חדשות
ארצות הברית חימשה את המרד הסורי במשך חמש שנים, ואז סגרה את התוכנית כמתנה לפוטין
15 ביולי 2026 — סוריה/ארצות הברית
המנגנון: איך זה עבד, פיזית
משנת 2013 ועד 2017 הפעילה ה-CIA את "טימבר סיקמור" (Timber Sycamore), תוכנית חשאית לחימוש, אימון ומימון קבוצות מורדים סוריות "מתונות" נגד ממשלתו של בשאר אל-אסד. התוכנית פעלה משני מרכזי מבצעים — אחד בירדן (עמאן), השני בטורקיה (גזיאנטפ ואנטקיה) — שם חלקו פקידים מסעודיה, קטאר, צרפת ובריטניה מרחב עם ה-CIA. הנשק — רובי קלאשניקוב, מרגמות, רקטות RPG, טילי טאו נגד טנקים, ציוד ראיית לילה — נרכש ברובו בבלקן ובמזרח אירופה והוברח דרך טאשוצ'ו (טורקיה) ואל-עקבה (ירדן). לפי הערכות מסוימות, ה-CIA אימנה כ-10,000 לוחמים במהלך התוכנית, בעלות כוללת של למעלה ממיליארד דולר.
ההיגיון האסטרטגי
התוכנית נולדה ב-2012 ביוזמת מנהל ה-CIA דיוויד פטראוס, ואושרה בסתר על ידי הנשיא אובמה ב-2013. מטרתה המוצהרת הייתה להחליש את אסד ללא מעורבות צבאית ישירה של ארצות הברית, תוך הישענות על קונסורציום של בעלות ברית אזוריות — סעודיה, קטאר, טורקיה — שמימנו וחימשו קבוצות מורדים במקביל ל-CIA, לעיתים קרובות עם נשק שכבר היה במחזור עוד לפני ההשקה הרשמית של התוכנית ב-2012.
כישלון הסינון: לאן הגיע הנשק
תהליך "הסינון" (vetting) של קבוצות המורדים, שנועד למנוע מהנשק להגיע לידי ג'האדיסטים, לא עבד. מחקר בן שלוש שנים שמומן על ידי האיחוד האירופי וממשלת גרמניה קבע כי מאמצי החימוש של ארצות הברית ובעלות בריתה "הגדילו משמעותית את הכמות והאיכות" של הנשק העומד לרשות דאעש. פקידים בשירות המודיעין הירדני (General Intelligence Directorate) הרוויחו מיליוני דולרים מהברחת נשק התוכנית לשוק השחור. התברר שלרבות מהקבוצות החמושות שנתמכו היו קשרים לאל-קאעידה או לרשתות סלפיות-ג'האדיסטיות — בדיוק הסיכון ש"הסינון" נועד למנוע.
סוף התוכנית: מתנה מפורשת לפוטין
באמצע יוני 2017 החליט טראמפ לסיים את התוכנית לאחר פגישה עם מנהל ה-CIA מייק פומפאו ויועץ הביטחון הלאומי ה.ר. מקמאסטר — ימים ספורים לפני פגישתו הראשונה עם ולדימיר פוטין בפסגת ה-G20 בהמבורג (7 ביולי). וושינגטון פוסט חשף את ההחלטה ב-19 ביולי, בציטוט פקיד שכינה זאת אות מפורש למוסקבה לשיפור היחסים הדו-צדדיים. טראמפ אישר בעקיפין את קיומה של התוכנית החשאית כשתקף בטוויטר את הסיקור של וושינגטון פוסט, וכינה את התשלומים למורדים הסורים "עצומים, מסוכנים ומבזבזים" — למעשה חשף בפומבי מבצע שמעולם לא הוכר רשמית.
פרשנות משפטית
תמיכה בגורמים חמושים לא-מדינתיים המעורבים בסכסוך פנימי של מדינה אחרת מעלה שאלות ישירות בנוגע לעקרון אי-ההתערבות המעוגן במשפט הבינלאומי המנהגי ובמגילת האו"ם. בית הדין הבינלאומי לצדק, בתיק ניקרגואה נגד ארצות הברית (1986), כבר קבע שמימון וחימוש כוחות בלתי סדירים נגד ממשלה של צד שלישי מהווה הפרה של עקרון אי-ההתערבות, ללא קשר לאופי הממשלה המותקפת.
השלכות — מבחן הסימטריה
אתר זה כבר תיעד, עבור איראן (תימן: 73 עובדי האו״ם עדיין עצורים באופן שרירותי בידי החות'ים, בעוד אל-חודיידה מדממת שוב), רוסיה (מאלי: הצבא ושכירי החרב הרוסים של Africa Corps מסדרים גופה בצורת צלב קרס לאחר הריגת ארבעה אזרחים) וישראל (ישראל אפשרה ועודדה מימון קטארי לחמאס במשך שנים — חודש לפני ה-7 באוקטובר ביקשה עוד), אותו דפוס: מדינה מעניקה חסות לגורם חמוש לא-מדינתי משיקול אסטרטגי, וגורם זה חומק חלקית או לחלוטין משליטת החסות, כאשר ההשלכות נופלות על אזרחים של צד שלישי. טימבר סיקמור מיישמת את אותו דפוס על ארצות הברית: נשק שנרכש בכספי ציבור אמריקאיים הגיע, לפי מחקר עצמאי שמומן על ידי האיחוד האירופי, אל הארסנל של דאעש. העובדה שהתוכנית נסגרה לא בשל השלכותיה ההומניטריות או כישלון הסינון, אלא כמחווה של הפשרה כלפי רוסיה, מאשרת שההיגיון הגיאופוליטי גבר תמיד על הערכת ההשלכות האמיתיות בשטח — בדיוק כמו בשלושת המקרים שכבר תועדו.
מקורות: וושינגטון פוסט · רויטרס · אל ג'זירה · NBC News · מכון המלחמה המודרנית, ווסט פוינט · Irregular Warfare Initiative