IWILLNOTLOOKAWAY.ORG
דעה
הפרדוקס של הזרימות: כאשר אותה היד מזיינת את אויבה שלה
מאמר מערכת מאת N3R1-70
סדרה: הפרדוקס של הזרימות · 7 מתוך 7
מאמר זה מנסה לענות על כך באמצעות רעיון פשוט: שימוש בקבוצות חמושות לא-מדינתיות ככלי כוח אינו החריג של איזה משטר "סורר". זוהי פרקטיקה שגרתית, המיושמת על ידי ממשלות המציגות עצמן כמנוגדות זו לזו — ומאשימות זו את זו בכך בדיוק, בעוד הן עושות אותו הדבר.
לכנות את מה שעושה יריב "טרור" ואת מה שעושה בעל ברית "ביטחון לאומי" נוח, אך זה מסתיר את המציאות: כמעט כל מעצמה, כאשר זה משרת אותה, תומכת בכוח חמוש שאינה שולטת בו ישירות, כדי להשיג תוצאה שלא הייתה משיגה עם כוחותיה שלה. הבעיה אינה שזה קורה. הבעיה היא כאשר זה מוכחש, או מוצדק רק עבור בעלות בריתה שלה.
כלי כדי לא לשים הכול באותה קטגוריה
לומר "כולם עושים ככה" יהיה נוח, אך זו עצלנות המתחפשת ליושר. כדי לשפוט כראוי דרושה שאלה נוספת: איזה סוג אלימות מייצרת התמיכה הזו? יש הבדל בין ממשלה המשתמשת בקבוצה חמושה כמהלך טקטי בחו"ל, בעודה נותרת בבית תחת פיקוח של עיתונות חופשית ובתי משפט עצמאיים — לבין ממשלה שעבורה האלימות, בתוך גבולותיה ומחוצה להם, היא עצם האופן שבו היא מתקיימת. במקרה הראשון מדובר בחישוב, ככל שיהיה ציני. במקרה השני, במערכת שלא הייתה יכולה להתקיים ללא אותה אלימות.
אתר זה אימת, מקור אחר מקור, שישה מקרים המסייעים לראות את המנגנון מכמה זוויות. ישראל אפשרה במשך שנים לכספי קטאר לזרום לחמאס, מימון שנסבל מתוך חישוב טקטי. ארצות הברית מופיעה פעמיים: נשק מתוכנית טימבר סיקמור הגיע לידיים הלא נכונות בסוריה, ועינויי מדינה בבתי הכלא הסודיים של הסי-איי-איי באירופה, המורשעים כיום בפסקי דין ממשיים של בית הדין האירופי לזכויות אדם. רוסיה שולחת את שכירי החרב שלה מה-Africa Corps למאלי, לצד הצבא המקומי, כאשר אזרחים נהרגים בתהליך. טורקיה, יחד עם סין, תומכת כעת צבאית בשני הצדדים של אותו סכסוך לובי, בניגוד לאמברגו של האו"ם. ואיראן העבירה לחיזבאללה כמעט מיליארד דולר בשנת 2025 בלבד, לפי משרד האוצר האמריקאי, בראש רשת הכוללת גם את חמאס והחות׳ים.
מדובר בממשלות שונות — ישראל, ארצות הברית, רוסיה, טורקיה, סין, איראן — שכל אחת תשתמש בשפה מנוגדת כדי לתאר את מדיניות החוץ שלה עצמה. אך המנגנון חוזר על עצמו בצורה זהה: גורם מדינתי המממן, מזיין או מעלים עין מכוח שאינו כפוף לו ישירות, ומתנער ממנו כאשר הדברים משתבשים.
מבין שישה מקרים אלה, איראן היא הקרובה ביותר לסוג השני של האלימות שתואר לעיל — לא מהלך טקטי מזדמן, אלא חלק מוצהר מזהותה הפוליטית שלה באמצעות מה שטהראן מכנה "ציר ההתנגדות": רשת המחזיקה יחד שיעים, סונים ואף זיידים (קבוצות דתיות הנמצאות לעיתים קרובות במתח זו עם זו) לא מתוך אמונה משותפת אלא מתוך אינטרס משותף מול אויב משותף. זהו הבדל מהותי משמעותי לעומת חמשת המקרים האחרים, ואין להשטיח אותו.
מי שמזיין קבוצה, לעיתים קרובות מאבד אותה
מי שמממן כוח חמוש נדיר שמצליח לשלוט בו במלואו, או לאורך זמן. כל גורם מממן מסוג זה סובל במוקדם או במאוחר מהרתיעה של מה שיצר: קבוצה שהוכשרה נגד אויב אחד פונה נגד מי שזיין אותה, או נגד בעלת ברית של מי שזיין אותה. אך יהיה זה שגוי באותה מידה לחשוב על קבוצות אלה כ"בובות" גרידא. יש להן אסטרטגיה משלהן, אידאולוגיה משלהן, חישוב משלהן — והן יודעות לנצל לטובתן את הכסף והנשק שהן מקבלות, בדיוק כפי שהמממנים שלהן מנצלים אותן.
גבולות ההשוואה הזו
השוואה כנה חייבת גם לומר היכן היא נעצרת. אחרת היא הופכת להיפך ממה שהיא מתיימרת להיות: במקום לבחון עובדות, היא פשוט שופטת את "המערב" או "אויביו" ללא קשר למה שהם עשו בפועל. שלושה דברים יש לומר בבירור.
ראשית: ברמה המעשית — כסף, נשק, אימונים הניתנים לקבוצה חמושה — החישוב זהה בכל מקום. אך המשפט הבינלאומי נותר אמת המידה המשותפת היחידה שיש לנו לשפוט את כולם באותו אופן, אף שנולד ב-1945 בקרב המנצחים דאז. להשתמש בו בכל זאת היא בחירה, ואנו מצהירים על כך בגלוי.
שנית: ממשלה המבצעת פשעים חמורים מעבר לגבולותיה, אך מאפשרת בבית עיתונות המסוגלת לחקור אותה ובתי משפט המסוגלים להרשיע אותה, אינה זהה לממשלה המבטלת מלכתחילה כל פיקוח מסוג זה. אין זו זיכוי לראשונה. זהו הבדל אמיתי, לא רק רטורי.
שלישית: השלכות דומות — מדינות כושלות, מלחמות אזרחים, הרוגים אזרחיים — אינן נובעות תמיד מאותן סיבות. קריסה אחת עשויה לנבוע מהתערבות המסירה כוח מבלי לחשב מה יבוא לאחר מכן. קריסה אחרת עשויה לנבוע מאסטרטגיה מכוונת ומתמשכת לאורך זמן. הכרה בכך שההשלכות דומות אינה אומרת שהאחריות ניתנת להחלפה.
העמדה של אתר זה
איננו נוקטים צד עם גוש מדינות כדי להאשים גוש אחר. החישוב הציני של ממשלה נותר ציני גם כאשר תעמולה של יריב היא זו שחושפת אותו — והתעמולה של אותו יריב נותרת תעמולה גם כאשר היא אומרת, לפעם אחת, את האמת על פשע של אחר. משימתנו אינה למצוא איזון בכל מחיר בין הצדדים. היא להביט בעובדות במבט יציב, מבלי לאפשר לאף ממשלה לשטוף את ידיה תוך שימוש בפשעי אחר כאליבי.
מקורות פנימיים: שישה הדיווחים המצוטטים, שפורסמו באתר זה עם אימות מקור אחר מקור. מקור הנימוק: מסמך עבודה פנימי "הפרדוקס של הזרימות", 16 ביולי 2026 (לא פורסם).