ניתוח

הנידונה שלא מתה. מי עדיין מפעיל עונש מוות, ואילו גבולות של המשפט הוא מפר

2 באוקטובר 2026 — ארצות הברית / העולם

ביום רביעי בערב, בכלא בנאשוויל, קיבלה אישה בת 50 שתי מנות של התרופה שאמורה הייתה להמית אותה, ונותרה בהכרה. לדברי עיתונאית שנכחה כעדה, בשלב מסוים הביטה לעבר הפקידים ושאלה אם זה אמור להרגיש כך. לאחר כמעט שעה הופסק ההליך, העדים הוצאו וכריסטה פייק הועברה לבית החולים. שם, עכשיו, הרופאים פועלים להציל את חייה. אלה אותם חיים שהמדינה ניסתה זה עתה ליטול, ושהחוק מתיר לה לנסות ליטול שוב.

הכתבה הזאת מתחילה בה, אך אינה נעצרת בארצות הברית. בשנת 2025 הוציאו 17 מדינות לפועל גזרי דין מוות. מספר ההוצאות להורג שתועדו היה 2,707, הגבוה ביותר זה יותר מארבעים שנה. וכמעט כולן התרחשו הרחק מהזרקורים המופנים היום אל טנסי.

העובדות

כריסטה פייק נידונה למוות ב-1996 על רצח קולין סלמר, בת 19, שנרצחה ב-1995 ביער סמוך למרכז להכשרה מקצועית בנוקסוויל. פייק הייתה בת 18. היא בילתה שלושים שנה באגף הנידונים למוות. היא הייתה אמורה להיות האישה הראשונה שהוצאה להורג בטנסי מזה כמאתיים שנה.

ההוצאה להורג נקבעה ל-30 בספטמבר 2026 בכלא האבטחה המרבית ריברבנד בנאשוויל. בסביבות השעה 20:00 הוזרקו לה שתי מנות של פנטוברביטל. פייק נותרה בהכרה: העדים שמעו את פעימות לבה ואחר כך נחירות חזקות. בסביבות 20:53 הופסק ההליך. פייק הועברה לבית חולים סמוך, שם היא מקבלת טיפול מציל חיים. עורכי דינה מתארים את מצבה כקשה.

מערכת בתי הכלא טוענת שפעלה לפי כל שלב בפרוטוקול שקבע החוק. המושל ביל לי ביטל את ההוצאות להורג שנותרו בלוח הזמנים ל-2026 והורה על בדיקה בידי גורם חיצוני. זה אינו הכישלון הראשון השנה בטנסי: במאי הופסקה הוצאתו להורג של טוני קרות'רס לאחר יותר משעה של ניסיונות כושלים להחדיר עירוי. לדברי עורכי דינו, האדם שהיה אחראי לכך לא עשה זאת למטופל כבר יותר מעשר שנים.

מה יקרה עכשיו טרם הוכרע. פייק עשויה לחזור לאגף הנידונים למוות. עורכי דינה מבקשים להמיר את העונש במאסר עולם ומכנים את מה שעברה עינוי כימי. יש תקדימים. במאי 1946 שרד ווילי פרנסיס, נער שחור מלואיזיאנה שהורשע ברצח שביצע בגיל 15, את הכיסא החשמלי בגיל 17. בית המשפט העליון הפדרלי דחה את ערעורו (Louisiana ex rel. Francis v. Resweber), ובמאי 1947 הוצא להורג בניסיון השני. ב-2009 לא הצליחה אוהיו להחדיר עירוי לרומל ברום, וב-2016 קבע בית המשפט העליון של המדינה שמותר לנסות שוב. ברום מת מקוביד באגף הנידונים למוות ב-2020, לפני הניסיון השני. אבל המקרה של פייק שונה: הפעם התרופה נכנסה לגופה.

מי עדיין הורג בשם החוק

התמונה המלאה ביותר מופיעה בדוח השנתי של אמנסטי אינטרנשיונל על גזרי דין מוות והוצאות להורג ב-2025, שפורסם במאי 2026. המספרים הם מינימליים: הם כוללים רק הוצאות להורג שהארגון הצליח לתעד.

מקור: אמנסטי אינטרנשיונל, Death Sentences and Executions 2025 (מאי 2026). הסכום של 2,707 אינו כולל את סין.

שתי מדינות עושות כמעט הכול. איראן וסעודיה לבדן אחראיות ל-93% מההוצאות להורג שתועדו. באיראן העלייה הייתה חדה אחרי מלחמת שנים-עשר הימים עם ישראל ביוני 2025: 654 הוצאות להורג במחצית הראשונה של השנה, 1,505 במחצית השנייה. טהרן חוקקה חוק שמעניש ב"מוות חובה" על "ריגול" ו"שיתוף פעולה עם מדינות עוינות", בתוקף מ-15 באוקטובר 2025. מאז 13 ביוני 2025 הוצאו להורג לפחות 11 גברים לאחר משפטים על ריגול לטובת ישראל, שאמנסטי מתארת כבלתי הוגנים באופן בוטה. האתר הזה כבר תיעד את השימוש בעונש מוות ככלי דיכוי באיראן, בכתבות על דיכוי המחאות ועל המחאה שהוגדרה מחדש כטרור.

הסמים הם הסיבה הראשונה. 1,257 הוצאות להורג, 46% מהסך הכולל, היו על עבירות סמים, בסין, באיראן, בכווית, בסעודיה ובסינגפור. ב-2024 היו 637.

ארצות הברית היא המדינה היחידה ביבשות אמריקה שמוציאה להורג, וכך כבר שבע-עשרה שנים ברציפות. ב-2025 היו 47 הוצאות להורג ב-11 מדינות, כמעט פי שניים מ-2024, וכמחציתן בפלורידה. אלבמה ולואיזיאנה השתמשו בחנק בחנקן; דרום קרוליינה הוציאה להורג שלושה גברים בירי. בסוף השנה היו באגפי הנידונים למוות האמריקניים 1,948 בני אדם, מהם 47 נשים: לראשונה פחות מאלפיים.

איך הורגים בשם החוק. הדוח מונה את השיטות שבהן נעשה שימוש ב-2025:

חנק בחנקן הוא השיטה החדשה ביותר, שהונהגה באלבמה ב-2024 כחלופה לזריקה הקטלנית שזוכה לביקורת גוברת. האדם נושם חנקן טהור דרך מסכה עד שהוא מת מחוסר חמצן. לדברי העדים, הנידון הראשון שהוצא להורג כך, קנת' סמית', בינואר 2024, מת לאחר יותר מעשרים דקות, תוך פרכוסים. בנובמבר 2024 ביקשה קבוצת מומחי או"ם מארצות הברית לאסור את השיטה, משום שהיא עלולה להיות יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל, ואף עינוי.

נתונים נוספים מהדוח. ברחבי העולם, בסוף 2025, לפחות 25,508 בני אדם המתינו להוצאה להורג. הנשים שהוצאו להורג היו 61 באיראן, 5 בסעודיה, אחת במצרים ואחת בכווית, ועוד מספר לא ידוע בסין. היו לפחות 17 הוצאות להורג פומביות: 11 באיראן ו-6 באפגניסטן. יפן, טייוואן, דרום סודאן ואיחוד האמירויות חידשו את ההוצאות להורג אחרי הפסקה.

סין והחור במספרים. אמנסטי הפסיקה לפרסם הערכות על סין ב-2009, משום שהרשויות בבייג'ינג השתמשו במספרים האלה, שתמיד היו נמוכים מהמציאות, כאילו היו מלאים. בייג'ינג מעולם לא פרסמה מספר. בעיני אמנסטי סין נותרה המדינה הראשונה בעולם בהוצאות להורג, עם אלפים מדי שנה. גם בווייטנאם הנתונים הם סוד מדינה. עבור המדינות האלה אין מספר הוגן לכתוב, וזה כשלעצמו נתון: החלטות האו"ם על הקפאת ההוצאות להורג קוראות לכל המדינות לפרסם מידע על השימוש שלהן בעונש מוות.

ישראל, מקרה חדש. ישראל הוציאה להורג שני בני אדם מאז הקמתה; האחרון היה אדולף אייכמן, ב-1962. ב-30 במרץ 2026 אישרה הכנסת, ברוב של 62 מול 48, את חוק עונש מוות למחבלים. הנוסח פועל בשני מסלולים. בבתי המשפט הצבאיים בגדה המערבית, שבפניהם עומדים פלסטינים, מוות בתלייה הוא העונש הרגיל על הריגה שסווגה כטרור, ויש לבצעו בתוך 90 יום מפסק הדין הסופי וללא אפשרות להמתיק אותו. בבתי המשפט האזרחיים החוק חל רק על מי שהורג במטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל: נוסחה שבפועל מוציאה מכלל החוק מבצעי פיגועים יהודים.

יום לפני ההצבעה קראו שרי החוץ של איטליה, צרפת, גרמניה, בריטניה, אוסטרליה וניו זילנד לכנסת לוותר על החוק, תוך שהם מצביעים על אופיו המפלה בפועל. ב-31 במרץ כתב נציב האו"ם לזכויות אדם, פולקר טורק, שהחלתו על תושבי השטחים הכבושים תהווה פשע מלחמה. ארצות הברית לא גינתה אותו, בנימוק של ריבונות ישראל.

כמה ארגונים ישראליים, ביניהם האגודה לזכויות האזרח בישראל ועדאלה, עתרו לבית המשפט העליון. השופט שמונה לתיק לא השהה את החוק בצו ביניים וביקש מהממשלה להשיב עד 24 במאי. ב-17 במאי חתם אלוף פיקוד המרכז על הצו שמחיל את החוק בגדה המערבית. ב-11 במאי אישרה הכנסת גם, ברוב של 93 מול אפס, בית דין צבאי מיוחד שיוכל לגזור עונש מוות על פלסטינים הנאשמים בהשתתפות במתקפות 7 באוקטובר 2023. נכון למועד כתבה זו לא מצאנו דיווח על פסק דין של בית המשפט העליון או על גזרי דין מוות שניתנו לפי החוקים החדשים.

לא רק סימנים שליליים. ב-2025 לא נגזר ולא בוצע אף עונש מוות בבלארוס, לראשונה מאז עלה לוקשנקו לשלטון (1994). וייטנאם ביטלה את עונש המוות על שמונה עבירות, ביניהן הובלת סמים ושחיתות. זימבבואה המירה את כל גזרי הדין. באלבמה העניקה המושלת קיי אייבי חנינה לרוקי מאיירס: החנינה הראשונה לאסיר שחור מאז 1976. בסוף 2025 ביטלו 113 מדינות את עונש המוות על כל העבירות, לעומת 16 ב-1977. 9 נוספות ביטלו אותו על עבירות רגילות, ו-23 אינן מפעילות אותו כבר שנים. 54 מדינות שומרות עליו.

קריאה משפטית: היכן המשפט אומר לא

צריך לומר זאת מיד, כי זו הנקודה שבה טועים הכי הרבה: המשפט הבינלאומי הכללי אינו אוסר עונש מוות. האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, בסעיף 6, מגנה על הזכות לחיים ובה בעת מתירה עונש מוות במדינות שלא ביטלו אותו, בתנאים מדויקים. האיסור המוחלט חל רק על מדינות שאשררו את הפרוטוקול האופציונלי השני לאמנה (1989), ובאירופה על הפרוטוקולים 6 ו-13 לאמנה האירופית לזכויות אדם.

מה שהמשפט כופה על כולם הוא גבולות. הוועדה לזכויות אדם של האו"ם סיכמה אותם בהערה הכללית מס' 36 משנת 2019:

• רק על "הפשעים החמורים ביותר", כלומר הריגה בכוונה (סעיף 35). עבירות סמים אינן בכלל זה, ולכן כמעט מחצית מההוצאות להורג ב-2025 מפרות את הגבול הזה. האמנה מחייבת רק מדינות שאשררו אותה, וסעודיה, סין וסינגפור לא עשו זאת. עם זאת, אותו גבול חל גם עליהן כתקן של האו"ם, שנקבע בערובות להגנת זכויותיהם של הצפויים לעונש מוות שאימצה המועצה הכלכלית והחברתית ב-1984: תקן, לא אמנה.
• לעולם לא על מי שהיה קטין בעת העבירה (סעיף 6(5) לאמנה; סעיף 37 לאמנה בדבר זכויות הילד, שאושררה בידי כל מדינות העולם מלבד ארצות הברית). ב-2025 הפרו איראן וסעודיה את הכלל הזה לפחות שלוש פעמים.
• לעולם לא עונש מוות כחובה. חוק ששולל מהשופט את שיקול הדעת הופך את גזר הדין לשרירותי (סעיף 37). אמנסטי תיעדה גזרי דין מוות של חובה באיראן, ניגריה, פקיסטן, סעודיה, סינגפור, טרינידד וטובגו ותימן. החוק הישראלי מ-2026 קובע אותו כעונש הרגיל בבתי המשפט הצבאיים, למעט חריגים צרים.
• לעולם לא אחרי משפט בלתי הוגן או הודאה שנגבתה בכפייה. אמנסטי תיעדה משפטים כאלה באפגניסטן, בנגלדש, סין, מצרים, איראן, עיראק, סעודיה, סינגפור ותימן.
• לעולם לא על אנשים עם מוגבלות נפשית או שכלית חמורה (סעיף 49). אנשים במצב כזה ישבו באגפי הנידונים למוות, בין היתר ביפן ובארצות הברית.
• לעולם לא באופן מפלה (סעיפים 2 ו-26 לאמנה; האמנה בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית).
• בשטח כבוש חלים כללים נוספים. אמנת ז'נבה הרביעית (סעיף 75) אוסרת לבצע גזר דין מוות לפני שחלפו שישה חודשים ממסירת ההודעה על פסק הדין הסופי למעצמה המגינה, ומבטיחה תמיד את הזכות לבקש חנינה. המועד של 90 יום ואיסור ההמתקה בחוק הישראלי הם הסיבה שטורק מדבר על פשע מלחמה.
• לעולם לא בשיטות הגורמות סבל שניתן להימנע ממנו. האיסור על יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל (סעיף 7 לאמנה; האמנה נגד עינויים) חל גם על אופן ביצוע העונש (סעיף 40).

למקרה האמריקני יש ייחוד. ארצות הברית אשררה את האמנה ב-1992 עם שתי הסתייגויות בדיוק בנקודות האלה. בראשונה היא שומרת לעצמה את הזכות להטיל עונש מוות על כל אדם מלבד נשים הרות, לרבות על עבירות שביצעו קטינים. בשנייה היא מקבלת את האיסור על יחס אכזרי שבסעיף 7 רק במידה שהוא חופף למה שאוסרת חוקתה (נוסח ההסתייגויות). בפועל, השאלה אם הוצאה להורג כושלת היא יחס אכזרי מוכרעת בידי בית המשפט העליון האמריקני, לא בידי ועדת האו"ם. לגבי קטינים, בית המשפט העליון הגיע מאוחר יותר בעצמו לאן שהאמנה רצתה להביא אותו: מאז 2005 (Roper v. Simmons) ארצות הברית אינה מוציאה עוד להורג אנשים שהיו מתחת לגיל 18 בעת העבירה.

שני רכיבים נוגעים ישירות למקרה של פייק. הראשון הוא ההמתנה. ב-1989 אסר בית הדין האירופי לזכויות אדם, בפסק הדין סרינג נגד בריטניה, על בריטניה להסגיר אדם לארצות הברית, משום ששנות המתנה באגף הנידונים למוות הן כשלעצמן יחס בלתי אנושי. פייק המתינה שלושים שנה. השני הוא בריאות הנפש: לאחר הרשעתה אבחנו אצלה מומחים, ומערכת בתי הכלא של טנסי עצמה, הפרעה דו-קוטבית והפרעת דחק פוסט-טראומטית.

נותרו שתי עובדות מהמשפט האמריקני. החוקה מחייבת את המדינה לספק טיפול רפואי לאסירים: אדישות מכוונת לצרכיהם הרפואיים החמורים היא עונש אכזרי (Estelle v. Gamble, 1976). ואותה חוקה, כפי שמראים המקרים של פרנסיס וברום, אינה אוסרת לנסות שוב הוצאה להורג שנכשלה. המדינה מחויבת אפוא להציל את כריסטה פייק, ודבר אינו מונע ממנה להמית אותה לאחר שהצילה אותה.

מי דורש אותו, ומה אומרים הנתונים

אפילו באיטליה, שבה החוקה אוסרת אותו (סעיף 27, ללא חריגים מאז 2007), חלק מהציבור רוצה עונש מוות על עבירות מסוימות. לפי סקר של SWG מפברואר 2024, 31% מהאיטלקים תומכים בהחזרתו, 57% מתנגדים ו-12% אינם מביעים עמדה. לפי הנתונים שפורסמו, העבירות שהוזכרו הכי הרבה הן רצח (28%), פגיעה מינית בקטינים (25%) ואונס (23%), ו-5% רוצים אותו אפילו על גניבה. המקורות הזמינים אינם מבהירים אם האחוזים חושבו מתוך כל הנשאלים או רק מתוך התומכים.

בדמוקרטיות אחרות התומכים רבים יותר. הסקרים שואלים שאלות שונות ויש להשוות ביניהם בזהירות, אבל סדר הגודל ברור:

שני דברים בולטים. הראשון: דעת הקהל אינה קובעת את המעשה. יפן, עם 83% תומכים, הוציאה להורג אדם אחד ב-2025; צרפת ובריטניה, שבהן מחצית מהאוכלוסייה תומכת, נותרו מדינות שביטלו את העונש. באירופה הביטול היה החלטה של הפרלמנטים, שהתקבלה לא פעם בניגוד לרוב הבוחרים. השני: במדינות שמוציאות להורג הכי הרבה, איראן, סעודיה וסין, אין סקרים חופשיים ואמינים. במקום שבו הורגים הכי הרבה, איש אינו יכול לשאול את הציבור אם הוא מסכים.

הנימוקים הנפוצים ביותר של הדורשים אותו הם שניים: עונש המוות מרתיע, ומי שמבצע פשעים מסוימים אינו ראוי לחיות בחברה מתוקנת. כאן אנחנו מעמידים אותם מול הנתונים הקיימים.

אונס ופגיעה בקטינים. כמה מדינות כבר מענישות על אונס במוות: ב-2025 ניתנו גזרי דין כאלה בבנגלדש, הודו, איראן, פקיסטן וסעודיה. בפרו המליצה ועדה ממשלתית להנהיג אותו על אונס קטינים. בארצות הברית אסר אותו בית המשפט העליון ב-2008 על פשעים שאינם גורמים למות הקורבן (Kennedy v. Louisiana). אך מאז 2023 חוקקו פלורידה, טנסי, איידהו, אוקלהומה וארקנסו חוקים על אונס קטינים, במטרה מוצהרת להחזיר את השאלה לבית המשפט. לפי ועדת האו"ם, המפרשת את האמנה, אונס, חמור ככל שיהיה, אינו נמנה עם "הפשעים החמורים ביותר" שבסעיף 6, שאותם היא שומרת להריגה בכוונה.

חוקרים ואנשי מקצוע מצביעים גם על סיכון. אם אונס נענש כמו רצח, לעבריין אין עוד מה להפסיד אם יהרוג את הקורבן, שהיא לעיתים קרובות העדה היחידה. בפרשת Kennedy הזהירה האגודה האמריקנית של העובדים הסוציאליים גם מפני השפעה שנייה: פגיעות רבות בקטינים מתרחשות בתוך המשפחה, והאפשרות לשלוח קרוב משפחה למוות מרתיעה מהגשת תלונות. מחקר מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד (בנסל וטרויאנו, דצמבר 2025) מצא שבארצות הברית עונשים חמורים בהרבה על פגיעה בילדים חפפו לעלייה ברציחות ילדים, באופן התואם חיסול עדים. זהו מחקר שטרם עבר ביקורת עמיתים, ויש לקרוא אותו כרמז ולא כהוכחה.

הרתעה. ב-2012 בחנה המועצה הלאומית למחקר, הגוף המדעי של האקדמיות הלאומיות בארצות הברית, שלושים שנות מחקר והגיעה למסקנה שהמחקר אינו מאפשר לקבוע אם עונש המוות מפחית רציחות. היא המליצה שלא להשתמש במחקרים האלה לקביעת מדיניות ענישה. אין זו הוכחה שעונש המוות אינו עובד. זו הוכחה שאיש לא הראה שהוא עובד.

הטעות. מאז 1973 נמצאו בארצות הברית לפחות 203 נידונים למוות חפים מפשע: אחד על כל שמונה שהוצאו להורג. וארצות הברית היא בעלת אחת ממערכות המשפט הפתוחות ביותר לביקורת מבין המדינות שמוציאות להורג. על טעויות במשפטים באיראן, בסין או בסעודיה איננו יודעים דבר.

מבחן הסימטריה

אותה אמת מידה לכולם. לכל גבול, מי הפר אותו ב-2025 לפי הנתונים המתועדים. לגבי מדינות שלא אשררו את האמנה מדובר בתקנים של האו"ם, לא בחובות אמנה:

אף גוש גיאופוליטי אינו יוצא נקי. ההפרות נוגעות לבעלות בריתה של וושינגטון (סעודיה, מצרים, כווית, איחוד האמירויות, סינגפור, ישראל), ליריבותיה (איראן, סין, צפון קוריאה) ולארצות הברית עצמה. ב-2025 הייתה אירופה היבשת היחידה ללא הוצאות להורג וללא גזרי דין מוות חדשים שתועדו, לאחר שנת ההפסקה בבלארוס, שעם זאת שומרת על עונש המוות בחוק. עם זאת יש לזכור שהביטול האירופי חדש: בצרפת ההוצאה להורג האחרונה הייתה ב-1977.

המבחן חל גם על האופן שבו החדשות מגיעות אלינו. פרשת פייק הגיעה לרדיו האיטלקי משום שהתרחשה בארצות הברית, שמפרסמת הכול: תאריך ההוצאה להורג, הפרוטוקול, העדים, השעות. ל-2,159 ההוצאות להורג באיראן ב-2025 ולאלפים בסין אין שמות ואין עדים. דווקא השקיפות האמריקנית היא שהופכת את הכישלון האמריקני לגלוי. תהיה זו טעות פרספקטיבה, שהאתר הזה אינו רוצה לעשות, להסיק שהבעיה נמצאת בעיקר שם: ארצות הברית אחראית ל-2% מההוצאות להורג שתועדו.

באו"ם ההזדמנות הבאה למדוד את העמדות תגיע בסוף השנה. ב-17 בדצמבר 2024 אימצה העצרת הכללית את ההחלטה העשירית בעד הקפאה עולמית של ההוצאות להורג, עם 130 קולות בעד, שיא; איטליה הובילה את המשא ומתן יחד עם ארגנטינה. ב-2024 הצביעו נגד 32 מדינות ו-22 נמנעו. ב-2022 הצביעה ארצות הברית נגד, יחד עם איראן, עיראק, סעודיה, סין, צפון קוריאה ווייטנאם. ההחלטה מוגשת אחת לשנתיים: האחת-עשרה צפויה עד סוף 2026.

שיפוט מערכתי

סעיף זה מביע את עמדת האתר. הוא נפרד מהעובדות שהוצגו לעיל.

יש שאלה שפרשת פייק אינה מאפשרת להתחמק ממנה: לשם מה מטפלים בה? היום איש בטנסי לא אמר שתוצא להורג שוב, והמושל עצר הכול. אבל החוק מתיר זאת, והתקדימים קיימים. אילו זה היה קורה, המדינה הייתה מגייסת את רופאיה כדי להחזיר למצב שבו אפשר להמיתו אדם שכבר גסס בידיה. זה קצר חשמלי, אבל אין זו תאונה. זו הנקודה שבה עונש המוות מראה מה היה תמיד: מדינה שמתייחסת לחיים כאל תיק שיש לסגור, ופותחת אותו מחדש כשהוא נתקע.

ההבטחה של הזריקה הקטלנית הייתה מוות נקי, רפואי, ללא סבל: הגרסה "האנושית" של עונש המוות. טנסי נכשלה פעמיים בחמישה חודשים. אלבמה ולואיזיאנה עברו לחנקן. דרום קרוליינה חזרה לכיתת היורים. ככל שמחפשים יותר את השיטה שאינה גורמת סבל, כך מתברר יותר שהיא אינה קיימת.

יש גם קצר חשמלי עתיק יותר, והוא נולד באיטליה. ב-1764 כתב צ'זרה בקריה, בעל פשעים ועונשים, שנראה לו אבסורד שהחוקים, שהם ביטוי לרצון הציבור, ושמתעבים ומענישים על רצח, יבצעו בעצמם רצח, וכדי להרחיק את האזרחים מרצח יורו על רצח פומבי. עשרים ושתיים שנה אחר כך, ב-30 בנובמבר 1786, הייתה הדוכסות הגדולה של טוסקנה בימי פייטרו לאופולדו המדינה הראשונה בעולם שביטלה את עונש המוות. אתר שנולד קילומטרים ספורים מפירנצה אינו יכול שלא להזכיר זאת.

התומכים משיבים שגם הכלא שולל חירות וגם קנס לוקח כסף: אילו לא יכלה המדינה לעשות דבר ממה שהיא מענישה עליו, לא הייתה יכולה להעניש על דבר. ההתנגדות רצינית, אבל היא אינה עומדת מסיבה מדויקת: המוות הוא העונש היחיד שאי אפשר לתקן. חף מפשע בכלא אפשר לשחרר ולפצות. חף מפשע שהוצא להורג, לא. ו-203 החפים מפשע שיצאו בחיים מאגפי הנידונים למוות האמריקניים מראים שהטעות אינה השערה מספר לימוד.

נותר קולם של מי שאומרים שעל פשעים מסוימים, אונס, פגיעה בילדים, רצח אכזרי, המוות הוא התשובה הצודקת היחידה, משום שמי שמבצע אותם אינו ראוי לחיות בינינו. זו תגובה אנושית ואין ללעוג לה: היא נולדת מהזוועה מול מה שעברו הקורבנות. אבל לדרישה להרחקה כבר יש תשובה: מאסר עולם מרחיק מהחברה את מי שמסוכן לה, בלי לבקש מהמדינה להרוג. עונש המוות אינו מגן על הקורבנות, כי איש לא הראה שהוא מרתיע. הוא עלול דווקא לסכן קורבנות חדשים, כשהאנס מבין שהריגת מי שיכול להאשים אותו אינה עולה לו דבר נוסף. והוא אינו הופך את החברה למתוקנת יותר: הוא מרגיל אותה לחשוב שאפשר ליטול את חייו של אדם בצו. על כך כבר אמר בקריה הכול.

אבל המקרה האמריקני אינו צריך להפוך לעץ שמסתיר את היער. ב-2026 כתבה מדינה שלא הוציאה איש להורג במשך שישים שנה חוק שעצם צורתו, עם שני מסלולים ומוות כחובה רק לאחד משני העמים, מפרה בבת אחת כמה מהגבולות שנמנו לעיל. מי שזועם על טנסי ושותק על טהרן, ריאד, בייג'ינג או ירושלים מחיל את המשפט לפי זהות המפר. וכך גם להפך.

המשפט הבינלאומי עוד לא אסר את עונש המוות. אבל הוא הציב לו גבולות, וכמעט כל המדינות שמפעילות אותו חוצות אותם. זה החלק שאפשר לתעד, ותיעדנו אותו. השאר הוא אמונה, וכאן אנחנו מצהירים עליה: מדינה שיכולה לרפא אותך כדי שתוכל להמית אותך איבדה את הזכות לקרוא לכל זה צדק.

עדכון, 9 באוקטובר 2026. בין 5 ל-8 באוקטובר הודיע הפנטגון כי ניד'אל מאליק חסן, רב-סרן לשעבר בצבא שנידון למוות בבית משפט צבאי ב-2013 על הריגת 13 בני אדם בבסיס פורט הוד ב-2009, יוצא להורג בירייה בידי כיתת חיילים ב-3 בדצמבר באותו בסיס, וכי ההוצאה להורג תשודר בשידור חי. לדברי דובר הפנטגון, טראמפ אישר את ההוצאה להורג. שר ההגנה פיט הגסת' אמר שהציבור חייב להיות מסוגל לצפות בה, "כי אנשים צריכים להבין שיש השלכות חמורות" (PBS, Al Jazeera). חסן עדיין יכול לפנות לבית משפט אזרחי, ולדברי מומחים למשפט צבאי, הדבר עלול לעכב את ההוצאה להורג בשנים. ההוצאה להורג האחרונה שביצע הצבא האמריקני הייתה ב-1961, וההוצאה להורג הפומבית האחרונה בארצות הברית ב-1936. ב-2025, לפי אמנסטי, ההוצאות להורג הפומביות שתועדו בעולם התקיימו בשתי מדינות בלבד: איראן ואפגניסטן. ועדת זכויות האדם של האו"ם, בהערה הכללית מס' 36 שצוטטה לעיל (סעיף 40), רואה בהוצאות להורג פומביות הפרה של האיסור על ענישה אכזרית, בלתי אנושית או משפילה.

כריסטה פייק עדיין מאושפזת. ב-6 באוקטובר אמרו עורכי דינה שהיא בהכרה ומדברת. בכתב טענות שהגישו לבית המשפט הם טוענים שהעירויים הוחדרו באופן שגוי ושאיש מצוות ההוצאה להורג לא הבחין בכך. טנסי לא אמרה אם תנסה שוב להוציא אותה להורג. ראש מחלקת בתי הסוהר יעזוב את תפקידו (Al Jazeera). תיקון: בגרסה הראשונה של כתבה זו תוארך ניסיון ההוצאה להורג ל-1 באוקטובר. הוא התרחש בערב 30 בספטמבר, לפי שעון נאשוויל.

מה לעקוב

• מצבה של כריסטה פייק והחלטת טנסי: ניסיון חדש או המתקה. תוצאות הבדיקה העצמאית שהורה עליה המושל.
• העתירות לבית המשפט העליון בישראל נגד החוק מ-30 במרץ 2026.
• ההצבעה על החלטת האו"ם האחת-עשרה בעד הקפאה, בסוף 2026.
• הדוח הבא של אמנסטי, הצפוי באביב 2027.
• ההוצאה להורג של ניד'אל מאליק חסן, שנקבעה ל-3 בדצמבר, ופנייה אפשרית לבית משפט אזרחי.

כתבות נוספות: איראן: הממשלה מודה ב"אלפי" הרוגים במחאות, ואז מוציאה להורג את הניצולים · מי אמר מה: המחאה מוגדרת מחדש כטרור

מקורות: Amnesty International — Death Sentences and Executions 2025 (5/2026) · Amnesty International — Condanne a morte ed esecuzioni 2025 (IT, 5/2026) · CBS News (1/10/2026) · Al Jazeera (1/10/2026) · PBS NewsHour (10/2026) · CNN via ABC17 (2/10/2026) · UPI (2/10/2026) · OHCHR — UN experts on nitrogen gas executions (20/11/2024) · Haaretz (30/3/2026) · Joint statement Australia, France, Germany, Italy, New Zealand, UK (3/2026) · UN — High Commissioner Türk on Israel's death penalty law (31/3/2026) · Jerusalem Post — High Court petitions (31/3/2026) · Times of Israel (17/5/2026) · DPIC — Israel's death penalty law (2026) · UN Human Rights Committee — General Comment No. 36 (2019) · ECOSOC — Safeguards, res. 1984/50 · US reservations to the ICCPR (1992) · Fanpage — SWG poll (23/2/2024) · Nippon.com — Cabinet Office poll (2025) · DPIC — Public opinion 2025 (Gallup) · Ipsos / CEVIPOF — Fractures françaises (11/2024) · YouGov (11/2025) · Alabama Reflector (1/8/2025) · Bansal & Troiano, UC Riverside — working paper (12/2025) · National Research Council — Deterrence and the Death Penalty (2012) · DPIC — NRC on deterrence (2012) · DPIC — Innocence · Permanent Mission of Italy to the UN (17/12/2024) · Amnesty International — UN moratorium vote (17/12/2024) · DPIC — UN vote 2022 · Cesare Beccaria, Dei delitti e delle pene (1764)

הערת אימות: נתוני ההוצאות להורג הם של אמנסטי אינטרנשיונל והם מינימליים. דברי בקריה מובאים בפרפרזה מתוך על פשעים ועונשים (1764), פרק כ"ח. מצב פרשת פייק והחוק הישראלי נכון ל-2 באוקטובר 2026.

כתבות נוספות: ניגריה: מי נהרג, מי מספר על כך, מי אמור להעמיד לדין

כל החדשות והמניפסטים →