חדשות
חמש עשרה שנה בעבור צו מעצר
27 ביולי 2026 — רוסיה / ארצות הברית / בית הדין הפלילי הבינלאומי
הרקע
ב-12 בדצמבר 2025 הרשיע בית משפט במוסקבה בהיעדרו את התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי, כרים חאן, וגזר עליו חמש עשרה שנות מאסר. יחד איתו, שמונה שופטים ובעלי תפקידים לשעבר בבית הדין — ובהם הנשיא לשעבר פיוטר הופמנסקי — קיבלו עונשים שנעו בין שלוש שנים וחצי לחמש עשרה שנה. כולם הוכרזו כמבוקשים בינלאומית. אחד עשר חודשים קודם לכן, מעצמה אחרת שמעולם לא חתמה על חוקת רומא בחרה בכלי אחר כדי לפגוע באותם בעלי תפקידים בדיוק, מאותה סיבה בדיוק: צו מעצר נגד ראש מדינה או בעל ברית קרוב.
ההרשעה הרוסית
סעיף האישום החמור ביותר נגד חאן והשופטים משווה בין העמדה לדין כדין של ראש מדינה לבין "תקיפת נציג של מדינה זרה במטרה לעורר מלחמה" — כלומר, פעולת בית הדין עצמו מוצגת כמעשה מלחמה. ההרשעה מגיעה כמעט שלוש שנים לאחר שבית הדין הפלילי הבינלאומי, ב-17 במרץ 2023, הוציא צו מעצר נגד הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין ונגד הנציבה לזכויות הילד מריה לבובה-בלובה, שהוחזקו אחראים לגירוש בלתי חוקי של ילדים אוקראינים לרוסיה מהשטחים הכבושים. ב-4 בפברואר 2026 הגדירו מדווחים מיוחדים של האו"ם את ההרשעות הרוסיות כ"בטלות וחסרות תוקף משפטי", והזהירו מפני הסיכון שבו שימוש בסמכות שיפוט מקומית נגד בית הדין יהפוך לתקדים שניתן לשכפל על ידי מדינות אחרות.
הסנקציות האמריקאיות
ב-6 בפברואר 2025 חתם דונלד טראמפ על הצו הנשיאותי 14203, שהטיל סנקציות על בעלי תפקידים בבית הדין הפלילי הבינלאומי, כשחאן הוא היעד הראשון: הקפאת נכסים, איסור כניסה לארצות הברית, הגבלות על שירותים פיננסיים. שלושה סבבים נוספים — ביוני, באוגוסט ובדצמבר 2025 — הרחיבו את הסנקציות לשמונה שופטים ולתובעות המשנה נזהת שמים חאן ומאמה מנדיאיה ניאנג, ופגעו גם בבעלי תפקידים שעסקו בחקירת פשעי מלחמה אמריקאים נטענים באפגניסטן. הסיבה שנמסרה: צווי המעצר נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט.
מבחן הסימטריה
שני כלים שונים — הרשעה פלילית בהיעדר, סנקציות כלכליות — שהופעלו על ידי אותן שתי המדינות שמעולם לא אשררו, לא במקרה, את חוקת רומא, נגד אותם בעלי תפקידים, מאותה סיבה. המבחן תקף בשני הכיוונים: אילו מוסקבה הייתה מטילה סנקציות ווושינגטון מרשיעה פלילית, השיפוט לא היה משתנה. פגיעה בעצמאות המשפט הבינלאומי כדי להגן על ראש המדינה שלך עצמך או על בעל ברית קרוב נותרת אותה התנהגות, תחת כל דגל שהוא. חיפוש אחר מקרה שלישי בר-השוואה — סין, המעצמה הקבועה היחידה האחרת במועצת הביטחון שמעולם לא אשררה את חוקת רומא — לא הניב מקרה מקביל: התגובה הציבורית היחידה שנמצאה היא קריאה דיפלומטית ל"זהירות" לאחר מעצרו של נשיא הפיליפינים לשעבר דוטרטה במרץ 2025, לא פעולה עונשית, ובית הדין מעולם לא הוציא צו נגד ההנהגה הסינית עצמה. יש להצהיר על הפער הזה ככזה, לא לסגור אותו בכוח.
פרשנות משפטית
הבעיה האמיתית אינה ששתי מעצמות גדולות הגיבו בחריפות לצווים שנגעו בהן ישירות. הבעיה היא שלבית הדין אין כל כלי כפייה משלו: הוא תלוי בשיתוף הפעולה של המדינות בכל מעצר, בכל החרמת נכסים, בכל אכיפת פסק דין. מדינה שמרשיעה פלילית את שופטיה שלה ומדינה שמקפיאה את חשבונות הבנק שלהם עושות, בדרכים שונות, את אותה הפגנה: שהצדק הבינלאומי נותר נשק קהה כשהוא נתקל במי שיש בכוחו להתעלם ממנו. זה לא פער אכיפה מקרי — זהו היעדר מבני של משטרה משלו מאחורי חוקת רומא, אותו פער שכבר צוין ביחס לצו המעצר נגד נתניהו.
מקורות: OHCHR, Special Rapporteurs (4 February 2026) · The Moscow Times (12 December 2025) · Zona.Media (12 December 2025) · The White House, Executive Order 14203 (6 February 2025) · The Times of Israel (18 December 2025) · Inquirer.net (13 March 2025)