ניתוח

אתיופיה, המלחמה שאיש אינו מספר עליה: מדריך להבנה

6 באוקטובר 2026 — אתיופיה

סדרה: אתיופיה · 1 מתוך 3

ב-3 באוקטובר ראו תושבי מקלה את הלוחמים הטיגרים עוזבים את העיר. כעבור שעות אחדות הגיעו תחילה אנשי מיליציה של כוח טיגרי בעל ברית לממשלה, ואחריהם הצבא הפדרלי (אל-ג'זירה). לא היה קרב. בפעם השלישית בתוך שש שנים החליפה בירת טיגראי, בצפון אתיופיה, ידיים; במשך ימים היו התקשורת מנותקת, והתושבים חששו מביזה (AP). באיטליה עברה הידיעה כמעט בלי שאיש ישים לב. ובכל זאת, בשנים 2020-2022 התנהלה באתיופיה אחת המלחמות הקטלניות של המאה הזאת, והיום המלחמה הזאת מתחילה מחדש, רחבה מבעבר. מדריך זה מנסה להסביר מי נלחם, למה, ומה מונח על הכף גם מחוץ לגבולות אתיופיה.

המדינה בשלוש דקות

באתיופיה כ-135 מיליון תושבים, לפי הערכות האו"ם לשנת 2025 (UNFPA): זו המדינה השנייה באוכלוסייתה באפריקה אחרי ניגריה, עם יותר מפי שניים מתושבי איטליה. בטיגראי לבדה, שבה החלה המלחמה, כ-7 מיליון תושבים. במדינה שוכן מטה האיחוד האפריקאי, ואין לה מוצא לים: היא איבדה אותו ב-1993, כשאריתריאה קיבלה עצמאות ולקחה איתה את כל קו החוף, כולל נמל אסאב. מאז חוקת 1995 היא פדרציה של אזורים ששורטטו ברובם על בסיס אתני: טיגראי, אמהרה, אורומיה, עפאר, סומלי ואחרים. זו מדינה של כ-80 קבוצות אתניות, וקווי השבר הפוליטיים חופפים לא פעם את קווי הזהות.

אביי אחמד שולט מאז 2018. ב-2019 קיבל את פרס נובל לשלום על סיום הסכסוך עם אריתריאה. שנה אחר כך כבר ניהל מלחמה בטיגראי, ואריתריאה בעלת בריתו. ב-5 באוקטובר 2026 הושבע לכהונה שנייה בת חמש שנים.

איך הגענו לכאן

• 2018. החזית העממית לשחרור טיגראי (TPLF), ששלטה בממשלה הפדרלית 27 שנה, מאבדת את השלטון אחרי שנים של מחאות. אביי הופך לראש הממשלה.
• 2020-2022. מלחמה בין הממשלה הפדרלית ל-TPLF. לצד הצבא נלחמים כוחות אריתריאים ומיליציות אמהריות. הערכות ההרוגים נעות בין פחות מ-100 אלף (פקידים אתיופים) לכ-600 אלף (המתווך מטעם האיחוד האפריקאי אולוסגון אובסנג'ו). ב-2 בנובמבר 2022 שם הסכם פרטוריה, בדרום אפריקה, קץ למלחמה: סיפרנו על כך כאן.
• 2023. הממשלה מנסה לפרק מנשקם את הכוחות האזוריים של אמהרה. מיליציות הפאנו, שלחמו לצד הצבא, מתקוממות (המלחמה באמהרה).
• 2025. רישומה של ה-TPLF כמפלגה מבוטל. טיגראי מוצאת מהבחירות הארציות של יוני 2026 (The Conversation).
• אפריל 2026. ה-TPLF מדיחה את המינהל הזמני שנקבע בהסכם פרטוריה ומחזירה לתפקידו את נשיא האזור לשעבר, דברציון גברמיכאל (Crisis Group).
• קיץ 2026. תקיפות של כטב"מים פדרליים בטיגראי. ה-TPLF מוקיעה את חסימת הכספים, הדלק והגישה לבנקים; באזור מתחדשים הגיוס וההתגייסות.
• 20 בספטמבר. שבע קבוצות חמושות מכריזות על ברית להפלת הממשלה (Africanews).
• 22-23 בספטמבר. בין 15 ל-17 תקיפות כטב"ם פוגעות באלמטה, בדרום טיגראי, ובהן בבתי ספר ובבית חולים, לפי ארגון הניטור ACLED. למחרת תופסת ה-TPLF את שדות התעופה של מקלה, אקסום ושירה ותוקפת לעבר אמהרה ועפאר. היא מכנה זאת „מלחמת הגנה“.
• 28 בספטמבר - 4 באוקטובר. מתקפת נגד פדרלית: אלמטה, אחר כך שדה התעופה של מקלה, ואחר כך העיר.

מי נלחם

הצד הממשלתי

• ENDF: כוח ההגנה הלאומי של אתיופיה, הצבא הפדרלי. יש לו חיל אוויר וכטב"מים.
• Tigray Peace Force (TPF): מיליציה טיגרית שנולדה מפיצול בכוחות טיגראי, וכיום בעלת ברית של הממשלה. היא נכנסה ראשונה למקלה.
• משטרות אזוריות ומיליציות מקומיות.

ברית האופוזיציה („ברית כוחות העם האתיופי להישרדות“, 20 בספטמבר 2026). המטרה המוצהרת: להדיח את ממשלת אביי ולפתוח תקופת מעבר.

• TPLF: החזית העממית לשחרור טיגראי, עם כוחותיה המזוינים. החברה החזקה ביותר.
• פאנו (AFNM): מיליציות לאומניות אמהריות, שהתאחדו בתנועה הלאומית של פאנו. מנהיגן, זמנה קאסה, עומד בראש הברית.
• OLA: צבא השחרור האורומי, המנהל לוחמת גרילה מאז 2018 באורומיה, האזור המאוכלס ביותר.
• החזית העפארית: קבוצה חמושה מעפאר, האזור שחוצים הכביש ומסילת הברזל לג'יבוטי. המקורות מכנים אותה בשמות שונים (ANURF, או אוגוגומו, שמה ההיסטורי של הגרילה העפארית).
• ONLF: החזית הלאומית לשחרור אוגאדן, באזור סומלי. פלג בחו"ל הצטרף; ההנהגה בתוך אתיופיה מכחישה שהיא חלק מהברית.
• BPLM ו-GPDM: שתי תנועות מאזור בנישנגול-גומוז, על הגבול עם סודאן.

שתי הסתייגויות לקריאת הרשימה הזאת. הראשונה: על הנייר יש שבעה חברים, אבל לפי ACLED, נכון ל-26 בספטמבר רק שלושה מהם לחמו בפועל: ה-TPLF, הפאנו והקבוצה העפארית אוגוגומו (אל-ג'זירה). השנייה היא פרדוקס: הפאנו הנלחמים היום לצד ה-TPLF הם אותם שנלחמו בה ב-2020-2022 לצד הצבא הפדרלי. והם נותרו חלוקים בשאלה מכרעת: גם הטיגרים וגם האמהרים תובעים את מערב טיגראי, שהאמהרים מכנים וולקאיט. הברית מאחדת קבוצות שיש להן אויב משותף, לא מיזם משותף.

למה נלחמים

כל צד מספר את המלחמה הזאת אחרת, ויש להחזיק את הגרסאות בנפרד.

לפי הממשלה הפדרלית, ה-TPLF הפרה את הסכם פרטוריה: היא לא השלימה את פירוק הנשק, הפילה את המינהל הזמני ותקפה ראשונה ב-23 בספטמבר, בסיוע מדינות זרות.

לפי ה-TPLF, אדיס אבבה היא שרוקנה את ההסכם מתוכנו: טיגראי לא שולבה מחדש במוסדות הפדרליים, המפלגה נמחקה, האזור הוצא מההצבעה ונחנק כלכלית, והכטב"מים תקפו לפני המתקפה.

בכמה נקודות המקורות הבלתי תלויים מסכימים. שאלת השטחים השנויים במחלוקת, מערב טיגראי ודרומה, מעולם לא נפתרה, ומאות אלפי עקורים לא יכלו לשוב לבתיהם. המנגנונים הפוליטיים שנקבעו אחרי המלחמה קרסו. וההתקוממויות האחרות, באמהרה ובאורומיה, נובעות מתביעות משלהן, שהסכסוך בטיגראי לא יצר אבל הקל על חיבורן.

מה מונח על הכף מחוץ לאתיופיה

הים ואריתריאה. בעיני אביי, הגישה לים האדום היא שאלה קיומית. בספטמבר 2025 כינה את אובדן הים טעות היסטורית ש„תתוקן“, ואת חזרת נמל אסאב האריתריאי „עניין של זמן“ (The Reporter). ב-2026 חזר ואמר שאתיופיה אינה מתכוונת לפלוש לאיש, אבל לא תפסיק לדרוש נמל (Africanews); ב-5 באוקטובר, בהשבעתו לכהונה השנייה, אמר שיפעל להשגת מוצא לים (אל-ג'זירה). אריתריאה חוששת בדיוק מפלישה, ומאשימה את אתיופיה בניהול מלחמה כדי להגיע לים. ב-29 בספטמבר האשים הרמטכ"ל האתיופי, המרשל ברהנו ג'ולה, את אריתריאה, סודאן ומצרים בתמיכה בקבוצות החמושות, ותיאר את אריתריאה כמתווכת בין המעצמות הזרות למורדים. שלוש המדינות דחו את ההאשמות (אל-ג'זירה). ב-1 באוקטובר סגרה אתיופיה את שגרירותה באסמרה וגירשה עשרה דיפלומטים אריתריאים ודיפלומט מצרי אחד; אריתריאה הגיבה בניתוק היחסים הדיפלומטיים, ומצרים בגירוש דיפלומט אתיופי (אל-ג'זירה).

סודאן. ההאשמות הן תמונת ראי. אתיופיה מאשימה את הכוחות הסודאניים בתמיכה ב-TPLF ובקבוצות החמושות האחרות; צבא סודאן מכנה זאת „חסר בסיס“ ומאשים בתורו את אתיופיה בסיוע לכוחות התמיכה המהירה (RSF), שבהם הוא נלחם מאז 2023. אדיס אבבה מכחישה.

הנילוס. ב-9 בספטמבר 2025 חנכה אתיופיה את סכר התחייה האתיופי הגדול (GERD) על הנילוס הכחול, תחנת הכוח ההידרואלקטרית הגדולה באפריקה, בהספק של יותר מ-5,000 מגה-ואט. מצרים וסודאן, התלויות במי הנהר במורד הזרם, רואות בו איום ומתנגדות להחלטות החד-צדדיות של אדיס אבבה. המשא ומתן בין שלוש המדינות תקוע (אל-ג'זירה).

סומלילנד. בינואר 2024 חתמה אתיופיה על מזכר הבנות עם סומלילנד, האזור הבדלני של סומליה, כדי לקבל גישה לים בתמורה להכרה אפשרית. סומליה ראתה בכך הפרה של ריבונותה, והמזכר נגנז לאחר מכן. ב-26 בדצמבר 2025 הפכה ישראל למדינה הראשונה שהכירה בסומלילנד (The EastAfrican); אתיופיה לא עשתה זאת ולא נקטה עמדה רשמית.

ג'יבוטי. כמעט כל סחר החוץ של אתיופיה, כולל הדלק, עובר דרך נמל ג'יבוטי, לאורך הכביש ומסילת הברזל החוצים את עפאר. לשם עבר חלק מהלחימה.

אל-עלמיין. ב-4 באוקטובר, בזמן שהצבא נכנס למקלה, נפגשו במצרים מנהיגי מצרים, סודאן, אריתריאה וסומליה. בהצהרת הסיכום הם דוחים כל התערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות האזור, כל הכרה בסומלילנד, כל צעד חד-צדדי בנילוס הפוגע במצרים ובסודאן, ותובעים את ניהול הים האדום למדינות החוף בלבד (נוסח ההצהרה). הם גם מקימים מנגנון התייעצות קבוע. הם אינם נוקבים בשמה של אתיופיה, אבל כל סעיף נוגע בה. זו תמונת מצב של גוש אזורי שהתלכד נגד אדיס אבבה.

קריאה משפטית

1. הגנת האזרחים חלה על כולם. בסכסוך מזוין פנימי חלים סעיף 3 המשותף לאמנות ז'נבה והפרוטוקול הנוסף השני, שאתיופיה אשררה ב-1994. הם אוסרים לתקוף אזרחים, מגנים על בתי ספר ובתי חולים ואוסרים ביזה (פרוטוקול II, סעיף 4). החובות חלות באותה מידה על הצבא הפדרלי, על המיליציות הנלחמות לצדו ועל הקבוצות החמושות של הברית. תקיפות הכטב"מים בבתי ספר ובבית חולים באלמטה, וכל ביזה במקלה, צריכות להימדד באמת המידה הזאת, יהיה האחראי אשר יהיה.

2. סיוע למורדים של מדינה אחרת אסור. המשפט הבינלאומי אוסר על מדינות להתערב בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת באמצעות חימוש או מימון של קבוצות מורדים (האיסור על שימוש בכוח, מגילת האו"ם, סעיף 2(4), ועקרון אי-ההתערבות, כפי שהבהיר בית הדין הבינלאומי לצדק בפסק הדין ניקרגואה נגד ארצות הברית מ-1986). אילו הוכחו האשמותיה של אתיופיה נגד אריתריאה, סודאן ומצרים, הייתה זו הפרה. אבל אותו דבר נכון גם לגבי ההאשמה הסודאנית שאתיופיה תומכת ב-RSF. היום אלה האשמות, כולן מוכחשות, ויש להתייחס אליהן כהאשמות.

3. לבקש נמל זה חוקי, לקחת אותו לא. מדינה ללא מוצא לים רשאית לנהל משא ומתן על גישה ועל מסדרונות. היא אינה רשאית לאיים בשימוש בכוח נגד שלמותה הטריטוריאלית של מדינה אחרת (סעיף 2(4)). אסאב היא שטח אריתריאי. דבריו של אביי נעים בין תביעה היסטורית להבטחה שלא להשתמש בכוח: המעשים, לא הנאומים, יקבעו באיזה צד של הקו הוא עומד.

4. לנילוס יש שני עקרונות, לא אחד. המשפט המנהגי של הנהרות הבינלאומיים משלב את השימוש ההוגן והסביר במים, שאתיופיה מסתמכת עליו, ואת החובה שלא לגרום נזק משמעותי למדינות גדה אחרות, שמצרים וסודאן מסתמכות עליה. ב-23 במרץ 2015 חתמו שלוש המדינות בחרטום על הצהרת עקרונות המזכירה את שניהם (עקרונות III ו-IV) ומחייבת אותן ליישב מחלוקות במשא ומתן (עיקרון X). לעומת זאת, אף אחת משלושתן לא הצטרפה לאמנת האו"ם מ-1997 בדבר נתיבי מים בינלאומיים, המקודדת את אותם כללים: בהצבעה בעצרת הכללית נמנעו אתיופיה ומצרים, וסודאן הצביעה בעד אך מעולם לא אשררה אותה. אף אחד משני העקרונות אינו גובר לבדו: לכן נדרש משא ומתן, ולכן הקיפאון בו הוא בעיה.

5. שלמותה הטריטוריאלית של סומליה. הכרה באזור בדלני ללא הסכמת המדינה שהוא חלק ממנה נחשבת, לפי הנוהג הרווח, להתערבות בשלמותה הטריטוריאלית. המזכר האתיופי מ-2024 וההכרה הישראלית מ-2025 נמדדים לפי עיקרון זה.

מבחן הסימטריה

ארבעת המנהיגים באל-עלמיין הסתמכו על ריבונות, אי-התערבות ומשפט בינלאומי. אלה עקרונות נכונים, והם חלים על כולם, גם עליהם. בנובמבר 2021 ייחסה חקירה משותפת של משרד האו"ם לזכויות האדם ושל הנציבות האתיופית לזכויות האדם לכוחות האריתריאיים הרג בלתי חוקי, עינויים ואלימות מינית נגד אזרחי טיגראי (OHCHR). צבא סודאן בהנהגת עבד אל-פתאח אל-בורהאן, מחותמי ההצהרה, מואשם על ידי ועדת בירור עובדות של האו"ם בתקיפות כטב"מים על בתי חולים ושווקים, כפי שתיעדנו. ההסתמכות על החוק אינה מזכה את המסתמך עליו.

אותו דבר נכון לגבי ממשלת אתיופיה, הדורשת כבוד לריבונותה שלה בשעה שהיא תובעת נמל של אחר ומואשמת בתמיכה במיליציה בסודאן. והוא נכון לגבי הברית, המציגה את עצמה כמגינת עמי אתיופיה. אותה חקירה מ-2021 תיעדה הפרות חמורות מצד כל הצדדים למלחמה: הצבא הפדרלי, הכוחות האריתריאיים, כוחות ומיליציות אמהריים, כוחות טיגרים. מי שנלחמים יחד היום נושאים מאחוריהם אלימות הדדית נגד אזרחי הקהילות זה של זה.

עמדת המערכת

סעיף זה מביע את עמדת האתר. הוא נפרד מהעובדות שהוצגו לעיל.

למלחמה באתיופיה יש כל המאפיינים שבמקומות אחרים היו מבטיחים לה את העמודים הראשונים: מדינה עצומה בגודלה, הסכם שלום בינלאומי שמתמוטט, סכנה מוחשית של מלחמה בין מדינות, נתיב סחר אסטרטגי מאוים. אצלנו היא מגיעה בכמה שורות. חלק מהסיבה הוא המורכבות: יותר מדי ראשי תיבות, יותר מדי שמות מקומות לא מוכרים. אבל מורכבות היא סיבה להסביר, לא לשתוק.

יש גם לקח לאיחוד האפריקאי ולכל הסכמי השלום. פרטוריה עצר את הלחימה, אבל השאיר פתוחות את השאלות שגרמו לה: השטחים השנויים במחלוקת, פירוק הנשק, הייצוג הפוליטי של טיגראי. שלום שדוחה את השאלות הקשות הוא הפוגה. כשאיש, לא הצדדים ולא הערבים, לא הגן על ההסכם בנקודותיו הלא נוחות, המלחמה חזרה.

ולבסוף, זהירות החלה עלינו ועל קוראינו. סביב המלחמה הזאת מסתובבות פרשנויות המייחסות הכול לידיים חיצוניות, למזימות סודיות של מעצמות רחוקות. אינטרסים זרים קיימים, ואנחנו מתעדים אותם כשיש ראיות. אבל להסביר מלחמה בקנוניה זו דרך לא להסביר אותה: היא מסירה את האחריות ממי שמקבלים את ההחלטות, באתיופיה ובאזור.

מה לעקוב אחריו

• האם מקלה תחזיק מעמד, ואסטרטגיית ה-TPLF אחרי הנסיגה: גרילה בהרים או חזית חדשה.
• הלחימה בעפאר, לאורך הכביש ומסילת הברזל לג'יבוטי.
• ההאשמות נגד אריתריאה, סודאן ומצרים וראיות בלתי תלויות, אם יהיו; הסכנה לעימות ישיר בין אתיופיה לאריתריאה.
• ההמשך של הצהרת אל-עלמיין והתגובה האתיופית.
• הדוחות של משרד האו"ם לזכויות האדם ושל OCHA על האזרחים ועל הגישה ההומניטרית בטיגראי, באמהרה ובעפאר.

כתבות נוספות: אתיופיה: השלום שנחתם בדרום אפריקה ואיש לא הגן עליו · אתיופיה: המלחמה שהממשלה עדיין מכנה „בעיה בטחון“ · סודאן, המלחמה מרחוק: מי מספק, מי מטיס, מי אמור לעצור אותה

מקורות: אל-ג'זירה (4/10/2026) · AP (3/10/2026) · AFP, The Africa Report (4/10/2026) · UNFPA, נתוני האו"ם 2025 · The Conversation (9/2026) · Crisis Group (25/9/2026) · Africanews (21/9/2026) · אל-ג'זירה, נתוני ACLED (2/10/2026) · The Reporter (6/9/2025) · Africanews (4/3/2026) · אל-ג'זירה (5/10/2026) · אל-ג'זירה (29/9/2026) · אל-ג'זירה (1/10/2026) · אל-ג'זירה (9/9/2025) · The EastAfrican (27/12/2025) · הצהרת אל-עלמיין, הנוסח (4/10/2026) · Addis Standard (5/10/2026) · הצהרת העקרונות, חרטום (23/3/2015) · OHCHR (3/11/2021)

הערת אימות: העובדות הצבאיות מקורן בסוכנויות ידיעות (AFP, AP, רויטרס) שצוטטו באל-ג'זירה וב-The Africa Report, ובארגון הניטור ACLED; כל עוד הלחימה נמשכת, קשה לאמת באופן בלתי תלוי טענות בודדות. ההאשמות בין מדינות מובאות יחד עם ההכחשות. נוסח הצהרת אל-עלמיין הוא זה שפרסם משרד ההסברה האריתריאי. הביזה במקלה מובאת רק כחשש של התושבים, לא כעובדה מבוססת. המצב נכון ל-5 באוקטובר 2026.

כל החדשות והמניפסטים →