המחוקקת הפלסטינית התקיימו ב-2006. המועצה לא התכנסה מאז 2007 ופוזרה ב-2018. עבאס נבחר ב-2005 לארבע שנים ומושל בצווים מאז. זו הדחייה השנייה בתוך חמש שנים: ב-2021 הנימוק היה מזרח ירושלים. לפי סקר של המרכז הפלסטיני למחקר מדיניות וסקרים מאוגוסט האחרון, 79% מהפלסטינים רוצים שעבאס יתפטר (The National).

ב-27 באוקטובר הצביעו בגדה המערבית בכל זאת, אבל רק בצד אחד. בקלפיות שהוצבו בתוך ההתנחלויות, כמו בית הספר בקריית ארבע, בפאתי חברון, הצביעו האזרחים הישראלים שגרים שם: יותר מחצי מיליון מתנחלים, בשטח שבו חיים יותר משלושה מיליון פלסטינים (AFP, דרך Ahram Online). הפלסטינים האלה אינם מצביעים לכנסת. בסך הכול, בין הגדה המערבית, מזרח ירושלים ועזה, לכשלושה מיליון פלסטינים בוגרים אין קול בבחירת הממשלה ששולטת בגבולות שלהם, בתנועה שלהם ובמסמכים שלהם; במזרח ירושלים כמעט כולם תושבים, לא אזרחים, ויכולים להצביע רק לעירייה (Al Jazeera). על אותה אדמה, מי שגר בהתנחלות בוחר את הממשלה; מי שגר בכפר הסמוך לא בוחר לא אותה ולא את שלו.

התגובות המערביות היו של צער. נציגת האיחוד האירופי לענייני חוץ, קאיה קאלאס, קשרה את התמיכה האירופית לרפורמות; אוסטרליה, קנדה, צרפת ובריטניה הצהירו שהן "מאוכזבות עמוקות" (The Jerusalem Post). איש לא הודיע על השלכות. ובכל זאת, כמה מהמדינות האלה קשרו את ההכרה במדינת פלסטין, בספטמבר 2025, גם להבטחה לבחירות בתוך שנה; וחלקן, כמו קנדה, דרשו בחירות בלי חמאס (The Jerusalem Post).

פרשנות משפטית

הקול השווה. ישראל צד לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. סעיף 25 מבטיח לכל האזרחים את הזכות להצביע בבחירות תקופתיות, בזכות בחירה כללית ושווה; סעיף 26 אוסר כל אפליה, גם על רקע מוצא לאומי או דת. אזרח ערבי מצביע כמו אזרח יהודי, וקולו שוקל אותו דבר. האמנה אינה אוסרת על מפלגה לומר שלא תמשול עם מפלגה אחרת: זו בחירה פוליטית. היא אוסרת על המדינה להקשות על חלק מהאזרחים להצביע, או להתמודד: לכן פסילת רשימה שלמה חייבת להישען על ראיות חמורות, ולכן בית המשפט העליון החזיר את רע״ם ואת הרשימה המשותפת. ולכן גם הפרטים חשובים: קלפיות שנפתחו באיחור, פתקים חסרים, שוטרים שמשאירים אנשים בחוץ. היום איננו יודעים אם הם פרי של תוכנית או של אי-סדר. מה שאנחנו יודעים הוא שמי שהיה צריך לענות, המשטרה, לא נתן הסברים.

החשד והראיה. חקירה על מימון זר של קמפיין בחירות היא לגיטימית: כמעט כל שיטות המשפט אוסרות על ממשלה זרה לשלם כדי להשפיע על הצבעה. אבל חקירה שנוגעת לכמה אנשים אינה מתירה להתייחס למיליון בוחרים כאל חשודים. המוסדות הישראליים הפרידו עד כה בין שני הדברים: ועדת הבחירות בדקה את הפרוטוקולים, היועצת המשפטית דרשה ראיות לפני חקירת חברי כנסת, שופט צמצם את היקף המעצרים. זו הפעולה הרגילה של מדינת חוק. ובדיוק בגלל זה הליכוד מאשים את היועצת המשפטית ברצון "לטייח" את החקירה. האמנה, בסעיף 14, דורשת חזקת חפות; חוק-יסוד: הכנסת דורש בחירות "כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות".

הממשלה שנשארת. בישראל, ממשלה יוצאת שומרת על סמכויותיה הפורמליות, אבל בית המשפט העליון דורש ממנה מזה שנים איפוק בהחלטות שמחייבות את העתיד, כמו מינויים בכירים. השאלה כבדה מהרגיל, כי עם הכנסת החדשה נכנס לתוקף החוק ממרץ 2025 שמשנה את הוועדה לבחירת שופטים ומגדיל את משקל הפוליטיקאים בבחירה (Times of Israel, דרך Forward). האופוזיציה הבטיחה לבטל אותו אם תגיע לשלטון (Axios). בית המשפט העליון דן בעתירות נגד החוק בהרכב מורחב, אבל עדיין לא נתן פסק דין (The Jerusalem Post).

הצווים של בית הדין הפלילי. צווי המעצר נגד נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט, שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בנובמבר 2024, אינם תלויים בתוצאת בחירות. הם חלים על האנשים, לא על התפקיד: אם נתניהו יעזוב את הממשלה, הם נשארים בתוקף. ממשלה ישראלית חדשה יכולה לבקש מבית הדין להשאיר את התיק לשופטים הלאומיים, לפי עקרון המשלימות (סעיף 17 לאמנת רומא). אבל לשם כך היא תצטרך לחקור באמת את אותם אנשים על אותן עובדות: השימוש ברעב כשיטת לחימה וההתקפות על אזרחים. בדצמבר 2025 דחתה לשכת הערעורים, ברוב של שלושה שופטים מול שניים, את ערעור ישראל בנקודה הזו, והצווים נשארו בתוקף (Ynet). ישראל מערערת גם על סמכות בית הדין, כי לא הצטרפה לאמנה; השופטים חזרו וקבעו שהצווים נשארים בתוקף כל עוד לא הכריעו בנקודה זו (JNS). איזנקוט הבטיח להקים ועדת חקירה ממלכתית בתוך שבועיים מההשבעה (Israel Hayom). הוועדה הזו תחקור את הכשלים של 7 באוקטובר, לא את ניהול המלחמה בעזה: זה דבר אחר, ולבדו לא יגע בצווים. כתבנו על הצווים האלה, שמעולם לא בוצעו, ב"שני צווים, אפס מעצרים".

הגדה המערבית. ביולי 2024 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק, בחוות דעת מייעצת, שהכיבוש של השטחים הפלסטיניים אינו חוקי, שההתנחלויות מפרות את אמנת ז'נבה הרביעית ושישראל חייבת לסיים אותו מהר ככל האפשר. בנקודה הזו שני המועמדים נבדלים פחות ממה שאפשר היה לחשוב. נתניהו ואיזנקוט מתנגדים שניהם למדינה פלסטינית (Reuters, דרך Khaleej Times). ההבדל הוא בשאר: איזנקוט מתנגד לסיפוח הגדה המערבית כולה ולפרויקט E1, שיחתוך לשניים את השטח הפלסטיני, ומבטיח לאכוף את החוק על מתנחלים אלימים (Reuters, דרך WHTC; The Jerusalem Post); אבל הוא תומך בהתנחלויות שהממשלה הישראלית אישרה, אלה שהוא מכנה "חוקיות", ומתנגד רק למאחזים שאפילו החוק הישראלי אינו מכיר בהם (Reuters, דרך Al-Monitor). נתניהו מושל עם שתי מפלגות, של בן גביר ושל סמוטריץ', שדורשות סיפוח. מבחינת המשפט הבינלאומי ההבחנה הזו אינה קיימת: "חוקיות" פירושו חוקיות לפי ישראל, לא לפי המשפט הבינלאומי. אמנת ז'נבה הרביעית אוסרת על מעצמה כובשת להעביר את אוכלוסייתה שלה לשטח הכבוש (סעיף 49), ובחוות הדעת מ-2024 הבהיר בית הדין שישראל חייבת להפסיק מיד כל פעילות התנחלות חדשה ולפנות את כל המתנחלים, בלי להבחין בין התנחלויות מאושרות למאחזים. זו חוות דעת מייעצת, לא פסק דין: אי אפשר לאכוף אותה בכוח, אבל היא מתארת חובות שלדעת בית הדין כבר מחייבות את ישראל. כתבנו על אלימות המתנחלים ב"האזהרה מהגנרלים שלהם עצמם".

ההצבעה הפלסטינית. גם פלסטין הצטרפה לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, ב-2014: סעיף 25 חל גם על הפלסטינים. דחייה יכולה להיות מוצדקת אם באמת אי אפשר להצביע, ובמזרח ירושלים ובעזה היום זה כך, לפחות בחלקו. היא אינה יכולה להפוך לשיטת ממשל: נשיא שתקופת כהונתו פגה לפני שבע עשרה שנה ופרלמנט שלא התכנס מזה תשע עשרה שנה אינם מצב חירום, הם שיטה. החוק היסודי הפלסטיני עצמו קובע לנשיא ולמועצה המחוקקת כהונה של ארבע שנים.

מבחן הסימטריה

ההונאות. נחיל את אותה אמת מידה על שתי ההאשמות. נגד ההצבעה הערבית: שלושה מעצרים עם מעטפות כסף, ואחריהם עוד ארבעה, וחקירה של שירותי הביטחון על כסף זר שאיש עוד לא הוכיח. נגד מי ששיבש את ההצבעה הערבית: הדיווחים של ACRI ועדאלה, הפעילים המפלגתיים שנשלחו לקלפיות, הצילומים שהוכרזו. אפילו בהאשמה שעליה מבסס הליכוד את עתירתו, האפליקציות האסורות למעקב אחר מי שהצביע, הספירה של קבוצת משקיפים מתנדבים, Civilian Election Guard, מצביעה בכיוון ההפוך: מתוך 374 המקרים שדווחו, 32% עסקו בפעילי ליכוד, 2% ברע״ם ו-1% ברשימה המשותפת (Times of Israel). בשני המקרים אין, לעת עתה, ראיה לתוכנית שיכולה לשנות את התוצאה. אבל רק אחת משתי ההאשמות שימשה כדי לומר שהבחירות "נגנבו".

הכסף הזר. אם קטאר שילמה כדי להגביר את ההצבעה הערבית, זו התערבות חמורה וצריך להעניש עליה. זו אותה קטאר שהכספים שלה לעזה, מ-2018 עד 2023, עברו באישור ממשלת נתניהו, כפי ששחזרנו ב"הכסף של קטאר וחמאס". מי שמצביע עליה היום כאויבת הדמוקרטיה הישראלית ראה בה אתמול ערוץ שימושי.

המודרים. כמעט כל המפלגות היהודיות, מימין ועד המרכז, הבטיחו לא למשול עם המפלגות הערביות. אף מפלגה ערבית לא הבטיחה לא למשול עם המפלגות היהודיות: רע״ם מבקשת להיכנס לממשלה, הרשימה המשותפת מציעה תמיכה מבחוץ. להדיר חמישית מחברי הכנסת אינו בלתי חוקי. אבל לדמוקרטיה שבה הקולות של אחד מכל חמישה אזרחים משמשים כדי לספור את האחרים, ולא כדי למשול, יש בעיה ששום חוק לא פותר.

הבחירות שנדחו. המכשולים הישראליים להצבעה הפלסטינית אמיתיים ומתועדים. אבל הדחייה נוחה גם למי שמושל ברמאללה ובעזה, ולא הלך לקלפי מזה עשרים שנה. והיא נוחה לממשלות המערב, שדרשו בו בזמן בחירות מהירות והדרת חמאס, והיום מסתפקות בכך שהן מאוכזבות.

הדו״ח של האו״ם. הייתה לנו השערה: שהדו״ח שפורסם ערב הבחירות דחף את הבוחרים ימינה, כי הם הרגישו מואשמים. בדקנו אותה והיא לא מחזיקה: הנתונים לא מאשרים אותה ואיש לא השתמש בדו״ח בקמפיין. אנחנו אומרים את זה כי אותה אמת מידה חלה גם על ההשערות שמשכנעות אותנו.

עמדתנו

חלק זה מבטא את עמדת האתר. הוא נפרד מהעובדות שהוצגו לעיל.

התוצאה של 27 באוקטובר אומרת שני דברים. הראשון הוא שהממשלה שכיהנה ב-7 באוקטובר איבדה את הרוב בלי לאבד את בוחריה: הקולות שלה אפילו גדלו. מי שהביס אותה הם אלה שב-2022 נשארו בבית והפעם הלכו להצביע, במספרים שלא נראו מזה דור. השני הוא שהרוב הזה קיים רק אם סופרים את האזרחים הערבים, וחלק ממי שהרכיבו אותו לא רוצים לספור אותם. הקמפיין ניסה להשאיר אותם בבית, והם הצביעו יותר מאי פעם. עכשיו הם עלולים לגלות שהקול שלהם טוב כדי להרחיק ממשלה, אבל לא כדי להקים אחרת.

המוסדות עמדו: ועדת הבחירות, היועצת המשפטית והשופט שצמצם את המעצרים דרשו ראיות לפני שהאשימו. זו הידיעה שסופרה הכי פחות בבחירות האלה, והחשובה ביותר למי שמאמין שהכללים חלים על כולם.

החלפת ממשלה לא תשנה הכול. נתניהו ואיזנקוט מתנגדים שניהם למדינה פלסטינית, וצווי בית הדין הפלילי נשארים במקומם. אבל היא תשנה משהו שאינו מעט: מי מחליט בגדה המערבית, אם המתנחלים האלימים ייעצרו, אם 7 באוקטובר ייחקר על ידי ועדה עצמאית.

ועשרים קילומטרים מירושלים, הפלסטינים עדיין מחכים שיוכלו להצביע. עשרים שנה הן יותר מדי, תהיה האשמה של מי שתהיה.

מה לעקוב

מקורות: Times of Israel · Agenzia Nova · הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה · ועדת הבחירות המרכזית, נתונים שאסף מכון המחקר האמריקאי פורום המזרח התיכון · JNS · Ynet · Al Jazeera · ANSA, דרך l'Adige · Alhurra · Open · The Jerusalem Post · Ynet · Ynet · Ynet · Ynet · חדשות 13, דרך JFeed · ANI · Reuters, דרך The Nightly · IDI · Al Jazeera · Al Jazeera · Times of Israel · Al Jazeera · Al Jazeera · Al Jazeera · Reuters, דרך GV Wire · Times of Israel · Haaretz, דרך Middle East Monitor · ACRI, דרך The Jerusalem Post · The New Arab · The Jerusalem Post · AP, דרך News4Jax · Israel Hayom · Arutz Sheva · Ynet · Outlook India · JNS · The Jerusalem Post · יוזמות אברהם, דרך Times of Israel · Arutz Sheva · JNS · Times of Israel · Al Jazeera · AFP, דרך Korea Times · Wafa, דרך Al Jazeera · Reuters, דרך The Jerusalem Post · Khaleej Times · Al Jazeera · The National · AFP, דרך Ahram Online · Al Jazeera · The Jerusalem Post · The Jerusalem Post · Times of Israel, דרך Forward · Axios · The Jerusalem Post · Ynet · JNS · Israel Hayom · Reuters, דרך Khaleej Times · Reuters, דרך WHTC · The Jerusalem Post · Reuters, דרך Al-Monitor

ישראלדמוקרטיהבית הדין הפלילי הבינלאומימשפט בינלאומי

כל החדשות והמניפסטים →