חדשות

ארבע פסיקות של בית הדין האירופי מגנות את פולין, רומניה, ליטא ומקדוניה על אירוח בתי כלא חשאיים של ה-CIA — איש בארצות הברית מעולם לא נשא באחריות לעינויים ההם

15 ביולי 2026 — אירופה/ארצות הברית

"היחס שהוענק על ידי צוות ההסגרה של ה-CIA היה חמור דיו כדי להוות עינויים... בכוונת מכוון, כאשר המטרה הייתה לגרום לכאב או סבל חמורים כדי להשיג מידע, להטיל עונש או להפחיד את המבקש." — בית הדין האירופי לזכויות אדם, אל-מסרי נגד מקדוניה, 13 בדצמבר 2012

העובדות: ארבעה מקרים, תוכנית אחת

בין השנים 2012 ל-2018 הוציאו המותב הגדול ומותבים של בית הדין האירופי לזכויות אדם ארבע פסיקות שקבעו, בפירוט משפטי, את שותפותן של ארבע מדינות אירופיות בתוכנית המעצר החשאי והעינויים של ה-CIA בעשור שלאחר ה-11 בספטמבר.

המקרה הבולט ביותר — טעות בזיהוי: חאלד אל-מסרי, אזרח גרמני שהוחלף בטעות בפעיל אל-קאעידה בשל דמיון בשם, נעצר בגבול המקדוני ב-31 בדצמבר 2003, הוחזק ללא קשר עם העולם החיצון במשך 23 ימים במלון בסקופיה, ולאחר מכן נמסר לצוות הסגרה של ה-CIA בשדה התעופה — שם הותקף באלימות, כוסה ראשו וטס לאפגניסטן אל כלא הידוע בשם "Salt Pit". הוא נותר עצור שם כארבעה חודשים, עד שה-CIA עצמו הבין את הטעות בזיהוי. ב-13 בדצמבר 2012 קבע בית הדין פה אחד שהעובדות הוכחו "מעבר לכל ספק סביר", והגדיר את המקרה כהיעלמות כפויה וכעינויים, כאשר האחריות הישירה מוטלת על מקדוניה.

המתקנים בפולין, רומניה וליטא: עבד אל-רחים אל-נשירי (שנחשד בפיגוע על ה-USS Cole) ואבו זביידה (שנחשב לפעיל בכיר באל-קאעידה) הוחזקו במתקן חשאי של ה-CIA בפולין בין השנים 2002 ל-2003. ב-24 ביולי 2014 קבע בית הדין שפולין הפרה את סעיפים 3 (איסור עינויים), 5 (חירות), 6 (משפט הוגן), 8 (חיים פרטיים) ו-13 (סעד יעיל) של האמנה האירופית, וחייב אותה לשלם 100,000 יורו לכל אחד משני הגברים. בשנת 2018 הוציא בית הדין פסיקות כמעט זהות נגד רומניה (שם הוחזק אל-נשירי בשנים 2004-2005) וליטא (שם הוחזק אבו זביידה בשנים 2005-2006), וחייב אותן לשלם 100,000 יורו ו-100,000 יורו בתוספת 30,000 יורו הוצאות, בהתאמה.

הפרט המטריד ביותר: לפני הגעתו לפולין, הוחזק אבו זביידה במתקן חשאי של ה-CIA בתאילנד ב-2002, שם — כפי שנקבע — הוא הוכפף לשיטת ה"ואטרבורדינג" (הצפה מבוקרת). את המתקן ניהלה ג'ינה האספל, שמונתה ב-2018 למנהלת ה-CIA — אותו הארגון שניהל את תוכנית העינויים.

פרשנות משפטית

פסיקות בית הדין האירופי קובעות הפרות ישירות של סעיף 3 לאמנה האירופית (איסור מוחלט על עינויים, שאינו ניתן לגריעה בשום נסיבות) ושל אמנת האו״ם נגד עינויים (CAT). בכל ארבעת המקרים קבע בית הדין שהמדינות המארחות ידעו — או היו צריכות לדעת — למה ייחשפו העצורים, מה שהופך אותן לאחראיות ישירות לעינויים שנגרמו בשטחן שלהן, ולא רק לאירוח לוגיסטי גרידא.

השלכות — מבחן הסימטריה

אתר זה כבר תיעד, עבור איראן (תימן: 73 עובדי האו״ם עדיין עצורים באופן שרירותי בידי החות'ים, בעוד אל-חודיידה מדממת שוב), רוסיה (מאלי: הצבא ושכירי החרב הרוסים של Africa Corps מסדרים גופה בצורת צלב קרס לאחר הריגת ארבעה אזרחים), ישראל (ישראל אפשרה ועודדה מימון קטארי לחמאס במשך שנים — חודש לפני ה-7 באוקטובר ביקשה עוד) וארצות הברית (ארצות הברית חימשה את המרד הסורי במשך חמש שנים, ואז סגרה את התוכנית כמתנה לפוטין), כיצד החישוב הגיאופוליטי גובר באופן שיטתי על הערכת ההשלכות האמיתיות. כאן הדפוס חל על עינויים ישירים, לא על פרוקסי חמוש: ארצות הברית ניהלה תוכנית עינויים שיטתית, ארבע ממשלות אירופיות — לא משטרים שבדרך כלל מהווים יעד להאשמות אתר זה, אלא דמוקרטיות מערביות — שיתפו פעולה באופן פעיל, והאחראית על אחד המתקנים הקשים ביותר קודמה מאוחר יותר לראש אותו ארגון עצמו. אף פקיד ב-CIA מעולם לא הועמד לדין בארצות הברית על מעשים אלה; האחריות שנקבעה עד כה על ידי בתי המשפט מוטלת רק על המדינות האירופיות שאירחו את המתקנים, לא על מי שהורה על העינויים וביצע אותם בפועל.

מקורות: HUDOC — בית הדין האירופי לזכויות אדם · Open Society Justice Initiative · יוזמת זכויות אדם · BBC · מכון ליבר, ווסט פוינט

CIAארצות הבריתעינוייםמשפט בינלאומי

← חזרה לכל החדשות והמניפסטים

הישארו מעודכנים

תקציר תמציתי, רק כשעובדה ראויה לכך. בלי ספאם, בלי אלגוריתם: הדוא״ל שלכם נשאר שלכם.

בהרשמה אתם מסכימים לקבל עדכונים מ-I Will Not Look Away. ניתן לבטל בכל עת.