חדשות

איראן: הממשלה מודה ב"אלפי" הרוגים במחאות, ואז מוציאה להורג את הניצולים

15 ביולי 2026 — איראן

חדשות קשורות: איראן: מלחמת 2026 לקראת סיום, והשאלה הבלתי פתורה של השימוש בכוח — מלחמת ארה"ב-ישראל-איראן בין פברואר ליוני 2026, שכתבה זו מספרת את הפרק הפנימי שלה.

העובדות

המשטר האיראני עצמו מודה בטבח — הפער במספרים הוא עצמו הסיפור. ממשלת טהראן קבעה את מספר ההרוגים הרשמי במחאות 8-9 בינואר 2026 על 3,117 (2,447 "אזרחים וכוחות ביטחון", והשאר תויגו כ"טרוריסטים"), ופרסמה ב-1 בפברואר רשימה של 2,986 שמות שהוכנה על ידי הארגון לרפואה משפטית האיראני בפקודת פזשכיאן עצמו — הודעה שהופצה גם על ידי סוכנות הידיעות הממלכתית הסינית שינחואה, המדווחת על ההודעה הרשמית של הנשיאות. באותו יום הודה המנהיג העליון עלי ח'מינאי בפומבי ב"אלפי הרוגים", והטיל את האשמה על טראמפ ועל "זרים המקושרים לארצות הברית ולישראל". דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאאי, אישר ב-12 בינואר שכוחות הביטחון ירו ישירות במפגינים.

מקורות בלתי תלויים מציבים את המספר גבוה בהרבה: ארגון "פעילי זכויות אדם באיראן" (HRANA) תיעד 7,007 הרוגים בשמם; "איראן אינטרנשיונל" אימת 6,634 מקרים, שפחות מ-100 מהם חופפים לרשימה הממשלתית; שליח מיוחד של האו"ם העריך שהמספר הכולל עשוי לעלות על 20,000. תזכיר פנימי דלוף של סוכנות תסנים — המקושרת למשמרות המהפכה — שפורסם על ידי "איראן אינטרנשיונל", מורה במפורש לתקשורת המשטר להציג את המחאות כקנוניה זרה ולא כזעם עממי אמיתי, ולערער את הלגיטימיות של האופוזיציונר בגלות רזא פהלוי כ"כלי תקשורתי מערבי". החל מ-11 בינואר הטילו הרשויות האפלה של אינטרנט שנמשכה 88 יום (עד 26 במאי), הארוכה ביותר שתועדה אי פעם במדינה, שבידדה למעלה מ-90 מיליון בני אדם.

לאחר תום המלחמה עם ארה"ב וישראל (הסכם ה-12–13 ביוני 2026, שאתר זה כבר עסק באי-הלגיטימיות של השימוש בכוח בו בכתבה קשורה), הדיכוי לא נעצר: הוא עבר לבתי המשפט. מאז סוף פברואר עצרו הרשויות באופן שרירותי למעלה מ-6,000 בני אדם; ביוני 2026 בלבד הוצאו לפועל לפחות 141 גזרי דין מוות, רובם מעולם לא הוכרזו רשמית — בקצב של כמעט אחת לכל יומיים בין מרץ לאפריל לפי המרכז לזכויות אדם באיראן, בעקבות משפטים מזורזים, הודאות שהוצאו תחת עינויים והוצאות להורג חשאיות ללא הודעה מראש למשפחות. בין הקורבנות: מפגיני ינואר, מיעוטים כורדים ובלוצ'ים, ו — לפי יוזמת זכויות אדם (HRW) — הרדיפה השיטתית של המיעוט הבהאי, שהארגון מגדיר כפשע נגד האנושות.

פרשנות משפטית

ההריגות ההמוניות במהלך המחאות מפרות את הזכות לחיים המעוגנת בסעיף 3 להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם ובסעיף 6 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. ההוצאות להורג המזורזות שבאו לאחר מכן, המבוססות על הודאות שהוצאו תחת עינויים ומשפטים חסרי כל הגנה, מפרות בו-זמנית את איסור העינויים המעוגן באמנת האו"ם נגד עינויים (CAT) ואת הזכות למשפט הוגן (סעיף 14 לאמנה הבינלאומית). השימוש השיטתי בעונש מוות נגד מפגינים ומיעוטים אתניים הופך את עונש המוות מסנקציה פלילית לכלי של דיכוי פוליטי — הבחנה בעלת משמעות משפטית לצורך סיווגו כרדיפה לפי אמנת רומא.

השלכות — מבחן הסימטריה

אתר זה כבר גינה, בכתבה הקשורה, את אי-הלגיטימיות של המתקפה האמריקאית-ישראלית ב-28 בפברואר כמלחמת תוקפנות המפרה את סעיף 2(4) למגילת האו"ם. גינוי זה נותר תקף ואינו נמחק כאן. אך באותה תקופה, יוזמת זכויות אדם מתעדת שכוחות ישראליים תקפו את כלא אווין בטהראן ב-23 ביוני 2026 ללא יעד צבאי ברור כלשהו, והרגו ופצעו אזרחים במה שהיא מכנה פשע מלחמה לכאורה. שני הגינויים מתקיימים זה לצד זה מבלי לבטל זה את זה: התוקפנות שספגה איראן אינה מזכה את המשטר ממכונת ההוצאות להורג שלו נגד אזרחיו שלו; הדיכוי הפנימי של המשטר אינו מזכה את ישראל מפשע המלחמה האפשרי שלה נגד כלא. החלת המבחן על צד אחד בלבד מבין השניים, בכל כיוון שהוא, לא הייתה עומדת בו.

מקורות: שינחואה (הודעה רשמית של נשיאות איראן) · אל ג'זירה · איראן אינטרנשיונל · RFE/RL · יוזמת זכויות אדם (HRW) · המרכז לזכויות אדם באיראן · מוניטור זכויות אדם באיראן

← כל החדשות והמניפסטים