IWILLNOTLOOKAWAY.ORG

מילון מונחים

אתיופיה: העמים, ההיסטוריה, מי נלחם ולמה

עודכן ב-22 באוקטובר 2026

החדשות מאתיופיה מדברות על טיגראי, על ה-TPLF, על הפאנו, על אריתריאה ועל גישה לים, אבל רק לעתים רחוקות מסבירות מי הם העמים המעורבים, מדוע מדינה שיצאה ממלחמה ב-2022 שוב נמצאת במלחמה, ומי מרוויח מכך. כרטיס זה מרכז את ההקשר ההכרחי. הוא מתעדכן: כל שינוי נרשם בתחתית העמוד, עם תאריך ומקור.

הארץ והעמים

אתיופיה היא רמה שבקע הסורי-אפריקני חוצה אותה, ומקיפות אותה שפלות צחיחות במזרח ובמערב. ברמה נובע הנילוס הכחול, המוביל למצרים את רוב מי הנילוס. מאז 1993 אין למדינה מוצא לים: באותה שנה קיבלה אריתריאה עצמאות ולקחה איתה את כל החוף (בריטניקה). הבירה אדיס אבבה, במרכז, היא גם מושב האיחוד האפריקני. טיגראי נמצאת בקצה הצפוני, על הגבול עם אריתריאה; אמהרה ממערב ומדרום לטיגראי; אורומיה, האזור הגדול ביותר, מקיפה את הבירה; שפלות עפאר והאזור הסומלי נמצאות במזרח.

הסתייגות לגבי המספרים. הנתונים הרשמיים על העמים עדיין מגיעים ממפקד 2007, שספר 95 קבוצות אתניות (מועצת ההגירה והפליטים של קנדה, דרך ecoi.net). האחוזים שלהלן לקוחים מאותו מפקד, כפי שמביא אותם ארגון Minority Rights Group (MRG), ויש לקרוא אותם כסדרי גודל: מאז גדלה האוכלוסייה לכ-135 מיליון (UNFPA), ולא כל העמים גדלו באותו קצב. הערכות עדכניות יותר של מקורות אחרים נותנות שיעורים דומים: אורומו בין 34% ל-35%, אמהרה בין 26% ל-27%, טיגראים כ-6% (בריטניקה וקרן ברטלסמן, כפי שמביאה אותן המועצה הקנדית, שם). לחלק מהעמים הקטנים אין מספר אמין, ואנו אומרים זאת.

• אורומו — 34.4% (מפקד 2007), העם הגדול ביותר. הם חיים בעיקר באורומיה, האזור הגדול ביותר, ובו כ-40 מיליון תושבים (AP, דרך UNB), ודוברים אורומו. זה זמן רב הם מתלוננים על הדרה מצד ממשלה שבה שלטו הטיגראים; מ-2015 מחו נגד תוכניות להרחיב את אדיס אבבה על אדמותיהם החקלאיות (MRG, שם). מאז 2018 נלחם באורומיה צבא השחרור האורומי (OLA) (AP, שם).
• אמהרה — 27% (מפקד 2007). חיים ברמה המרכזית-צפונית. שפתם, אמהרית, היא השפה הרשמית הפדרלית. יחד עם הטיגראים שלטו היסטורית בפוליטיקה: תחת היילה סלאסי היו השפה והתרבות האמהריות מודל הזהות האתיופית, על חשבון העמים האחרים. בפדרליזם האתני דרשו יותר אוטונומיה לאזורם, עם הפגנות בגונדר ב-2016 (MRG, שם). מאז 2023 האזור הוא זירת המלחמה בין הצבא למיליציות הפאנו (הניתוח שלנו).
• סומלים — 6.2% (מפקד 2007). רועים מוסלמים בשפלות המזרחיות, באזור הסומלי (אוגדן), שעליו נאבקה סומליה במלחמת 1977–1978 (MRG, שם). שם לחמה זמן רב החזית הלאומית לשחרור אוגדן (ONLF).
• טיגראים — 6.1% (מפקד 2007). חיים בטיגראי, ובה כ-7 מיליון תושבים (הניתוח שלנו), ודוברים טיגרינית, כמו רוב האריתראים. רובם נוצרים אורתודוקסים. אף שהם מיעוט קטן, הם הובילו את הממשלה הפדרלית באמצעות ה-TPLF מ-1991 עד 2018, ונוכחותם בכוחות הביטחון הזינה את התחושה של ממשלה ״טיגראית״ (MRG, שם).
• סידמה — 4% (מפקד 2007). חיים בדרום. במשך עשרות שנים דרשו אזור משלהם וקיבלו אותו ב-2020 אחרי משאל עם שהיה רצוף עיכובים ועימותים (Rift Valley Institute, דרך ecoi.net). אחריהם דרשו וקיבלו עמים אחרים בדרום אזורים חדשים (שם).
• עפאר — 1.7% (מפקד 2007). חיים בשפלת עפאר במזרח, שחוצה אותה הדרך לג׳יבוטי, שדרכה עובר כמעט כל הסחר של המדינה (הניתוח שלנו). בתקופת הדרג ניצלה הממשלה את הפילוג בין העפאר לסומלים (MRG, שם).
• גוראגה, וולאיטה, הדיה, גאמו, גדאו ושאר עמי הדרום — כל אחד בין 1.3% ל-2.5% (מפקד 2007). אלה עשרות עמים הדוברים שפות שונות.
• קונאמה, אירוב ושאר העמים הקטנים — יחד 8.8% (מפקד 2007). אין הערכה אמינה לכל קבוצה בנפרד. באזור גמבלה ובעמק האומו התחתון נעקרו עמים ילידיים בשל תוכניות ריכוז בכפרים, מטעים וסכרים (MRG, שם).

דת: כ-43.5% נוצרים אורתודוקסים ו-33.9% מוסלמים; השאר פרוטסטנטים, קתולים או מאמינים בדתות מסורתיות (MRG, שם; מפקד 2007). הנצרות האתיופית היא מן העתיקות בעולם: במאה הרביעית הכריז עליה המלך עזאנה מאקסום כדת המדינה (נשיונל ג׳יאוגרפיק).

משאבים וכלכלה: חקלאות, קפה, זהב, מי הנהרות. בין יולי לדצמבר 2025 הגיע יצוא הזהב ל-2.56 מיליארד דולר, והקפה ל-1.3 מיליארד ברבעון אחד (UNDP). החוב הציבורי עומד על 68.8 מיליארד דולר, וקרן המטבע הבינלאומית רואה בו חוב שאינו בר-קיימא; לפי הבנק העולמי עלה העוני מ-33% ב-2016 ל-39% ב-2021 (שם). בספטמבר 2025 חנכה אתיופיה את סכר התחייה הגדול (GERD) על הנילוס הכחול: 5,150 מגוואט בתפוקה מלאה, 5 מיליארד דולר, ממומן כמעט כולו מבית (Khaleej Times). יותר מ-95% מהיבוא והיצוא עוברים דרך ג׳יבוטי, בעלות של יותר ממיליארד דולר בשנה (IBA).

היסטוריה בקצרה

הקיסרות. במאה הראשונה לספירה קמה ברמה הצפונית ממלכת אקסום, שבמאה הרביעית, תחת המלך עזאנה, הפכה לנוצרית, ובין המאה השלישית לשישית הייתה אחת המעצמות של הים האדום (נשיונל ג׳יאוגרפיק, שם). מהגרעין הנוצרי הזה של הרמה צמחה הקיסרות האתיופית, שנשארה מונרכיה עד 1974.

עדווה (1896). איטליה, שמ-1890 החזיקה במושבה אריתריאה (בריטניקה, שם), ניסתה להרחיב את שלטונה. ב-1 במרץ 1896, בעדווה, הביס אותה צבאו של מנליק: זו הייתה ״התבוסה המוחצת הראשונה של מעצמה אירופית בידי כוחות אפריקניים בעידן הקולוניאלי״ (בריטניקה). אתיופיה נשארה עצמאית.

הכיבוש האיטלקי (1935–1941). באוקטובר 1935 פלשה איטליה הפשיסטית לאתיופיה; ב-5 במאי 1936 כבשה את אדיס אבבה. מוסוליני ובדוליו אישרו שימוש בגז (The Reporter, על סמך ריצ׳רד פנקהרסט). הקיסר היילה סלאסי פנה לחבר הלאומים, שלא עשה דבר (שם). ב-19 בפברואר 1937, אחרי ניסיון התנקשות במשנה למלך רודולפו גרציאני, החריבו האיטלקים את אדיס אבבה במשך שלושה ימים: הערכות ההרוגים נעות בין כ-3,000 (דל בוקה), כ-19,200 (איאן קמפבל) ו-30,000 (מקורות אתיופיים) (Domani). ב-20 במאי 1937, בפקודת גרציאני, הוצאו להורג בירייה נזירי מנזר דברה ליבנוס: 297 נזירים ו-23 אנשים שאינם אנשי דת לפי המסמכים הפשיסטיים, ועד 1,500–2,000 לפי הערכות אחרות. באיטליה תקועה זה שנים בפרלמנט הצעת חוק ליום זיכרון לקורבנות האפריקנים של הקולוניאליזם האיטלקי (Domani, שם). ב-5 במאי 1941 שחררו את המדינה הצבא הבריטי והפרטיזנים האתיופים (The Reporter, שם).

היילה סלאסי (1941–1974). הקיסר שב לכס. ב-1952 צורפה המושבה האיטלקית לשעבר אריתריאה לאתיופיה במסגרת פדרציה; ב-1962 הפכה למחוז אתיופי, והחלה מלחמת גרילה לעצמאות שנמשכה שלושים שנה (בריטניקה, שם).

הדרג (1974–1991). ב-1974 הפילה את הקיסר חונטה צבאית קומוניסטית, הדרג, בראשות מנגיסטו היילה מריאם (אל-ג׳זירה). מ-1976 פגע ״הטרור האדום״ במתנגדים (HRW): עד 30,000 הרוגים לפי ההערכות הזהירות ביותר של Africa Watch (אוניברסיטת פנסילבניה). הרעב של 1983–1985 הרג מאות אלפים, והמלחמה ומדיניות הממשלה החריפו אותו (אל-ג׳זירה, שם); המשטר העביר בכוח מאות אלפי איכרים מהצפון לדרום, ורופאים ללא גבולות, שחשפו לפחות 50,000 מתים בהעברות, גורשו (MSF). לפי Human Rights Watch גרמו מעשי הדרג למותם של 500,000 אזרחים או יותר (HRW, שם).

ה-TPLF בשלטון (1991–2018). ב-1991 נכנסה לאדיס אבבה קואליציית EPRDF בהנהגת ה-TPLF; מנגיסטו נמלט לזימבבואה (HRW, שם). המנהיג הטיגראי מלס זנאווי שלט עד מותו ב-2012. ב-1993 קיבלה אריתריאה עצמאות (אל-ג׳זירה, שם). חוקת 1995 יצרה פדרציה של אזורים על בסיס אתני והכירה בזכות העמים להגדרה עצמית, כולל היפרדות (סעיף 39); אבל השלטון נשאר ריכוזי מאוד בידי ה-EPRDF, שב-2015 זכתה עם בעלות בריתה בכל המושבים בפרלמנט (MRG, שם). מ-1998 עד 2000 ניהלו אתיופיה ואריתריאה מלחמת גבול סביב הכפר באדמה, ובה נהרגו עשרות אלפים (אל-ג׳זירה, שם); הוועדה שנקבעה בהסכם אלג׳יר העניקה את באדמה לאריתריאה, אבל אתיופיה לא קיבלה את ההחלטה ושתי המדינות נשארו שמונה-עשרה שנה במצב של ״לא מלחמה ולא שלום״ (Gulf News).

אביי אחמד ומלחמת טיגראי (2018–2022). אחרי שנים של מחאות אורומיות ואמהריות נעשה אביי אחמד ראש ממשלה באפריל 2018. בתוך חודשים קיבל את ההסכם עם אריתריאה ונסע לאסמרה; ב-2019 קיבל את פרס נובל לשלום (Gulf News, שם). ה-TPLF איבדה את השלטון הפדרלי ונשארה בשלטון בטיגראי (הניתוח שלנו). בנובמבר 2020, אחרי מתקפה על בסיס צבאי פדרלי, הורה אביי על מתקפה נגד הכוחות הטיגראיים (Eye Radio). לצד הצבא לחמו כוחות אריתראים ומיליציות אמהריות; באקסום, בסוף נובמבר 2020, הרגו חיילים אריתראים מאות אזרחים לפי אמנסטי אינטרנשיונל, בטבח שעשוי להיחשב פשע נגד האנושות (אמנסטי אינטרנשיונל). חקירה משותפת של האו״ם ושל הוועדה האתיופית לזכויות האדם תיעדה הפרות של כל הצדדים (OHCHR). ב-2 בנובמבר 2022 סיים הסכם פרטוריה את המלחמה (הניתוח שלנו). מתווך האיחוד האפריקני, אולוסגון אובסנג׳ו, דיבר על כ-600,000 הרוגים; ראש הוועדה האתיופית לזכויות האדם קרא לזהירות לגבי כל ההערכות (Eye Radio, שם).

אחרי פרטוריה (2023–2026). ב-2023 ניסתה הממשלה לפרק את הכוחות המיוחדים האזוריים של אמהרה: מיליציות הפאנו, שלחמו לצד הצבא, התקוממו (הניתוח שלנו). ב-1 בינואר 2024 חתם אביי עם סומלילנד, האזור הבדלני של סומליה, על מזכר הבנות להחכרת כ-20 ק״מ של חוף לחמישים שנה תמורת הכרה עתידית; סומליה רואה בכך הפרה של ריבונותה (IBA, שם). ב-2025 איבדה ה-TPLF את רישומה כמפלגה; באפריל 2026 הדיחה את המנהל הזמני שנולד מפרטוריה והחזירה לראשות את דברציון גברמיכאל (הניתוח שלנו). בבחירות של יוני 2026, שלא נערכו בטיגראי, זכתה מפלגת השגשוג ב-438 מושבים (Reuters, דרך Polity).

המלחמה החדשה (מאז ספטמבר 2026). ב-20 בספטמבר הודיעו שבע קבוצות חמושות על ברית להפלת הממשלה. מ-23 בספטמבר כבשה ה-TPLF את שדות התעופה של מקלה, אקסום ושירה ותקפה לעבר אמהרה ועפאר (הניתוח שלנו). ב-1 באוקטובר סגרה אתיופיה את שגרירותה באסמרה ואריתריאה ניתקה את היחסים הדיפלומטיים (Political.org). ב-4 באוקטובר נכנס הצבא הפדרלי שוב למקלה ללא קרב (אל-ג׳זירה); ב-5 בחודש הושבע אביי לכהונה שנייה (הניתוח שלנו). מ-7 באוקטובר דיווח מרכז הניטור ACLED על כוחות אריתראים שנכנסו לטיגראי דרך זלמבסה; אתיופיה תקפה אותם ברחפנים ודרשה את נסיגתם; אריתריאה לא אישרה ולא הכחישה (Political.org, שם). ב-16 באוקטובר מינה אביי מנהל זמני לטיגראי לשישה חודשים, במטרה לקיים בחירות (Reuters, דרך Daily Maverick), והפקיד אותו בידי אנשים המקורבים לגטצ׳ו רדה ולכוח השלום של טיגראי (Critical Threats). הכוחות הטיגראיים מכריזים על מתקפת נגד במרכז טיגראי; באמהרה מתקדמים הפאנו בצפון שואה (שם). לא הוכרזה שום הפסקת אש.

מי שולט וכיצד

אתיופיה היא רפובליקה פרלמנטרית פדרלית: השלטון בידי ראש הממשלה אביי אחמד, מאז 2018, ובידי מפלגת השגשוג שלו. בבחירות יוני 2026 זכתה המפלגה ב-438 מושבים, כ-90% מאלה שתוצאותיהם פורסמו; בטיגראי לא הצביעו, וגם לא בשמונה מחוזות בחירה לפחות באמהרה. האופוזיציה מאשימה את הממשלה במעצר מנהיגיה; הממשלה מכחישה. בפברואר לא חידשו הרשויות את ההיתר של עיתונאי רויטרס באדיס אבבה (Daily Monitor, על פי Reuters).

המכון השוודי V-Dem מסווג בדוח 2026 את אתיופיה כ״אוטוקרטיה בחירתית״: מצביעים, אבל הבחירות אינן חופשיות ואינן הוגנות (V-Dem). מה מבדיל אוטוקרטיה מדמוקרטיה אנו מסבירים בערך אוטוקרטיה.

החוקה פדרלית והפדרליזם אתני: לכל אזור ממשלה משלו, משטרה משלו ועד 2023 גם כוחות מיוחדים משלו. בטיגראי הציבה הממשלה הפדרלית מאז 16 באוקטובר 2026 מנהל זמני, בעוד ה-TPLF ממשיכה לתבוע סמכות על האזור (Critical Threats, שם).

מי הוא מי

מאין נובע הסכסוך

אנו משתמשים בארבע הרמות של הכתבה שלנו ״האם מלחמות העולם הן ׳מוסלמיות׳?״. כאן הדת אינה קו החזית: הטיגראים, האמהרה ורוב האורומו הנלחמים זה בזה הם ברובם נוצרים.

הקרקע: קיסרות שהפכה לפדרציה. הקיסרות שלטה מהמרכז והפכה את השפה והתרבות האמהריות למודל הזהות האתיופית; הדרג הכיר באוטונומיה אזורית רק על הנייר (MRG, שם). ה-TPLF הפכה את הדגם באמצעות הפדרליזם האתני: לכל עם שטח משלו, עם זכות, על הנייר, להיפרד. אבל הגבולות בין האזורים הותירו שטחים שנויים במחלוקת בין טיגראי לאמהרה, שנשארו בשליטה אמהרית גם אחרי פרטוריה (הניתוח שלנו); ומי שחי באזור ״של האחרים״ מרגיש זר בביתו.

אין בכך כדי לפטור את השולטים היום. ה-TPLF שלטה 27 שנה בשיטה ריכוזית שזכתה בכל המושבים (MRG, שם). ממשלת אביי הביאה את המלחמה לטיגראי בעזרת צבא זר, הצבא האריתראי, ואחר כך נפרדה מהמיליציות האמהריות שעזרו לה. האו״ם מאשים את כל הצדדים החמושים בפשעים נגד אזרחים.

הניצוץ: חילופי השלטון ב-2018. המלחמה נובעת מאובדן השלטון של ה-TPLF. ב-2018 נשארה המפלגה ששלטה כמעט שלושה עשורים בעלת הבית רק בטיגראי; בנובמבר 2020 פרצה המלחמה. הסכם פרטוריה עצר את הלחימה אבל לא התיר את הקשרים: פירוק הנשק, שיבת העקורים, השטחים השנויים במחלוקת (הניתוח שלנו).

הדגל: אחדות מול אוטונומיה. הממשלה נלחמת על אחדות המדינה ומכנה את המלחמה באמהרה ״בעיה ביטחונית״ (שם). ברית האופוזיציה אומרת שהיא נלחמת על ״הישרדות״ העמים שהיא מייצגת ודורשת את הפלת אביי. שני הדגלים פוליטיים; אף אחד מהם אינו מתיר לתקוף בית ספר או לגייס ילד.

המכפיל החיצוני: הים והנילוס. מלחמת הפנים התמזגה עם עימות אזורי. אתיופיה רוצה מוצא לים, ושכנותיה חוששות שתחפש אותו בכוח, באסב או בסומלילנד; מצרים, התלויה בנילוס בכ-90% ממי המתוקים שלה, רואה בסכר האתיופי איום קיומי (Khaleej Times, שם). לכל אויב של אדיס אבבה יש אינטרס להחליש אותה, ולאדיס אבבה יש אינטרס להציג כל מרד כמונהג מבחוץ.

מי מרוויח

אנו מתעדים אינטרסים מוצהרים או ניתנים לאימות, לא מניעים. אם גורם מכחיש, אנו אומרים זאת.

ממשלת אביי. כיבוש טיגראי מחדש מאפשר לה להציב מנהל ידידותי ולסגור חשבון עם ה-TPLF, שאת רישומה כמפלגה כבר ביטלה. אביי הושבע לכהונתו השנייה בהבטחה לפעול למוצא לים (הניתוח שלנו); מלחמה עם אריתריאה, אם תפרוץ, תסוב סביב הנמל הזה. הממשלה מכחישה שיש לה כוונות צבאיות כלפי אריתריאה: במרץ אמר אביי שאתיופיה לא תצא למלחמה בשביל הים (Africanews).

ה-TPLF. נלחמת כדי לחזור לשלוט בטיגראי, שממנה הודרה בבחירות ועכשיו במנהל הזמני. בברית עם הפאנו וה-OLA חיפשה בעלי ברית בקרב עמים שעד אתמול היו יריביה.

אריתריאה. נלחמה באתיופיה בהנהגת ה-TPLF ב-1998–2000, נשארה שמונה-עשרה שנה במצב של ״לא מלחמה ולא שלום״, וב-2020 שלחה את כוחותיה לטיגראי לצד אביי (Gulf News, שם). כיום, לפי הממשלה האתיופית, היא מממנת את ברית המורדים; אסמרה מכחישה (Reuters, דרך Daily Maverick). האינטרס המוצהר שלה הוא למנוע מאתיופיה להשיג ״גישה ריבונית לים״ על חשבונה (Political.org, שם). ב-13 באוקטובר הציג הצבא האתיופי לדיפלומטים זרים נשק שלדבריו נתפס אצל ה-TPLF, ובכלל זה רחפנים מתוצרת איראן ומתוצרת טורקיה-פקיסטן, וכן מדים ומסמכים אריתראיים (Critical Threats, שם).

מצרים וסודאן. בעיני קהיר, אתיופיה חלשה היא אתיופיה שפחות מסוגלת לנהל לבדה את הסכר על הנילוס; יחד עם סודאן דורשת מצרים זה שנים הסכם מחייב על מילוי הסכר והפעלתו (Khaleej Times, שם). שתיהן מכחישות שהן תומכות במורדים. אתיופיה וסודאן מאשימות זו את זו בהתערבות במלחמות של כל אחת מהן (אל-ג׳זירה).

מי שמוכר נשק. במלחמת 2020–2022 ארגנו איחוד האמירויות רכבת אווירית של יותר מ-90 טיסות לאתיופיה, ותצלומי לוויין הראו רחפנים סיניים מדגם Wing Loong בבסיס אתיופי; באוגוסט 2021 חתמה אתיופיה על הסכם שיתוף פעולה צבאי עם טורקיה (אל-ג׳זירה). מאז משתמשת הממשלה ברחפנים, בעיקר Bayraktar TB2 טורקיים אבל גם דגמים סיניים ואיראניים, בטיגראי, באמהרה ובאורומיה, עם מאות קורבנות אזרחיים (The New Humanitarian).

סומליה וסומלילנד. מזכר ההבנות עם סומלילנד ב-2024 דחף את מוגדישו לעבר קהיר ואסמרה. כיום אומר נשיא סומליה שאינו מתנגד לגישה מסחרית של אתיופיה לנמלי סומליה, בתנאי שתוסכם עם מוגדישו (שם).

מי מתערב מבחוץ

• האיחוד האפריקני. תיווך בהסכם פרטוריה ב-2022 (הניתוח שלנו); מושבו באדיס אבבה.
• ארצות הברית, האיחוד האירופי, בריטניה, קנדה. ב-13 באוקטובר 2026 נפגש יועצו של אביי, גטצ׳ו רדה, עם השליחה המיוחדת של האיחוד האירופי לקרן אפריקה; ב-14 בחודש ביקש מזכיר המדינה האמריקני רוביו מאביי לכבד את הריבונות ולשים קץ לחדירות מעבר לגבול; ב-15 בחודש קראו קנדה ובריטניה לאיפוק (Critical Threats).
• האו״ם. אתיופיה ביקשה ממועצת הביטחון להגיב לנוכחות הכוחות האריתראיים; אריתריאה ביקשה אותו דבר נגד אתיופיה (אל-ג׳זירה).

המחיר האנושי. אין מאזן הרוגים של המלחמה הנוכחית. כ-750,000 טיגראים עדיין היו עקורים בפברואר 2026 בעקבות המלחמה הקודמת (נתוני UNHCR, כפי שהביאה אותם Reuters, דרך Daily Maverick). בכל המדינה יש 1.9 מיליון עקורים פנימיים, ואתיופיה מארחת 1.1 מיליון פליטים; תת-תזונה פוגעת ב-4.4 מיליון ילדים ונשים הרות או מניקות, ובשל מחסור בכספים מכסה סיוע המזון בחירום רק 60% מהמנה (WFP). בטיגראי המנהל האזורי אינו מצליח לשלם מאז מרץ את משכורותיהם של כ-137,000 עובדי ציבור, והאזור מתמודד גם עם בצורת (אל-ג׳זירה).

המשפט הבינלאומי

האמנות. לפי מאגר הנתונים של אוניברסיטת מינסוטה (HRL Minnesota) והאו״ם (OHCHR), אתיופיה:

• צד לאמנה בדבר רצח עם מאז 1949;
• צד לאמנות ז׳נבה מאז 1969 ולשני הפרוטוקולים הנוספים מאז 1994;
• צד לאמנה נגד עינויים מאז 1994 ולפרוטוקול בדבר ילדים בסכסוכים מזוינים מאז 2014;
• לא חתמה על אמנת רומא: בית הדין הפלילי הבינלאומי יכול לפעול רק בהפניה של מועצת הביטחון, שבה החלטה כזאת יכולה להיחסם בווטו של חברה קבועה.

אריתריאה, מצרים וסודאן מחויבות למשפט הבינלאומי כמו אתיופיה; ה-TPLF, הפאנו וה-OLA, כקבוצות חמושות, מחויבים למשפט ההומניטרי כמו הצבא.

הסכסוך הפנימי. חלים סעיף 3 המשותף לאמנות ז׳נבה והפרוטוקול הנוסף השני: הם אוסרים תקיפת אזרחים ואובייקטים אזרחיים כמו בתי ספר ובתי חולים, מחייבים לאפשר מעבר סיוע ואוסרים גיוס ילדים מתחת לגיל 15; הפרוטוקול האופציונלי לאמנה בדבר זכויות הילד מעלה את הגבול ל-18 לגבי קבוצות חמושות (הניתוח שלנו).

אריתריאה. אם כוחות אריתראים פועלים בשטח אתיופיה ללא הסכמת הממשלה באדיס אבבה, מדובר בשימוש בכוח בין מדינות, שאמנת האו״ם אוסרת למעט הגנה עצמית. באותו אופן, מתקפה אתיופית על אריתריאה כדי להשיג נמל תהיה תוקפנות. אמנת האו״ם בדבר משפט הים מכירה בזכותן של מדינות ללא חוף לגישה לים, אבל תנאי המעבר צריכים להיות מוסכמים עם מדינות המעבר (IBA, שם): על הים מנהלים משא ומתן, לא כובשים אותו.

הצדק שלא נעשה. איש לא הועמד לדין בערכאה בינלאומית על פשעי מלחמת 2020–2022. הסכם פרטוריה, כפי שכתבנו, אינו אמנה עם שופט אלא התחייבות פוליטית (שם). לגבי הכיבוש האיטלקי, ב-1946 העלתה אתיופיה את שאלת פשעי המלחמה בוועידת השלום בפריז ולא קיבלה תשובה (Domani, שם).

ציר זמן

יומן שינויים

• 22 באוקטובר 2026: גרסה ראשונה.

מקורות: בריטניקה · מועצת ההגירה והפליטים של קנדה, דרך ecoi.net · MRG · UNFPA · AP, דרך UNB · Rift Valley Institute, דרך ecoi.net · נשיונל ג׳יאוגרפיק · UNDP · Khaleej Times · IBA · בריטניקה · The Reporter, על סמך ריצ׳רד פנקהרסט · Domani · אל-ג׳זירה · HRW · אוניברסיטת פנסילבניה · MSF · Gulf News · Eye Radio · אמנסטי אינטרנשיונל · OHCHR · Reuters, דרך Polity · Political.org · אל-ג׳זירה · Reuters, דרך Daily Maverick · Critical Threats · Daily Monitor, על פי Reuters · V-Dem · Africanews · אל-ג׳זירה · The New Humanitarian · אל-ג׳זירה · WFP · HRL Minnesota · OHCHR

כתבות נוספות: אתיופיה, המלחמה שאיש אינו מספר עליה: מדריך להבנה · אתיופיה: השלום שנחתם בדרום אפריקה ואיש לא הגן עליו · אתיופיה: המלחמה שהממשלה עדיין מכנה „בעיה בטחון“

כל החדשות והמניפסטים →