ניתוח

האם מלחמות העולם הן ״מוסלמיות״? מה אומרים הנתונים ומהן הסיבות

14 באוקטובר 2026 — העולם

השאלה

מי שעוקב אחר החדשות מהמלחמות מתרשם לא פעם אותו רושם: סוריה, תימן, אפגניסטן, הסאהל, סומליה, עזה, לוב. נדמה שכמעט בכל מקום שנלחמים בו מעורבים מוסלמים. התשובה הנפוצה ביותר במערב פשוטה: הבעיה היא האסלאם. התשובה ההפוכה פשוטה באותה מידה: הכול באשמת הקולוניאליזם ומי שגוזל את המשאבים. בואו נעמיד את שתיהן במבחן המספרים.

מה אומרים הנתונים

פרויקט נתוני הסכסוכים של אופסלה, מרכז מחקר אוניברסיטאי שוודי שמתעד סכסוכים מזוינים מאז 1989, ספר ב-2025 65 סכסוכים שבהם מדינה נלחמת במדינה אחרת או בקבוצה חמושה. זה המספר הגבוה ביותר מאז שהחלו נתוניו (Journal of Peace Research, 2026). סיווגנו את הרשימה המלאה לפי מי שנלחם ומה הוא תובע:

הסיווג שלנו, וחלק מהמקרים שנויים במחלוקת: בקשמיר, למשל, הקבוצות החמושות משלבות תביעות לאומיות וג׳יהאדיסטיות. אבל התמונה אינה משתנה. לרושם הראשוני יש בסיס ממשי: בקצת פחות ממחצית הסכסוכים יש צד אסלאמיסטי. אבל אחת מכל שלוש מלחמות אינה מערבת שום מוסלמי.

המגמה חדשה. לפי חוקרי אופסלה עצמם, ב-1975 שום סכסוך פנים-מדינתי לא התנהל על תביעות אסלאמיסטיות; ב-2015 כך היו 28 מתוך 50, ו-73% ממלחמות האזרחים העקובות ביותר מדם (SIPRI Yearbook 2017). מחקר מאוחר יותר מצא שלמלחמות אלה סיכוי נמוך ב-29% להסתיים וגבוה ב-73% להתלקח מחדש. ההסבר של החוקרים אינו דתם של הלוחמים: הוא התוכנית האסלאמיסטית, שמביאה איתה רשתות חוצות גבולות, לוחמים זרים ומממנים רחוקים. הזהות המוסלמית לבדה, הם כותבים, אינה מסבירה את ההשפעה (Nilsson ו-Svensson, International Studies Quarterly, 2021).

שני נתונים משלימים את התמונה. המוסלמים הם 25.6% מאוכלוסיית העולם, כשני מיליארד בני אדם, וכ-60% מהם חיים באסיה ובאוקיינוס השקט (Pew Research Center, 2025). החריגות שנמצאות במלחמה הן פקיסטן ואפגניסטן; אבל אינדונזיה, המדינה עם המספר הגדול ביותר של מוסלמים בעולם, בנגלדש, מלזיה וכ-200 מיליון המוסלמים של הודו אינן במלחמה. אילו האמונה הספיקה כדי לייצר מלחמות, המלחמות היו בעיקר שם. וב-2025 המלחמה העקובה ביותר מדם בעולם, עם כ-62% מחללי הקרבות, הייתה זו שבין רוסיה לאוקראינה, שתי מדינות בעלות מסורת נוצרית.

למה דווקא שם

אם לא האמונה, אז מה? המחקרים מצביעים על ארבעה רבדים שמצטברים זה על זה.

הקרקע. מדינות חלשות, גבולות שסומנו בידי המעצמות הקולוניאליות, כלכלות שנבנו כדי להפיק ולא כדי לייצר. ואז הנפט, חומר הגלם היחיד שהמחקרים קושרים באופן עקבי לפרוץ מלחמות אזרחים. אלא שההשפעה מותנית: מדינות שיש להן הרבה מאוד ממנו, כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר וכווית, קונות שקט חברתי בכספי הרנטה. הסיכון עולה כשהמדינה תלויה בנפט אבל יש לה מעט ממנו, או כשאזורי ההפקה מודרים מהשלטון (European Political Science Review). אבל הקרקע הזאת קיימת גם במקומות שבהם לאסלאם אין שום תפקיד: קונגו, שמשאביה נבזזו מהתקופה הקולוניאלית ועד היום, נמצאת במלחמה כבר שלושים שנה בלי שהאסלאם קשור לכך, למעט מיליציה אחת במזרח.

הניצוץ. ב-2023 ראיינה תוכנית הפיתוח של האו״ם יותר מאלף לוחמים לשעבר בקבוצות קיצוניות בשמונה מדינות באפריקה. הסיבה הראשונה להצטרפות הייתה למצוא עבודה (25%); הדת הגיעה במקום השלישי (17%), ורובם הכירו מעט את כתבי הקודש. כמחצית הצביעו על אירוע מסוים שדחף אותם, וב-71% מהמקרים זו הייתה התעללות שספגו, לעיתים קרובות מידי כוחות הביטחון של המדינה: קרוב משפחה שנהרג או נעצר (UNDP, 2023).

הדגל. לאסלאמיזם החמוש היסטוריה חדשה ומדויקת. הוא התגבש אחרי כישלון הלאומיות הערבית החילונית, עם התבוסה של 1967. הוא התפרץ ב-1979, שנת המהפכה האיראנית והפלישה הסובייטית לאפגניסטן, שנגדה מימנו ארצות הברית, ערב הסעודית ופקיסטן את גרילת האסלאמיסטים שממנה נולדו הרשתות הג׳יהאדיסטיות הבין-לאומיות. הוא ניזון מהפטרודולרים שבהם הפיצו מדינות המפרץ את הזרם הסלפי, הנוקשה ביותר. הוא נולד מחדש עם הפלישה לעיראק ב-2003, שממנה צמחה המדינה האסלאמית, והתפשט לסאהל אחרי נפילת לוב ב-2011, שהציפה את כל האזור בנשק. הדגל אינו הסיבה הראשונה, אבל הוא אינו ניטרלי: הוא מביא כסף, לוחמים ורשתות, ומאריך את המלחמות. בסאהל מממנת קבוצת JNIM את עצמה בכופר, בבקר גנוב, באגרות דרכים ובזהב שעליו היא גובה מס במכרות קטנים (African Security Network).

המכפיל החיצוני. גם הגאוגרפיה היא משאב. תימן יושבת על מצר באב אל-מנדב, שדרכו עובר כ-12% מהסחר הימי העולמי; סומליה על מפרץ עדן. לכן המשברים הפנימיים שלהן הפכו למשחק בין מעצמות: ערב הסעודית, איחוד האמירויות ואיראן בתימן, כפי שסיפרנו כאן; אתיופיה, שמחפשת מוצא לים, וישראל, שבדצמבר 2025 הכירה בסומלילנד הבדלנית, סביב סומליה (אל-ג׳זירה, 3/10/2026). אבל מיקום אסטרטגי אינו גזירת גורל. ג׳יבוטי יושבת על אותו מצר כמו תימן ומשכירה את שטחה לבסיסים של ארצות הברית, סין, צרפת, יפן ואיטליה: ״הגאוגרפיה שלנו היא הנפט שלנו״, אמר פקיד ממשלתי (אל-ג׳זירה, 8/4/2026). עומאן יושבת על הורמוז והיא אחת המדינות היציבות ביותר באזור. הגאוגרפיה אינה מסבירה למה נלחמים; היא מסבירה למה מלחמה מקומית הופכת לבין-לאומית, ולמה אחר כך היא אינה נגמרת.

מי מת

אם מוסלמים מופיעים לעיתים קרובות בין הנלחמים, הם מופיעים לעיתים קרובות עוד יותר בין המתים.

• קורבנות הטרור. ב-2025 גבה הטרור את חייהם של 5,582 בני אדם. שבע מתוך עשר המדינות שנפגעו הכי קשה הן בעלות רוב מוסלמי או קהילות מוסלמיות גדולות: פקיסטן, בורקינה פאסו, ניז׳ר, ניגריה, מאלי, סוריה, סומליה. הסאהל לבדו אחראי ליותר ממחצית ההרוגים (Global Terrorism Index 2026). הג׳יהאדיסטים הורגים בעיקר מוסלמים אחרים. אבל לא רק אותם: במזרח קונגו, השלוחה המקומית של המדינה האסלאמית פוגעת באופן לא מידתי בנוצרים.
• מוסלמים נגד מוסלמים. ב-2025 נרשם בעולם המספר הגבוה ביותר של אזרחים שנהרגו במכוון מאז רצח העם ברואנדה, בעיקר בגלל מעשי הטבח בסודן: לפחות 60,000 הרוגים עד אמצע דצמבר לפי אופסלה, רובם בידי כוחות התמיכה המהירה. בסודן, הן המבצעים והן הקורבנות הם ברובם הגדול מוסלמים.
• מוסלמים שנפגעים בידי אחרים. הרוהינגה במיאנמר, שבעניינם אמור בית הדין הבין-לאומי לצדק להכריע באשמת רצח עם. האויגורים בסין, שלגביהם דיבר ב-2022 משרד זכויות האדם של האו״ם על הפרות שעלולות להיות פשעים נגד האנושות; בייג׳ינג דוחה את ההאשמות (OHCHR). הפלסטינים בעזה, שלגביהם קבעה ב-2025 ועדת החקירה של האו״ם בראשות נאבי פילאי כי כוחות ומנהיגים ישראלים ביצעו ארבעה מחמשת מעשי רצח העם המנויים באמנה; ישראל דוחה את המסקנה, כפי ששחזרנו כאן.

פרשנות משפטית

למשפט הבין-לאומי כבר יש תשובה לשאלה ״האם האשמה היא בדת?״, והתשובה היא לא, בשני מובנים.

מצד אחד, הוא מגן על קבוצות דתיות כקורבנות אפשריים. אמנת רצח העם משנת 1948 מונה קבוצות דתיות בין הקבוצות שאסור להשמידן (סעיף II). האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות מגינה על חופש הדת (סעיף 18) ומחייבת את המדינות לאסור בחוק הסתה לשנאה דתית (סעיף 20).

מצד שני, הוא מעניש אנשים, לעולם לא אמונות. העיקרון נכתב בנירנברג: פשעים נגד המשפט הבין-לאומי מבוצעים בידי בני אדם, לא בידי ישויות מופשטות. כיום הוא מעוגן בחוקת רומא של בית הדין הפלילי הבין-לאומי (סעיף 25). בית הדין גזר על אל-חסן, לשעבר ראש המשטרה האסלאמית שכפו הג׳יהאדיסטים בטימבוקטו, 10 שנות מאסר, ועל עלי כושייב, מפקד מיליציות הג׳נג׳וויד בדארפור, 20 שנה (AllAfrica, 10/12/2025); התובע שלו ביקש צו מעצר נגד ראש החונטה במיאנמר. שופטים בני אדם, לא את האסלאם ולא את הבודהיזם. כל האשמה קולקטיבית של דת הופכת את העיקרון הזה על פיו.

מבחן הסימטריה

• קיצוניות דתית חמושה אינה רק אסלאמית. הלאומיות הבודהיסטית במיאנמר ליוותה את רדיפת הרוהינגה; ברפובליקה המרכז-אפריקנית הרגו גם מיליציות הסלקה המוסלמיות וגם מיליציות האנטי-בלאקה הנוצריות; בהודו הלאומיות ההינדית מזינה אלימות נגד מוסלמים; בגדה המערבית חלק מהמתנחלים פועלים בשם תביעה דתית על הארץ.
• אבל כיום משקלה במספרים קטן יותר, וצריך לומר זאת. לאף אחת מצורות האלימות האלה אין כיום היקף של המרידות הג׳יהאדיסטיות בסאהל, בסומליה או בניגריה. הכחשת תפקידו של האסלאמיזם החמוש תהיה אותו קיצור דרך, בכיוון ההפוך, של מי שמאשים את האסלאם.
• גם למערב היה חלק, ולא רק כמעצמה קולוניאלית: בתמיכה במוג׳אהדין האפגנים בשנות ה-80, בפלישה לעיראק ובהתערבות בלוב. אותו דבר נכון למדינות המפרץ שמימנו את האסלאם הנוקשה ביותר, לאיראן עם המיליציות שלה ולרוסיה בסאהל.

השיפוט שלנו

סעיף זה מבטא את עמדת האתר. הוא נפרד מהעובדות שהוצגו לעיל.

השאלה ״מבצעים או קורבנות?״ מניחה ש״המוסלמים״ הם גורם אחד שפועל. הם אינם כאלה: הם שני מיליארד בני אדם, מאינדונזיה ועד סנגל, שרובם חיים בשלום. אבל בין הנלחמים, חלק ממשי נלחם תחת דגל אסלאמיסטי, והדגל הזה הופך את המלחמות לארוכות ולאכזריות יותר. ובין המתים, המוסלמים הם הרוב ברבים מהסכסוכים של היום.

הסיבות אינן נמצאות בקוראן, וגם לא רק בקולוניאליזם. הן נמצאות במדינות שאינן מגינות על אזרחיהן ואף פוגעות בהם, בכלכלות שחיות מרנטה אחת, במיקומים גאוגרפיים שמושכים מעצמות זרות, ובאידאולוגיה חמושה שמציעה למי שאין לו דבר עבודה, נקמה ואויב. הסרת אחד מהרכיבים האלה לבדו מספיקה לעיתים רחוקות; התעלמות מאחד מהם, כפי שעושים גם מי שמאשימים את האסלאם וגם מי שמזכים אותו באופן גורף, מובילה לפתרונות שגויים.

לכן אמת המידה של המשפט היא היחידה שעומדת: בוחנים את העובדות, קוראים לאחראים בשמם, מגינים על הקורבנות, תהא אמונתם ואמונת מי שהורגים אותם אשר תהא.

מה לעקוב

• הדוח השנתי הבא של UCDP (יוני 2027), כדי לראות אם שיעור הסכסוכים הג׳יהאדיסטיים עולה או יורד.
• פסק הדין של בית הדין הבין-לאומי לצדק בפרשת הרוהינגה.
• התפתחות JNIM בסאהל והתפשטותה לעבר מדינות החוף של מפרץ גינאה.
• הנוכחות הצבאית הזרה סביב באב אל-מנדב ובסומלילנד.

מקורות: Journal of Peace Research, 2026 · SIPRI Yearbook 2017 · Nilsson ו-Svensson, International Studies Quarterly, 2021 · Pew Research Center, 2025 · European Political Science Review · UNDP, 2023 · African Security Network · אל-ג׳זירה, 3/10/2026 · אל-ג׳זירה, 8/4/2026 · Global Terrorism Index 2026 · OHCHR · AllAfrica, 10/12/2025

כתבות נוספות: נמל תעופה מול נמל תעופה: איך חזרה המלחמה בין החות׳ים לערב הסעודית, ומה רוצים הצדדים · לוב: הסכם להצביע תוך שנתיים, בזמן שהמיליציות יורות זו בזו סביב בית הזיקוק · דרום סודן: מצביעים ב-22 בדצמבר, אבל הסכם השלום כבר הסתיים

כל החדשות והמניפסטים →