I Will Not Look Away

IWILLNOTLOOKAWAY.ORG

אקטואליה

שלוש חתימות נגד בית הדין: בשנג'ן, וושינגטון, מוסקבה ובייג'ינג דורשות חסינות לשליטים

19 בנובמבר 2026 — שנג'ן, סין

סדרה: בית הדין במצור · 6 מתוך 7

בקצרה

מה קרה

ביום חמישי, 19 בנובמבר, בווילה בפאתי שנג'ן, ישבו דונלד טראמפ, שי ג'ינפינג ולדימיר פוטין סביב אותו שולחן כשמונים דקות. זה לא קרה מעולם. בסיום פרסמו "הצהרה לקראת שלום" בת ארבע נקודות, שנוסחה המלא פורסם על ידי הקרמלין ועל ידי כלי התקשורת הממלכתיים של סין, ובהם רשת CGTN.

שתי הנקודות הראשונות עוסקות ברפורמה באו"ם, שהשלושה מתחייבים לקדם כחברות קבועות במועצת הביטחון, ובהגדלת ייצור הדלקים המזוקקים. הרביעית חוזרת על כך שמלחמה גרעינית אי אפשר לנצח בה ואסור שתתרחש לעולם, ומכריזה על דיאלוג על סיכונים גרעיניים, בלי לוח זמנים ובלי קיצוץ בארסנלים.

הנקודה השלישית עוסקת בצדק הבינלאומי. שלושת ראשי המדינות מכירים בכך ש"עקרון הסכמת המדינות וכיבוד החסינות של נושאי משרה ממלכתיים הם בעלי חשיבות עליונה", ומסכימים ש"בית הדין הפלילי הבינלאומי וגופים דומים אחרים אסור להם לנצל לרעה את סמכות השיפוט שלהם".

טראמפ רמז על כך בפתיחת המפגש. הוא אמר שיציע "דרכים להגן על ריבונות המדינות שלנו מפני ארגונים גלובליסטיים שיצאו משליטה כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי", שלדעתו חרג "הרבה מעבר לסמכות השיפוט שלו". והוסיף: "אני מאמין שכולנו חושבים כך" (The New Republic). זה היה אותו ביטוי שבו השתמש בספטמבר מול העצרת הכללית, כפי שסיפרנו בהקריאה שנפלה על אוזניים ערלות.

הטקסט אינו מזכיר את אוקראינה, וגם לא את המלחמה בין ארצות הברית לאיראן.

מה ערכה

ההצהרה אינה אמנה. היא אינה מחייבת אף מדינה, אינה משנה את אמנת רומא ואינה נוגעת באף אחד מההליכים הפתוחים בהאג. את האמנה יכולות לשנות רק המדינות החברות בה, ואף אחת משלוש החותמות אינה חברה: ארצות הברית ורוסיה חתמו עליה ואחר כך משכו את חתימתן, וסין מעולם לא חתמה.

משקלה פוליטי. הסנקציות האמריקניות על בית הדין, שסיפרנו עליהן בשישה חודשים לבית הדין, היו מערכה של וושינגטון, ורוסיה וסין צפו מהצד בלי לנקוט עמדה. מהיום, שלוש המעצמות הצבאיות הגדולות שמחוץ לבית הדין העלו על הכתב עיקרון משותף לגבי מה מותר לבית הדין לעשות ומה אסור. בשנג'ן חתם עליו גם אדם שבית הדין הזה מבקש לעצור: ב-17 במרץ 2023 הוציא בית הדין צו מעצר נגד פוטין בשל גירוש בלתי חוקי של ילדים מהשטחים האוקראיניים הכבושים. מוסקבה דוחה את ההאשמות.

התגובות

קריאה משפטית

החסינות שעליה מדברת ההצהרה קיימת באמת, אבל היא חלה בתחום מוגדר. ראש מדינה מכהן אינו יכול להישפט בבתי המשפט של מדינה אחרת: בין שווים, איש אינו שופט את רעהו. כך קבע בית הדין הבינלאומי לצדק ב-2002 בפרשת צו המעצר (קונגו נגד בלגיה). אבל באותו פסק דין הבהיר בית הדין שני דברים. חסינות אינה פטור מעונש: הפשע נשאר פשע. וחסינות אינה מונעת משפט בפני ערכאה בינלאומית בעלת סמכות.

אמנת רומא הולכת באותו כיוון. סעיף 27 קובע שמעמד רשמי, כולל זה של ראש מדינה, אינו פוטר מאחריות ואינו מונע מבית הדין לפעול. ב-2019 קבעה לשכת הערעורים של בית הדין, בפרשת נשיא סודאן לשעבר אל-באשיר, שבפני ערכאה בינלאומית חסינות ראשי מדינות אינה חלה.

נשארת "הסכמת המדינות". בית הדין אינו שופט כל אחד: יש לו סמכות על פשעים שבוצעו בשטחה של מדינה שקיבלה את סמכותו (סעיף 12), גם אם הנאשם הוא אזרח של מדינה שמעולם לא הצטרפה. זה המקרה של פוטין. המעשים המיוחסים לו התרחשו באוקראינה, שקיבלה את סמכות בית הדין בשתי הצהרות ב-2014 וב-2015 והפכה ב-1 בינואר 2025 למדינה החברה ה-125. זה גם המקרה של נתניהו, בשל האירועים בעזה, שבה פלסטין היא מדינה חברה מאז 2015, ובית הדין דחה את טענותיה של ישראל. לדרוש שתיחשב הסכמת המדינה של הנאשם, ולא הסכמת המדינה שבה בוצע הפשע, פירושו לדרוש שצווי המעצר האלה לא יתקיימו.

הטיעון החזק ביותר של הצד השני. פסק הדין של 2019 בעניין החסינות שנוי במחלוקת בחלק מהספרות המשפטית, משום שהוא מחיל על ראשי מדינות שלא חתמו על האמנה כלל שמדינות אלה לא קיבלו. בנקודה זו נוגעת הצהרת שנג'ן בשאלה פתוחה בין משפטנים, ולא בטענה חסרת בסיס.

מבחן הסימטריה

העיקרון של שנג'ן מגן על שלוש החותמות, בדרכים שונות.

גם ההפך נכון. בית הדין הוציא צווי מעצר נגד אפריקנים, רוסים, ישראלים, מנהיגי טליבאן ונשיא הפיליפינים לשעבר דוטרטה, אבל מעולם לא נגד אזרחי המעצמות המערביות. זו ביקורת שמופנית אליו כבר שנים, גם ממדינות חברות, וחמש מהן (מאלי, בורקינה פאסו, ניז'ר, ונצואלה וצ'אד) התחילו בפרישה או הכריזו עליה. אבל הביקורת הזאת דורשת בית דין שישפוט את כולם. הטקסט של שנג'ן דורש בית דין שלא ישפוט את השליטים.

עמדתנו

סעיף זה הוא דעה מוצהרת, נפרדת מהעובדות.

אם שני אנשים מסכימים לא להלשין זה על זה, הגניבה אינה מפסיקה להיות גניבה: הם רק החליטו שאף אחד מהם לא ישפוט אותה. אבל אם הגניבה התרחשה בבית של מישהו אחר, ובעל הבית הזעיק משטרה, ההסכם ביניהם אינו נחשב.

זה מה שקרה בשנג'ן. איש לא אמר "בואו נבטל את בית הדין". הם אמרו משהו עדין יותר: בית הדין בסדר, כל עוד הוא לא נוגע בשליטים. כשאומרים זאת כך, זה נשמע סביר. אבל אילו זה היה הופך לכלל, זה היה מרוקן מתוכן את סעיף 27, כלומר את הסיבה שבגללה נולד בית הדין. שלוש מדינות שאינן חלק מבית הדין ניסו לשנות את כללי המגרש שהן אינן משחקות בו. את כללי המגרש הזה יכולות לשנות רק 125 המדינות המשחקות בו, ובדצמבר הן מתכנסות בהאג.

על מה לעקוב

מקורות: כשמונים דקות · CGTN · ובלי קיצוץ בארסנלים · The New Republic · אמנת רומא · צו מעצר נגד פוטין · Anadolu · Sky TG24 · Agenzia Nova · צו המעצר · אל-באשיר · מדינה החברה ה-125 · דחה את טענותיה של ישראל · חקירה על אפגניסטן · ביידן · מנהיגי טליבאן · התחילו בפרישה או הכריזו עליה

בית הדין הפלילי הבינלאומימשפט בינלאומיארצות הבריתטראמפרוסיהסין

כל החדשות והמניפסטים →