ניתוח

ניגריה: מי נהרג, מי מספר על כך, מי אמור להעמיד לדין

3 באוקטובר 2026 — ניגריה

בניגריה חיים כ-230 מיליון בני אדם. היא מחולקת פחות או יותר בחצי בין מוסלמים, רובם בצפון, לבין נוצרים, רובם בדרום ובחלק מהמרכז. מפקד האוכלוסין אינו שואל על דת כבר עשרות שנים, ולכן גם היחס הזה הוא הערכה. כבר שנה הארץ נמצאת במרכזו של עימות בין נרטיבים: בעיני חלק מהפוליטיקה האמריקנית מתרחש רצח עם של נוצרים; בעיני הממשלה באבוג'ה לדת אין קשר לעניין. הכתבה הזאת מנסה להפריד בין העובדות לנרטיבים, ולשאול מי אמור לתת את הדין על ההרוגים.

העובדות

ב-31 באוקטובר 2025 החזירה ארצות הברית את ניגריה לרשימת "המדינות המעוררות דאגה מיוחדת" בתחום חופש הדת, רשימה שממנה יצאה ב-2023. למחרת כתב הנשיא טראמפ שהנצרות בניגריה ניצבת בפני "איום קיומי", ושארצות הברית עשויה להיכנס לארץ "guns-a-blazing", ביריות, כדי לחסל את הטרוריסטים האסלאמיסטים (CBS News). שר ההגנה פיט הגסת' השיב שהמשרד נערך לפעולה. נשיא ניגריה, בולה טינובו, השיב שחופש הדת והסובלנות הם עיקרון יסוד של המדינה.

ב-25 בדצמבר 2025 תקף פיקוד אפריקה של ארצות הברית מחנות של המדינה האסלאמית במדינת סוקוטו, בצפון-מערב, "בתיאום עם הרשויות בניגריה" (AFRICOM). הוא לא פרסם את מספר ההרוגים. מאז פברואר 2026 הגיעו לניגריה חיילים אמריקנים לאימון ולתמיכה טכנית: כ-100 באמצע פברואר, כ-200 עם רחפנים בסוף מרץ, לפי מכון המחקר CSIS. ב-15 במאי חיסל מבצע משותף את אבו-בילאל אל-מינוקי, מבכירי המדינה האסלאמית במערב אפריקה (Washington Post).

בינתיים ההרג נמשך. ב-26 בספטמבר 2026 גינה ארגון אמנסטי אינטרנשיונל את הריגתם של לפחות 54 בני אדם בזיקה, באזור בסה שבמדינת פלאטו, שבועיים אחרי מתקפה אחרת באותה מדינה שבה נהרגו 52 (Sahara Reporters). ב-8 בספטמבר פרסם הארגון הניגרי Intersociety דוח שלפיו בין ינואר לאוגוסט 2026 נהרגו 3,083 נוצרים ו-3,193 נחטפו (Catholic World Report).

מי נהרג, ומי סופר את ההרוגים

בניגריה אין ספירה רשמית ומלאה של הקורבנות. יש כמה ספירות, שנעשות בידי גורמים שונים לפי קריטריונים שונים. כשמציבים אותן זו לצד זו הן נראות סותרות. בפועל הן עונות על שאלות שונות.

המקורות מצוינים בטבלה. לפי אמנסטי, בנואה ופלאטו הן המדינות שנפגעו יותר מכול. ACLED דרך The Week, 20/10/2025.

העיקר נמצא בשורה השלישית ובשורה הרביעית. ACLED מחשיב כ"דתיות" רק התקפות שבהן המקורות מדווחים על הזהות הדתית של הקורבן כמניע. זה קריטריון צר, שמשאיר בחוץ את רוב המקרים, אלה שבהם המניע לא הוצהר או שהוא מעורב. Intersociety עושה את ההפך: הוא סופר את כל הנוצרים שנהרגו, יהיה המבצע אשר יהיה ויהיה המניע אשר יהיה. הוא אינו מפרסם את המתודולוגיה שלו, ודוחותיו מופצים בעיקר בידי כלי תקשורת וארגונים נוצריים. אותה קבוצה מעריכה גם את הקורבנות המוסלמים: 61,400 "מוסלמים מתונים" שנהרגו בין 2009 למרץ 2026, מספר שגם לו אין שיטה מפורסמת. שני המספרים אינם הוכחה שאחד המקורות משקר. הם הוכחה שלשאלה "כמה נוצרים נהרגים משום שהם נוצרים" אין היום תשובה מאומתת.

מה שאפשר לומר בביטחון רב יותר נוגע לשאלות היכן ובידי מי. ה-International Crisis Group, שחוקר את הארץ כבר שנים, מתאר לפחות ארבעה סכסוכים שונים, החופפים זה לזה.

מקור: International Crisis Group, 7/11/2025.

לפי מחקר של ACLED שמצטט Crisis Group, בין ינואר 2020 ליוני 2022 האלימות שבה נוצרים סומנו כמטרה בשל זהותם הדתית הייתה כ-5% מההתקפות על אזרחים. באותה תקופה, ב-Middle Belt, "רוב הקורבנות הם נוצרים מכפרים חקלאיים". שני הדברים נכונים בו בזמן.

כמה אירועים, מתוך אלה שתיעד הומן רייטס ווטש בדוח לשנת 2026, מראים עד כמה התמונה מעורבת. ביוני 2025 הרגו חמושים בילוואטה, במדינת בנואה, 59 בני אדם; לפי התושבים, יותר מ-100. ב-19 באוגוסט 2025 נהרגו 32 מתפללים מוסלמים בהתקפה על מסגד במדינת קצינה.

הקורבנות של כוחות המדינה. יש גם הרוגים ששני הנרטיבים אינם עוסקים בהם. בינואר 2025 הרגה תקיפה של חיל האוויר הניגרי במדינת זמפרה לפחות 20 אזרחים, ולא נפתחה בעקבותיה חקירה פומבית (HRW). ב-10 במאי 2026, לפי אמנסטי, הרגה תקיפה אווירית צבאית לפחות 100 אזרחים בשוק של טומפה, גם היא בזמפרה. הצבא אישר את התקיפה ואמר שאין בידיו "ראיות שניתן לאמת" לנפגעים אזרחיים (AP דרך ABC News). באזור שרוב תושביו מוסלמים, הקורבנות האלה היו ככל הנראה ברובם מוסלמים.

מי מרוויח מהבלבול

לדעת למי מלחמה מועילה אין פירושו להוכיח מי רצה בה. אבל זה עוזר להבין מדוע היא אינה נגמרת. בניגריה אין צורך לדמיין במאי: די להסתכל מי מרוויח מכך שהאלימות נמשכת ושאיש אינו מתאר אותה בדיוק. כאן אנחנו מסתפקים במה שמתועד.

הכופר. כמעט 3,000 חטיפות בשנה, לפי הומן רייטס ווטש, הן כלכלה, לא רק פשע: כל כופר ששולם מממן את הקבוצה שחטפה, ואת החטיפה הבאה.

הזהב. בזמפרה ובמדינות השכנות יש מרבצי זהב שמנוצלים ברובם בכרייה ידנית ובלתי חוקית. בין 2012 ל-2018 הוברחו מניגריה כ-97 טונות זהב, בשווי של יותר מ-3 מיליארד דולר (Council on Foreign Relations). ממשלות זמפרה וקצינה טענו שההכנסות האלה משמשות את הקבוצות החמושות לקניית נשק. באפריל 2019 השעתה הממשלה הפדרלית כל פעילות כרייה בזמפרה, בדיוק כדי לנתק את הקשר בין השודדים למכרות הבלתי חוקיים, אבל האיסור נותר ברובו על הנייר. בספטמבר 2026 מנה מיפוי 374 אתרי כרייה בלתי חוקיים ב-17 מדינות (allAfrica).

הליתיום, שאלה פתוחה. ה-Middle Belt, שבו מרוכזים מעשי ההרג של איכרים נוצרים, הוא גם אזור המינרלים: ליתיום, בדיל, קולומביט, בין פלאטו, נסרווה וקווארה. בין 2023 ל-2025 השקיעו חברות סיניות כ-1.3 מיליארד דולר בעיבוד ליתיום ניגרי. ביולי 2026 נפתח בנסרווה מפעל בשווי 250 מיליון דולר שהקימו החברות הסיניות ג'יולינג וקנמקס (Semafor). בניגריה רווחת הטענה שהכפרים מרוקנים כדי לפנות את הקרקעות שבהן נמצאים המרבצים. לא מצאנו ראיות שיטתיות לקשר הזה. אנחנו מציינים אותו כצירוף מקרים גאוגרפי וכשאלה שחקירה צריכה לענות עליה, לא כעובדה.

כספי הביטחון. המושלים והרשויות המקומיות בניגריה מחזיקים ב-security votes, כספי ביטחון שמשולמים במזומן, מחוץ לתקציב, בלי פיקוח פרלמנטרי ובלי ביקורת חשבונות. לפי Transparency International (2018) מדובר בכ-670 מיליון דולר בשנה, והם משמשים גם למימון קמפיינים של בחירות ולהתעשרות אישית. יותר חוסר ביטחון פירושו יותר כספים, ואיש אינו צריך לתת דין וחשבון על האופן שבו הם מוצאים.

הנשק. בין 2021 ל-2025 הייתה ניגריה יבואנית הנשק הגדולה ביותר באפריקה שמדרום לסהרה, עם 16% מהיבוא של האזור (SIPRI). הספקים רבים. באוגוסט 2025 אישרה ארצות הברית מכירה של תחמושת, פצצות ורקטות מונחות בשווי 346 מיליון דולר, אחרי עסקה של 997 מיליון מ-2022 למסוקי תקיפה. הומן רייטס ווטש קרא לקונגרס להתנות את המכירה בערובות, והזכיר שתקיפות אוויריות ניגריות הרגו שוב ושוב אזרחים בלי שאיש נתן על כך את הדין (HRW). ויש גם את איטליה: ניגריה הזמינה מלאונרדו 24 מטוסי קרב קלים מדגם M-346FA, והראשון שבהם התקבל ב-27 ביולי 2026 (Janes). גם הארץ שממנה אנחנו כותבים נמנית עם הספקים.

קריאה משפטית

1. חובת המדינה להגן. ניגריה צד לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות מאז 1993, ולאמנה האפריקנית לזכויות האדם והעמים מאז 1983. שתיהן מגינות על הזכות לחיים ועל חופש הדת (האמנה הבינלאומית, סעיפים 6 ו-18; האמנה האפריקנית, סעיפים 4 ו-8). הוועדה לזכויות האדם של האו"ם מבהירה בהערה כללית מס' 36 משנת 2018 שעל המדינה לא רק להימנע מהרג. עליה גם למנוע בשקידה ראויה מעשי הרג של אנשים פרטיים ושל קבוצות חמושות, ולחקור ולהעמיד לדין את האחראים כשהם מתרחשים. מדינה שאינה מגינה על אזרחיה, ואחר כך אינה מעמידה לדין את מי שהורג אותם, מפרה את האמנה גם אם לא ירתה כדור אחד. ביולי 2026 כינה הומן רייטס ווטש "בלתי יעילים" את משפטי ההמונים של החשודים בהשתייכות לבוקו חראם, המשאירים את הקורבנות בלי אמת ובלי צדק (allAfrica).

2. רצח עם: מה נדרש כדי לומר זאת. ניגריה צד לאמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם מאז 2009. סעיף II מגדיר כרצח עם שורה של מעשים, החל בהריגה, שנעשו "מתוך כוונה להשמיד, כולו או מקצתו, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי, באשר הוא כזה". מספר ההרוגים אינו מספיק, וגם לא דתם. נדרשת הכוונה המיוחדת להשמיד את הקבוצה. בית הדין הבינלאומי לצדק, בפסקי הדין בעניין בוסניה (2007) וקרואטיה (2015), קבע שכאשר כוונה זו מוסקת מן העובדות, עליה להיות המסקנה הסבירה היחידה האפשרית. ביישום על ניגריה: לגבי מכלול האלימות, עם קורבנות משתי הדתות, מניעים כלכליים וטריטוריאליים ומבצעים שונים, הנתונים הציבוריים אינם מאפשרים להגיע למסקנה הזאת. אבל התמונה משתנה לגבי כמה מהגורמים. המדינה האסלאמית ובוקו חראם מצהירים בגלוי שהם נלחמים בנוצרים, ובמשך השנים הפיצו סרטונים של הוצאות להורג של שבויים נוצרים. לגבי הקבוצות האלה שאלת הכוונה פתוחה, ותשובה עליה יכולה לתת רק חקירה פלילית.

3. פשעים נגד האנושות, ובית דין שאינו פועל. ניגריה אשררה את אמנת רומא ב-2001, ולכן לבית הדין הפלילי הבינלאומי יש סמכות שיפוט על פשעים שבוצעו בשטחה. התביעה פתחה בבדיקה מקדמית ב-2010. ב-11 בדצמבר 2020 סיימה אותה התובעת פאטו בנסודה: היה בסיס סביר להאמין שבוצעו פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, הן בידי בוקו חראם והקבוצות שצמחו ממנו, הן בידי כוחות הביטחון הניגריים. סעיף 15, פסקה 3 לאמנת רומא קובע שבמקרה כזה התובע מבקש מהשופטים אישור לפתוח בחקירה. הבקשה מעולם לא הוגשה. בדצמבר 2024 פנה ארגון אמנסטי אינטרנשיונל לשופטים כדי לחלץ את המצב מהקיפאון (אמנסטי); השופטים השיבו שאין בסמכותם לחייב את התובע לפעול. במרץ 2026 חתם סגן התובע מאמה מנדיאיה ניאנג עם ממשלת ניגריה על מזכר הבנות: ניגריה חוקרת ומעמידה לדין בעצמה, עם תוכניות פעולה משותפות ובדיקות תקופתיות. העיקרון נקרא משלימות (סעיף 17): בית הדין מתערב רק אם המדינה אינה רוצה או אינה יכולה להעמיד לדין. אבל לדברי כמה משפטנים, אמנת רומא אינה צופה צעד כזה. ואלרי גבאר, מארגון UpRights, כינתה אותו "צעד פרוצדורלי חריג מאוד, שכרגע הוא מחוץ למסגרת" הכללים של בית הדין (JusticeInfo; ראו גם Opinio Juris). עברו שש-עשרה שנים מאז נפתחה הבדיקה, וכמעט שש מאז הסתיימה. באתר הזה כבר כתבנו על בית הדין שמוציא צווים שאיש אינו מבצע; כאן הבעיה קודמת לכך: אין צו מעצר כי אין חקירה.

4. ההתערבות האמריקנית. מגילת האו"ם (סעיף 2, פסקה 4) אוסרת איום בכוח ושימוש בכוח נגד מדינה אחרת. האיום להיכנס לניגריה "ביריות", שהושמע בנובמבר 2025 בלי הסכמת אבוג'ה, נכלל באיסור. לתקיפות שבאו אחר כך יש לעומת זאת בסיס משפטי אחר: הסכמת ממשלת ניגריה. התערבות מזוינת לבקשת המדינה הטריטוריאלית או בהסכמתה היא חוקית באופן עקרוני. אבל נותרים בתוקף כללי המשפט ההומניטרי בדבר הגנה על אזרחים, החלים על ארצות הברית כמו על צבא ניגריה. יש להבחין בין שני דברים. הבסיס המשפטי הוא ההסכמה, לא דת הקורבנות: המשפט הבינלאומי אינו מכיר בזכות להתערב כדי להגן על קבוצה דתית בלי הרשאה של מועצת הביטחון. והמבצעים מתנהלים בעיקר בצפון-מערב ובצפון-מזרח, כלומר בדיוק היכן שלפי הנתונים הקיימים רוב הקורבנות מוסלמים.

5. חילול הקודש, ועונש המוות. בשתים-עשרה המדינות בצפון שמחילות את השריעה גם בתחום הפלילי, חילול הקודש עשוי להיענש במוות. ב-10 באוגוסט 2020 גזר בית דין אסלאמי בקאנו דין מוות על יחיא שריף-אמינו, מוזיקאי מוסלמי צעיר, בשל הודעה קולית שהופצה בוואטסאפ (סעיף 382(b) לקוד העונשין האסלאמי של קאנו). ערעורו תלוי ועומד בבית המשפט העליון הפדרלי. הדיון שנקבע ל-25 ביוני 2026 הוסר מהיומן, ושריף-אמינו כלוא כבר יותר משש שנים (Sahara Reporters). האשמות בחילול הקודש הורגות גם מחוץ לבתי המשפט: במאי 2022 בסוקוטו עברה דבורה סמואל יאקובו, סטודנטית נוצרייה, לינץ' בידי חבריה לקולג' בשל הודעה שנחשבה מחללת קודש. הוועדה לזכויות האדם של האו"ם רואה בחוקי חילול הקודש חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם האמנה (הערה כללית מס' 34, פסקה 48). ועונש המוות, היכן שלא בוטל, מותר רק על "הפשעים החמורים ביותר", כלומר הריגה בכוונה: לעולם לא על דעה. באופן כללי יותר, ניגריה לא הוציאה לפועל גזרי דין מוות ב-2025, אבל היא ממשיכה לגזור אותם. לפי הדוח של אמנסטי על עונש המוות לשנת 2025, ב-2025 נגזרו לפחות 243 גזרי דין מוות חדשים, עלייה של 31%, ולפחות 3,833 בני אדם ממתינים באגף הנידונים למוות. חלק מגזרי הדין הם עונש חובה, דבר שהמשפט הבינלאומי אוסר. בסנאט הוגשה הצעת חוק שתקבע עונש מוות חובה גם על חטיפות; בבית הנבחרים, הצעה לבטל את עונש המוות. כתבנו על כך בהנידונה שלא מתה.

6. מי מוכר נשק. אמנת סחר הנשק (2013), שגם ניגריה וגם איטליה צדדים לה, מחייבת את המדינה המייצאת להעריך לפני כל אישור אם הנשק עלול לשמש לביצוע או להקלת הפרות חמורות של המשפט ההומניטרי או של זכויות האדם. אם הסיכון מכריע, אין לאשר את הייצוא (סעיף 7). ארצות הברית חתמה על האמנה אך מעולם לא אשררה אותה, וב-2019 הודיעה שאינה מתכוונת להיות צד לה. באיטליה חל גם חוק 185/1990, האוסר ייצוא נשק למדינות שממשלותיהן אחראיות להפרות חמורות של זכויות האדם שנקבעו בידי הגופים המוסמכים של האו"ם, של האיחוד האירופי או של מועצת אירופה (סעיף 1, פסקה 6). אבל החובה לפי האמנה הולכת רחוק יותר: היא אינה ממתינה לקביעה רשמית, אלא תלויה במה שהמייצא יודע או אמור לדעת. והתקיפות הניגריות על אזרחים מתועדות.

מבחן הסימטריה

אותן שאלות, הפוכות.

אילו המתים ב-Middle Belt היו מוסלמים, שנהרגו בידי מיליציות נוצריות, האם היינו משתמשים באותן מילים? זו שאלה מוחשית, לא תיאורטית: גם הקהילות הפולאניות, המוסלמיות, סופגות התקפות ופעולות תגמול, שזוכות לתשומת לב בינלאומית מועטה בהרבה. הקריטריון חייב להיות אחד. התקפה היא פשע בשל מה שהיא עושה לקורבנות, לא בשל דתו של מי שהורג או של מי שמת.

אילו 100 האזרחים בשוק של טומפה היו נהרגים בידי צבא עוין למערב, האם היו מדברים על כך יותר? את התקיפה ביצע חיל האוויר הניגרי, כלומר בעל הברית שעמו ארצות הברית מנהלת את המבצעים נגד המדינה האסלאמית. אותן חובות של המשפט ההומניטרי חלות על שניהם.

וזה חל גם על מי שמוכר נשק, כולל איטליה. אמת המידה שאנחנו מחילים על הנשק האמריקני חלה גם על המטוסים האיטלקיים שנמסרים לחיל אוויר שתקיפותיו, לפי אמנסטי והומן רייטס ווטש, הרגו אזרחים בלי שאיש נתן על כך את הדין.

והמבחן חל גם על בית הדין. במצבים אחרים, כשהתביעה של ה-ICC קבעה שבוצעו פשעים, היא ביקשה מהשופטים לחקור. בניגריה לא. אם המזכר יהפוך למודל, כל ממשלה שנבדקת תוכל להציע את אותה דרך: אני אחקור. זה בדיוק מה שאמנת רומא ביקשה למנוע.

שיפוט מערכתי

סעיף זה מביע את עמדת האתר. הוא נפרד מהעובדות שהוצגו לעיל.

בניגריה מתים מסיבות רבות, והאמונה היא אחת מהן. אבל לשני הנרטיבים שמתחרים על הארץ יש פגם משותף: כל אחד מהם מוחק חלק מההרוגים. הנרטיב של "רצח העם בנוצרים" מוחק את המוסלמים שנהרגו בידי הג'יהאדיסטים והכנופיות בצפון, ואת אלה שנהרגו מהפצצות של הצבא שלהם עצמם. הנרטיב של אבוג'ה, שלפיו לדת אין קשר ומדובר רק באדמה ובפשיעה, מוחק את הכפרים הנוצריים של ה-Middle Belt ואת השבויים שהוצאו להורג מול המצלמה משום שהיו נוצרים. אתר שנקרא "לא אסיט את מבטי" אינו יכול לבחור באילו מתים להביט.

יש נקודה אחת שבה העובדות ברורות, והיא אחריות המדינה. ממשלת ניגריה אינה מגינה על אזרחיה, נוצרים או מוסלמים, ואינה מעמידה לדין את מי שהורג אותם. זו ההפרה שניתן לתעד, והיא אינה תלויה בשם שנותנים לה.

אשר לארצות הברית, טוב שמעצמה גדולה עוסקת באזרחים שנהרגים. אבל כשהקורבנות נחשבים משום שהם נוצרים, הקורבנות המוסלמים עלולים להיחשב לאפס. והתערבות שבנויה על הקריטריון הזה מחלישה דווקא את האוניברסליות של הזכויות שהיא טוענת להגן עליהן.

ויש סיבה פשוטה יותר לכך שניגריה מעניינת גורמים רבים כל כך. יש בה נפט, גז, זהב וליתיום. אחרי היציאה הכפויה של האמריקנים מניז'ר ב-2024 והגעת הרוסים לסאהל, היא הארץ הגדולה באזור שנותרה קשורה למערב. ובכל שנה היא קונה נשק. העולם צמא למשאבים, מחפש השפעה ובינתיים מוכר חימוש: בניגריה שלושת הדברים מצטרפים זה לזה. איננו אומרים שמישהו הצית את הסכסוך הזה כדי להרוויח ממנו. אנחנו אומרים שיותר מדי גורמים מרוויחים ממנו מכדי שמישהו ימהר לכבות אותו. ושהבלבול בשאלה מי מת ומדוע נוח לכולם, כי מלחמה בלי נרטיב ברור אינה מעוררת שאלות.

נותר בית הדין. ב-2020 כתבה התביעה שלו שחור על גבי לבן שבניגריה בוצעו פשעים נגד האנושות, בידי שני הצדדים. מאז היא לא ביקשה לחקור, וחתמה על הסכם שמפקיד את החקירה בידי אותה מדינה שכוחותיה נמנים עם החשודים. בניגריה לא חסרים הורגים, ולא חסרים סופרי מתים. חסר מי שיעמיד לדין.

מה לעקוב

• הבדיקות התקופתיות שקובע המזכר בין התביעה של ה-ICC לניגריה, ובקשות חדשות אפשריות לשופטים.
• הערעור של יחיא שריף-אמינו בבית המשפט העליון הפדרלי.
• שתי הצעות החוק על עונש המוות: ביטול בבית הנבחרים, הרחבה לחטיפות בסנאט.
• הנוכחות הצבאית האמריקנית והחקירות, אם יהיו, על התקיפה בטומפה.
• ההתקפות במדינת פלאטו והחקירות שהבטיחה הממשלה.
• המסירות של מטוסי ה-M-346FA האיטלקיים ושימוש אפשרי בהם בתקיפות אוויריות, והתנאים (אם יהיו) שיציב הקונגרס האמריקני למכירות הנשק.

כתבות נוספות: הנידונה שלא מתה. מי עדיין מפעיל עונש מוות, ואילו גבולות של המשפט הוא מפר · שני צווים, אפס מעצרים · אקוודור, המלחמה בצו: לקרוא לפשע מלחמה כדי לשנות את הכללים

מקורות: CBS News (11/2025) · AFRICOM (25/12/2025) · CSIS (18/5/2026) · Washington Post (16/5/2026) · Sahara Reporters — Amnesty on Plateau (26/9/2026) · Catholic World Report — Intersociety (8/9/2026) · France 24 — Amnesty (29/5/2025) · The Week — ACLED data (20/10/2025) · International Crisis Group (7/11/2025) · Human Rights Watch — World Report 2026: Nigeria · AP via ABC News (12/5/2026) · Council on Foreign Relations (12/2/2021) · allAfrica — illegal mining sites (28/9/2026) · Semafor (8/7/2026) · Transparency International — Camouflaged Cash (5/2018) · SIPRI — Trends in international arms transfers 2025 (3/2026) · Human Rights Watch — US-Nigeria weapons sale (19/8/2025) · Janes — M-346FA (7/2026) · UN Human Rights Committee — General Comment No. 36 · UN Human Rights Committee — General Comment No. 34 · allAfrica — HRW on Boko Haram trials (22/7/2026) · ICJ — Bosnia and Herzegovina v. Serbia and Montenegro (2007) · ICJ — Croatia v. Serbia (2015) · ICC — Statement of the Prosecutor (11/12/2020) · Amnesty International — petition to ICC judges (12/2024) · ICC — Memorandum of Understanding with Nigeria (3/2026) · JusticeInfo (22/5/2026) · Opinio Juris (23/4/2026) · Sahara Reporters — Sharif-Aminu (21/9/2026) · Amnesty International — Death Sentences and Executions 2025 (5/2026)

הערת אימות: מספרי הקורבנות לקוחים ממקורות בעלי קריטריונים שונים, המצוינים בטקסט. Intersociety הוא מקור מגויס ואינו מפרסם את המתודולוגיה שלו. Open Doors, International Christian Concern ו-ADF International לא שימשו כמקורות. המצב מעודכן ל-3 באוקטובר 2026.

כל החדשות והמניפסטים →