ניתוח
הגירה: הדלתות שאירופה סוגרת ואלה שהיא פותחת
18 באוקטובר 2026 — האיחוד האירופי
סדרה: הבחירות של אירופה · 9 מתוך 9
בקצרה
- בפסגה ב-16 באוקטובר האשימו דנמרק, איטליה ופולין את ספרד במשיכת מהגרים בכך שהיא מסדירה את מעמדם של מי שכבר נמצאים בה. הן לא קיבלו את הנוסח שביקשו.
- ההגעות הבלתי סדירות יורדות בחדות, אבל מתים יותר: בנתיב לאיטליה, ביחס למספר המגיעים, מספר המתים כמעט שולש.
- אירופה מהמרת על החזרות, גם למרכזים מחוץ לגבולותיה לפי המודל האיטלקי באלבניה. עד כה המודל הזה עלה הרבה והחזיר מעט מאוד אנשים.
- באיטליה הפחד גדל יותר מהפשיעה. זרים מיוצגים יתר על המידה בין מי שהוגשו נגדם תלונות, אבל הגורם המכריע הוא היעדר מסמכים: מי שמקבל אותם מבצע הרבה פחות עבירות.
- ההערכה שלנו: ההגירה משמשת מנוף פוליטי והפחד אמיתי. אבל חוקים שמייצרים אנשים בלי מסמכים מזינים את הבעיה שהם מתיימרים להילחם בה.
השאלה
במועצה האירופית ב-15 וב-16 באוקטובר ההגירה פילגה את הממשלות יותר מכל נושא אחר. המטרה הייתה ספרד, שמעניקה היתר שהייה לכ-600,000 אנשים שכבר חיים בה בלי מסמכים.
דנמרק, איטליה ופולין ביקשו לכתוב במסקנות שיש לצמצם את «גורמי המשיכה». זהו ביטוי שחוזר לעתים קרובות: לפי מי שמשתמש בו, הוא מתאר כל מה שמושך אנשים למדינה מסוימת, למשל התקווה להסדרת מעמד. ראש ממשלת דנמרק מטה פרדריקסן אמרה זאת כך: «אתה מגיע למדינה באופן בלתי חוקי, ופתאום אתה יכול לקבל היתר להישאר בה באופן חוקי» (EU Perspectives, 16/10/2026). מדריד משיבה שהסדרת מעמדם של מי שכבר עובדים בשחור מעלה את העבודה ואת ההפרשות אל פני השטח, ואינה מעבירה איש למדינות אחרות. נשיא צרפת עמנואל מקרון סיים את הדיון כך: כשכל אחד חוזר לפתרונות לאומיים, «אנחנו חסרי תועלת» (יורוניוז, 16/10/2026).
הבקשה לא עברה. הסדרת מעמד נשארת בחירה של כל ממשלה. המסקנות מבקשות מהנציבות רק להכין כללים לשעת חירום, גם למקרים שבהם מדינה עוינת דוחקת מהגרים לגבולות אירופה כדי להפעיל עליהם לחץ, כמו בסאוטה בסוף יולי (המועצה האירופית, 16/10/2026; על סאוטה, הכתבה שלנו). הנושא ישוב בדצמבר.
פחות מגיעים, יותר מתים
ההגעות הבלתי סדירות לאיחוד ירדו ביותר משליש בשבעת החודשים הראשונים של 2026; בנתיב מרכז הים התיכון, זה שמוביל לאיטליה, הן ירדו ביותר ממחצית (Frontex, אוגוסט 2026).
המוות, לעומת זאת, לא יורד. באותו נתיב עלה מספר ההרוגים והנעדרים מ-844 ל-996 לעומת השנה שעברה (UNRIC, לפי נתוני ארגון ההגירה הבינלאומי, 17/9/2026). ביחס למספר המגיעים, לפי החישוב שלנו, זה כמעט פי שלושה. פחות אנשים מגיעים, אבל למי שיוצא לדרך המסע נעשה מסוכן הרבה יותר. ולפי ארגון ההגירה הבינלאומי, סוכנות האו"ם להגירה, «כמעט כל מוות והיעלמות בים ניתנים למניעה».
הבחירות של האיחוד
כללים משותפים, מעט סולידריות. מאז 12 ביוני בתוקף אמנת ההגירה והמקלט (הכתבה שלנו). לראשונה כל 27 המדינות בוחנות בקשות מקלט לפי אותם כללים. האמנה קבעה גם סולידריות: המדינות הפחות חשופות היו אמורות לקלוט חלק ממבקשי המקלט שמגיעים לאיטליה, ליוון או לספרד, או לשלם. ל-2026 התחייבו המדינות לפחות ממחצית המקומות שנקבעו; הונגריה וסלובקיה לאף מקום (יורוניוז, 10/6/2026). מי שעומד בקו הראשון נשאר, למעשה, לבד.
החזרות, גם לחו"ל. תקנת ההחזרות החדשה, שסוכמה ביוני, מאפשרת למדינות להחזיק עד שנתיים את מי שחייב לעזוב את אירופה ולשלוח אותו ל«מרכזי החזרה» במדינות מחוץ לאיחוד (מועצת האיחוד האירופי, 1/6/2026). הבעיה שהיא מבקשת לפתור אמיתית: היום פחות משליש ממי שמקבלים צו לעזוב באמת עוזבים.
לשלם למי שעוצר את היציאות. האיחוד נתן לתוניסיה יותר מ-100 מיליון אירו כדי לעצור סירות ולפקח על הגבולות. ארגונים הומניטריים וארגוני זכויות אדם מדווחים על יירוטים אלימים, עינויים ואנשים שננטשו במדבר על הגבול (Human Rights Watch, 16/7/2026). היציאות פוחתות, אבל המחיר האנושי עובר למקום שאירופה לא מסתכלת אליו.
ובינתיים מחפשים עובדים. אירופה מזדקנת, ועד 2050 ברוב מדינותיה יהיו פחות אנשים בגיל העבודה (EUobserver, לפי נתוני יורוסטט). לכן ממשלת איטליה, מהקשוחות ביותר כלפי הגעות בלתי סדירות, תכננה כמעט 500,000 כניסות של עובדים זרים בשלוש שנים, עבור «כוח העבודה ההכרחי» שהחברות לא מוצאות (Sky TG24, 30/6/2025). ספרד בחרה לתת מסמכים למי שכבר נמצא בה (Euro Weekly News, 17/10/2026). אלה שתי דרכים שונות אל אותו צורך.
פחד וביטחון באיטליה
באיטליה מדברים על הגירה בעיקר כבעיית ביטחון, והפחד גדל מהר: בתוך ארבע שנים עלה הביטחון מהמקום העשירי למקום השני בין דאגות האיטלקים. אבל הפחד תלוי גם בהצבעה: ההגירה הבלתי סדירה מדאיגה יותר מארבעה מכל עשרה מצביעי מרכז-ימין ורק מעט יותר מאחד מעשרה במרכז-שמאל (Open, לפי סקר של איפסוס דוקסה, 11/10/2026). אותה מציאות, כשמסתכלים עליה משני מחנות, מולידה פחדים שונים.
הנתונים אומרים שני דברים, וצריך להחזיק את שניהם יחד. העבירות שדווחו ירדו ב-2025. וזרים הם יותר משליש מהאנשים שהוגשו נגדם תלונות או שנעצרו, אף שהם פחות מעשירית מהאוכלוסייה: חוסר הפרופורציה קיים, בעיקר בגניבות, בשוד ובסחר בסמים (Open, לפי נתוני משרד הפנים, 12/10/2026).
מה מסביר אותו? לא המוצא, אלא המצב. ב-2007 חילקה איטליה היתרי עבודה ב«יום הקליק»: מי ששלח בקשה ראשון קיבל היתר, ומי שהגיע כמה דקות אחריו לא. שתי קבוצות אנשים זהות בכל דבר מלבד המזל. הכלכלן פאולו פינוטי עקב אחריהן: מי שקיבלו את ההיתר ביצעו כעבור שנה פחות ממחצית העבירות החמורות של האחרים (Cato Institute, תקציר המחקר). עם מסמכים אפשר לעבוד באופן חוקי, לשכור דירה, שיהיה לך מה להפסיד אם תטעה. בלעדיהם נשארות העבודה בשחור ולעתים קרובות הרחוב.
וחסרי המסמכים לא מגיעים רק מהים: גם החוקים מייצרים אותם. באיטליה נדחות שבע מכל עשר בקשות מקלט (Il Fatto Quotidiano, לפי נתוני ISMU, 26/2/2026). מי שמקבל תשובה שלילית אבל אינו מוחזר, כי ארצו לא מקבלת אותו בחזרה, נשאר כאן בלי מסמכים. אי-הנוחות שרבים רואים בכמה שכונות בערים הגדולות נובעת גם מכך: אנשים שאינם יכולים לעבוד באופן חוקי ואי אפשר לשלוח אותם הביתה.
המודל האלבני
התשובה שהממשלות סומכות עליה יותר מכל היא מרכזי החזרה, גם בחו"ל. המודל איטלקי. שני המרכזים שנבנו באלבניה נועדו לבחון במהירות בקשות מקלט; שופטים עצרו את המעצרים, ומאז מרץ 2025 אחד מהשניים הפך למרכז החזרה (Il Post, 11/6/2026).
התוצאות רחוקות מההבטחות. הממשלה צפתה כ-3,000 אנשים בחודש; בסך הכול עברו שם כ-500, בהוצאה של יותר מ-670 מיליון אירו (יורוניוז, 26/8/2026). ההחזרות, לפי עמותות, הן כתשעים, וכולן התבצעו אחרי שהאנשים הוחזרו לאיטליה; משרד הפנים אינו מפרסם את נתוניו. הסיבה זהה לזו שחלה על המרכזים באיטליה: כדי להחזיר מישהו, ארצו צריכה להסכים לקבל אותו, ועם מדינות רבות אין הסכמים.
בית הדין לצדק של האיחוד האירופי טרם הכריע אם המודל עומד בדין האירופי (הכתבה שלנו). אבל אירופה כבר החליטה ללכת בעקבותיו. «איטליה התוותה את הדרך והיום אירופה הולכת בה», אמרה ג'ורג'ה מלוני (Avvenire, 11/6/2026). דנמרק, אוסטריה, גרמניה, הולנד ויוון רוצות לבצע את ההעברות הראשונות למדינה מחוץ לאיחוד ב-2027; העיתונות מצביעה על אוגנדה ורואנדה (יורוניוז, 4/9/2026). בריטניה כבר ניסתה זאת עם רואנדה: התוכנית ננטשה אחרי ארבע יציאות מרצון.
אותה אמת מידה
מסקנות הפסגה מזכירות גם את הארכת ההגנה הזמנית עד 2028 ל-4.4 מיליון האוקראינים שחיים באיחוד (Euromaidan Press, לפי נתוני יורוסטט, 12/8/2026). זהו כלי שהיה קיים מאז 2001 ומעולם לא הופעל, אפילו לא עבור הסורים ב-2015 (Verfassungsblog, 10/3/2022). הוא פועל בפשטות: מי שבורח ממלחמה מסוימת מקבל מיד את הזכות לחיות, לעבוד וללמוד באיחוד, בלי בקשות מקלט אחת אחת. מי שבורח מסודן, לעומת זאת, מוצא את המדבר, את הים ואת היירוטים שאירופה משלמת עליהם (הכתבה שלנו על אוקראינה וסודן).
מה עבד
ההגנה הזמנית העניקה בתוך ימים חיים מסודרים למיליוני אוקראינים. האמנה יצרה כללים משותפים במקום שבו כל אחד פעל קודם על דעת עצמו. והערוצים החוקיים, באיטליה ובספרד, מכירים בעובדה שהוויכוח מסתיר לעתים קרובות: הכלכלה האירופית צריכה את האנשים האלה.
ההערכה שלנו
סעיף זה מבטא את עמדת האתר. הוא נפרד מהעובדות שהוצגו לעיל.
ההגירה משמשת מנוף פוליטי. הפחד אמיתי וראוי לכבוד: מי שגר בשכונה מוזנחת צריך תשובות, לא הטפות. אבל הנתונים אומרים שמה שמייצר חוסר ביטחון אינו המוצא, אלא היעדר המעמד. חוקים שמרבים את חסרי המסמכים בלי להצליח להחזיר אותם מזינים בדיוק את הבעיה שהם מבטיחים לפתור.
המודל האלבני מראה זאת: הצומת של ההחזרות אינו המקום שבו מחזיקים אדם, אלא השאלה אם ארצו מסכימה לקבל אותו. מרכז מעבר לים האדריאטי עולה יותר ואינו מחזיר יותר. העובדה שאירופה רוצה להעתיק אותו עוד לפני פסק הדין מלמדת כמה המסר חשוב יותר מהתוצאה. בינתיים ההגעות פוחתות, ואת המחיר משלמים מי שמתים בים, הרחק מהמצלמות.
ואין זה עקבי להאשים ב«משיכת מהגרים» את מי שנותן מסמכים למי שכבר עובד, בזמן שמחפשים חצי מיליון עובדים בחו"ל. עם האוקראינים אירופה הוכיחה שקליטה טובה אפשרית. לדרוש אותה אמת מידה עבור מי שבורחים ממלחמות אחרות פירושו ליישם את הכללים שאירופה קבעה לעצמה: מיקור חוץ אינו מבטל את החובה, הוא רק מעביר אותה למקום שבו קשה יותר לאכוף אותה (המניפסט שלנו).
מה לעקוב אחריו
- פסגת דצמבר וכללי החירום שהנציבות תציג עד סוף השנה.
- פסק הדין של בית הדין לצדק על המרכזים באלבניה וההסכם הראשון למרכז החזרה מחוץ לאיחוד.
- נתוני המתים בים בסוף השנה.
- נתוני הפשיעה של 2026, לקראת מערכת הבחירות באיטליה.
מקורות: EU Perspectives, 16/10/2026 · יורוניוז, 16/10/2026 · המועצה האירופית, 16/10/2026 · Frontex, אוגוסט 2026 · UNRIC, לפי נתוני ארגון ההגירה הבינלאומי, 17/9/2026 · יורוניוז, 10/6/2026 · מועצת האיחוד האירופי, 1/6/2026 · Human Rights Watch, 16/7/2026 · EUobserver, לפי נתוני יורוסטט · Sky TG24, 30/6/2025 · Euro Weekly News, 17/10/2026 · Open, לפי סקר של איפסוס דוקסה, 11/10/2026 · Open, לפי נתוני משרד הפנים, 12/10/2026 · Cato Institute, תקציר המחקר · Il Fatto Quotidiano, לפי נתוני ISMU, 26/2/2026 · Il Post, 11/6/2026 · יורוניוז, 26/8/2026 · Avvenire, 11/6/2026 · יורוניוז, 4/9/2026 · Euromaidan Press, לפי נתוני יורוסטט, 12/8/2026 · Verfassungsblog, 10/3/2022
כתבות נוספות: אמנת המקלט החדשה של האיחוד נכנסת לתוקף · אלבניה, חוות דעת בית הדין: «לגיטימיים, אך יש להבטיח את הזכויות» · למה אוקראינה ולא סודן