I Will Not Look Away

IWILLNOTLOOKAWAY.ORG

ניתוח

החשבון של החימוש מחדש: מי משלם, ולפי אילו כללים

8 בנובמבר 2026 — אירופה

סדרה: השלום והחימוש מחדש · 2 מתוך 4

בקצרה

המספר שיקבע את ההוצאה הצבאית האירופית בעשור הבא נולד במשא ומתן. 5% מהתמ"ג הם מה שביקש ממשל טראמפ ומה שקיבלו בעלות הברית בהאג, מחולק לשני סעיפים כדי שיהיה בר-נשיאה. נאט"ו אומרת שהסעיף הראשון משמש להשגת יעדי היכולת שלה; אבל היעדים האלה אינם פומביים. וכך, בוויכוח, הממשלות האירופיות אינן מסבירות מה הן צריכות, אלא איך יגיעו לאחוז. המאמר הזה עוקב אחרי הכסף: מאיפה הוא בא, אילו כללים שונו כדי למצוא אותו, ומי עלול לאבד אותו.

העובדות

ההתחייבות. ב-25 ביוני 2025 חתמו שלושים ושתיים בעלות הברית על הצהרה שבה התחייבו להוציא עד 2035 לפחות 3.5% מהתמ"ג על "צורכי הביטחון הבסיסיים", ועד 1.5% על הגנת תשתיות קריטיות, הגנה על רשתות, מוכנות אזרחית וחוסן (LaPresse). הסעיף השני מוגדר פחות מהראשון, ונחזור אליו.

הכלים האירופיים. במרץ 2025 הציגה הנציבות האירופית את תוכנית "ReArm Europe", ששמה שונה אחר כך ל-"Readiness 2030", במטרה לגייס יותר מ-800 מיליארד אירו (הנציבות האירופית). העמוד הראשון, SAFE, מעניק הלוואות של עד 150 מיליארד אירו לרכש משותף של נשק (מועצת האיחוד האירופי). העמוד השני הוא חריגה מכללי התקציב, שנדון בה בהמשך. בהצעת התקציב ל-2028–2034 הקצתה הנציבות 131 מיליארד אירו לביטחון ולחלל, פי חמישה מהיום (הנציבות האירופית, מצוטט ב-FastForward).

ההוצאה בפועל. לפי מכון שטוקהולם הבינלאומי לחקר השלום (SIPRI), 29 המדינות האירופיות החברות בנאט"ו הוציאו ב-2025 יחד 559 מיליארד דולר, ו-22 מהן עברו את רף ה-2% מהתמ"ג. רוסיה הוציאה 190 מיליארד, 7.5% מהתמ"ג שלה; אוקראינה 84 מיליארד, 40% מהתמ"ג שלה (SIPRI).

מאיפה בא ה-5%

הלחץ. וושינגטון ביקשה את המספר, בליווי איומי סחר. בהאג, היחידה שסירבה ליעד הייתה ממשלת ספרד: היא חתמה על ההצהרה אבל התחייבה ל-2.1% בלבד, בטענה שזה מספיק כדי להבטיח את היכולות שהברית דורשת בלי לפגוע בהוצאה החברתית (La Notizia). נשיא ארה"ב השיב במסיבת עיתונאים שיגרום לספרד לשלם "כפול" בהסכם המכסים (Sky TG24); באוקטובר רמז על סילוקה מנאט"ו (Open); ובפסגת אנקרה ביולי 2026 אמר שאינו רוצה עוד לסחור עם ספרד וביקש משר האוצר "לקצץ" (AFP, מצוטט ב-Kuwait Times). ערב אותה פסגה, הממשל האמריקאי לא שלל סנקציות, כולל מכסים, נגד בעלות ברית שמפגרות (Washington Examiner).

נשק וסחר יחד. חודש אחרי האג, ב-27 ביולי 2025, הטיל הסכם הסחר בין ארה"ב לאיחוד האירופי מכס של 15% על רוב הסחורות האירופיות, וכתב, לצד רכישת אנרגיה, את כוונת האירופים לקנות כמויות גדולות של נשק אמריקאי (אל-ג'זירה). לדברי שגריר ארה"ב בנאט"ו, כמחצית מההתחייבויות החדשות שנטלו בעלות הברית אחרי האג, כ-139 מיליארד דולר, נוגעת לציוד, נשק ותחמושת מתוצרת ארה"ב (Washington Examiner).

לא רק וושינגטון. ובכל זאת, יהיה שגוי להציג את החימוש האירופי מחדש כביצוע פקודה. תוכנית "ReArm Europe" הוצגה במרץ 2025, שלושה חודשים לפני האג, בין השאר מתוך חשש שארה"ב לא תגן עוד על אירופה. פולין והמדינות הבלטיות דורשות כבר שנים הוצאה גבוהה יותר, וראש ממשלת אסטוניה אמר שכולם, כולל ספרד, צריכים להגיע ל-5% (Euronews). הלחץ האמריקאי קבע את המספר ואת לוח הזמנים; הפחד מרוסיה, והדאגה מארה"ב, עשו את השאר.

כלל לנשק, אף כלל לשירותים

החריגה. ברית היציבות והצמיחה מגבילה את גידול ההוצאה הציבורית של מדינות האיחוד. ב-19 במרץ 2025 קבעה הנציבות שהפלישה הרוסית לאוקראינה היא "נסיבה חריגה" שמאפשרת להפעיל את סעיף החריגה הלאומי, והזמינה את המדינות להשתמש בו באופן מתואם (Osservatorio CPI). בפועל, מדינה יכולה להוציא במשך ארבע שנים עד 1.5% מהתמ"ג יותר בלי להפר את הברית, בתנאי שהכסף הולך לביטחון (Italpress). עד פברואר 2026 קיבלו אישור שבע-עשרה מדינות (Eunews). ב-8 באוקטובר אישרה הנציבות גם את איטליה, לביטחון ולחלק מהוצאות האנרגיה מהשנה (Il Post).

מה שחסר. אין חריגה דומה לבריאות, לחינוך, למשפט או לתחזוקת תשתיות אזרחיות. ממשלה שרוצה לגייס רופאים או לשפץ בתי ספר באותו גירעון שמותר לנשק מפרה את הכללים. זו אינה האשמה: זו לשון הכללים. אבל התוצאה היא שבצורך שווה, ההוצאה הצבאית היא הקלה ביותר למימון.

ההליך. גם הזמן שונה. SAFE הוצעה ב-19 במרץ 2025 ואושרה ב-27 במאי. כדי לפעול מהר, בחרה הנציבות בסעיף 122 של האמנה על תפקוד האיחוד האירופי, סעיף חירום שמדיר את הפרלמנט האירופי מההחלטה. הפרלמנט ביקש מבית הדין לצדק של האיחוד האירופי לבטל את התקנה, ותקף לא את התוכן אלא את השיטה (La Notizia); התיק עדיין תלוי ועומד.

מי כבר שילם

הסיוע לפיתוח. בפברואר 2025 החליטה בריטניה להעלות את ההוצאה הביטחונית ל-2.5% מהתמ"ג עד 2027, ומימנה זאת בקיצוץ הסיוע לפיתוח מ-0.5% ל-0.3% מהתמ"ג; השרה האחראית התפטרה (LaPresse). בלגיה קיצצה 25% מתקציב הסיוע (Brussels Times).

תשתיות אזרחיות. בתוכנית שפורסמה ב-30 ביוני 2026 מימנה ממשלת בריטניה את הגידול בהוצאה הביטחונית גם בקיצוץ פרויקטים של תשתיות אזרחיות, מכבישים ועד אנרגיה (laRegione).

העבודה. ב-2023 ביטלה דנמרק חג דתי, "יום התפילה הגדול", כדי לפנות כ-400 מיליון אירו בשנה לביטחון; שלושה רבעים מהדנים התנגדו (Il Post; לשכת המסחר האיטלקית בדנמרק).

מניעת סכסוכים. בתקציב האיחוד ירד מאז 2021 החלק המוקדש לבניית שלום ולמניעת סכסוכים מ-3.7% ל-2.6% (FIIA). ל-2028–2034, הצעה של הנשיאות האירית תקצץ כמעט 16% מהכלי "Global Europe", שמממן בין השאר בניית שלום: פי שניים מהקיצוץ הממוצע (IRC).

המקרה האיטלקי. כאן עוד אין קיצוצים, והוויכוח פתוח. באמצע אוקטובר אמרה ראשת ממשלת איטליה שכספי הביטחון "אינם כסף שנלקח מהבריאות או מבית הספר". ב-12 באוקטובר הסביר משרד התקציב הפרלמנטרי בשימוע שהחריגה מגדילה את הגירעון אבל אינה יוצרת מרחב הוצאה קבוע, ושהחל מ-2029, כשהסעיף ייסגר, המצב יסתבך: חלק ניכר מההקצבות נוגע לכוח אדם ולתוכניות רב-שנתיות שאינן נעצרות עם סיום החריגה. המשרד ביקש מהממשלה להבהיר כבר בחוק התקציב איך תממן ביטחון ואנרגיה אחרי 2028 (Teleborsa; Il Fatto Quotidiano). במילים אחרות: היום משלמים בחוב, ומחר מישהו יצטרך להחזיר אותו.

משחק התוויות

סעיף ה-1.5% רחב: הגנת תשתיות, רשתות, מוכנות אזרחית, חדשנות, בסיס תעשייתי. ובדיוק כאן ניסו ממשלות אחדות להכניס הוצאות שכבר הוחלטו. ביולי 2025 שקלה ממשלת איטליה לספור את הגשר על מצר מסינה, בעלות של כ-13.5 מיליארד אירו, ואת שובר הגלים החדש בנמל גנואה כתשתיות בעלות ערך צבאי (Il Post; Il Fatto Quotidiano). שגריר ארה"ב בנאט"ו השיב שלגשר אין ערך צבאי; משרד התחבורה ענה שהמבנה ממומן מכספי המדינה ולא מכספי הביטחון (Il Post; Open).

התווית פועלת לשני הכיוונים. אפשר לקרוא לעבודה אזרחית "ביטחון" כדי להגיע לאחוז בלי להוציא יותר; ואפשר להציג הוצאה צבאית במהותה כ"ביטחון אזרחי". בשני המקרים האזרח כבר אינו יודע על מה הוא משלם. השבועון L'Espresso כתב על איטליה שההוצאה הביטחונית נמדדת כבר שנים לפי יעדים חשבונאיים ולא לפי יעדים אסטרטגיים (L'Espresso).

יותר מדי, או מספיק?

זו השאלה הקשה ביותר, והמספרים אינם מכריעים אותה. בדולרים ובשערי חליפין של השוק, המדינות האירופיות בנאט"ו מוציאות כמעט פי שלושה מרוסיה. בשוויון כוח קנייה, כלומר בהתחשב בכך שחייל או פגז עולים ברוסיה הרבה פחות, הפער כמעט נעלם, ויש מי שמעריכים שרוסיה מוציאה יותר מכל אירופה יחד (Money.it; IISS, מצוטט ב-Startmag). שתי המדידות עונות על שאלות שונות, ומי שמצטט רק אחת מהן כבר בחר את המסקנה.

מה שחסר בכל מקרה הוא החוליה האמצעית, בגרסה פומבית. יעדי היכולת של נאט"ו, שהצהרת האג קושרת אליהם את ה-3.5%, חסויים (LaPresse). יש סיבות צבאיות מובנות לשמור בסוד מה בדיוק חסר; אבל בלי לפחות גרסה פומבית, שום פרלמנט אינו יכול לשפוט אם המספר נכון. 5% הוא יעד הוצאה, לא יעד תוצאה. אפשר להגיע אליו בקניית הדברים הלא נכונים, ואפשר לא להגיע אליו ולהחזיק בכל מה שצריך.

הערכה משפטית

תקציב האיחוד והנשק. האמנה על האיחוד האירופי אוסרת לממן מהתקציב המשותף פעולות בעלות השלכות צבאיות או ביטחוניות (סעיף 41(2)). לכן החלק המשותף של הסיוע הצבאי האירופי לאוקראינה עובר דרך "מנגנון השלום האירופי", מחוץ לתקציב וממומן בידי המדינות; ולכן גם SAFE לובשת צורת הלוואות. אלה פתרונות לגיטימיים, אבל הם מחלישים את פיקוח הפרלמנט האירופי, שיש לו סמכות החלטה משותפת על התקציב הרגיל.

סעיף 122. הסעיף נועד לקשיים חמורים באספקת מוצרים מסוימים או לנסיבות חריגות. הוא שימש למגפת הקורונה ולמשבר האנרגיה. השימוש בו לתוכנית הלוואות ארוכת טווח הוא בדיוק הבחירה שהפרלמנט תוקף בבית הדין. אם בית הדין יאשר אותה, סעיף 122 יהפוך לנתיב רגיל להחלטות דחופות, ומה "דחוף" יגדיר מי שמשל.

החריגה מהברית. סעיף החריגה הלאומי (סעיף 26 לתקנה (EU) 2024/1263) דורש נסיבות חריגות שאינן בשליטת המדינה, ושההוצאה לא תסכן את קיימות החוב בטווח הבינוני. המלחמה באוקראינה יכולה להיות נסיבה חריגה. התחייבות הוצאה שנמשכת עד 2035, עם כוח אדם ותוכניות שנמשכים עשרות שנים, קשה יותר לקרוא לה "זמנית".

מבחן הסימטריה

הטיעון הנגדי. יש הטוענים שביטחון ורווחה אינם חלופות אלא משלימים: בלי ביטחון אירופה מושכת פחות השקעות, צומחת פחות, ובסוף אינה יכולה לממן את מדינת הרווחה. כך כתבו לורנצו ביני סמאגי ואחרים, וציינו שהמדינות הנורדיות, שבהן מדינת הרווחה חזקה ביותר, הן גם אלה שהגדילו את ההוצאה הצבאית יותר מכולן (IEP Bocconi). זה טיעון רציני. אבל הוא מחזיק רק אם הצמיחה אכן מגיעה, ואינו אומר מי משלם בינתיים.

האיום אמיתי. רוסיה תקפה מדינה אירופית, מוציאה 7.5% מהתמ"ג שלה על ביטחון, והמודיעין הדני מעריך שעשויה להיות מוכנה למלחמה רחבת היקף נגד אירופה בתוך חמש שנים (אותו מקור של IISS). מי שמבקר את החימוש מחדש צריך לומר איזו חלופה הוא מציע: לא די לומר שהמחיר גבוה מדי.

אותו סרגל לחשבונות. אם אנחנו מגנים "חשבונאות יצירתית" כשממשלה קוראת לגשר ביטחון, עלינו לגנות אותה באותה מידה כשממשלה קוראת להוצאה על נשק תשתית, או כשמבקרי החימוש מחדש משווים מספרים שמודדים דברים שונים.

השיפוט שלנו

הפרק הזה מבטא את עמדת האתר, בנפרד מן העובדות שהוצגו לעיל.

הבעיה אינה שאירופה מגינה על עצמה. הבעיה היא שהכללים משתנים לכיוון אחד בלבד. לנשק מרפים את הגירעון, מקצרים את ההליכים, עוקפים את הפרלמנט ומרחיבים את התווית. לבית הספר, לבריאות, למשפט ולדיפלומטיה חלים הכללים הישנים, ולפעמים קיצוצים עמוקים יותר. בצורך שווה, תמיד מנצחת ההוצאה שהכללים שלה נוחים יותר.

חימוש מחדש שמוחלט כך אינו מידתי, לא משום שהאיום מומצא, אלא משום שהמספר קודם לצורך, ומשום שהעלות נדחית לעתיד, לתקציבים שיצטרכו להחזיר את החוב אחרי שהחריגה תסתיים. והוא גם מסוכן, משום שכל אירו שמוצא בלי תוכנית אינו קונה ביטחון, וכל שנה של חימוש מחדש בלי ערוץ דיפלומטי הופכת את המלחמה שאומרים שרוצים למנוע לסבירה יותר.

מה אפשר לעשות

ההצעות שלהלן הן גם הבסיס למניפסט ולעצומה של האתר.

  1. סעיף חברתי. שום גידול בהוצאה הביטחונית לא ימומן בקיצוצים בבריאות, בחינוך, במשפט ובתשתיות אזרחיות. אם מותר יותר גירעון לנשק, אותו כלל צריך להגן על השירותים החיוניים.
  2. קודם הצורך, אחר כך המספר. כל ממשלה תציג לפרלמנט גרסה פומבית של היכולות החסרות ושל עלותן, ותצדיק בה את ההוצאה, ולא באחוז מהתמ"ג.
  3. תוויות כנות. חשבונות נפרדים וניתנים לבדיקה לביטחון במובן הצר ולביטחון אזרחי. בלי עבודות אזרחיות שנספרות כביטחון, ובלי הוצאות צבאיות שמוסתרות בתשתיות.
  4. הפרלמנט מחליט. בלי הליכי חירום כמו סעיף 122 לתוכניות ארוכות טווח.
  5. הדיפלומטיה בשוויון. תקציב מניעת הסכסוכים לא יקוצץ יותר מן השאר, והאיחוד האירופי ימנה שליח עם מנדט למשא ומתן על אוקראינה.
  6. אנחנו מחליטים. ההוצאה הביטחונית תיקבע לפי צורכי אירופה, לא תחת איום מכסים, ובלי לקשור אותה להסכמי סחר. הרכש ייבחר לפי מה שהוא משרת, לא לפי הדגל של היצרן: לא כדי לרצות את וושינגטון, ולא כדי להעדיף את התעשייה האירופית.

למי שרוצה לפעול יש מנופים מעשיים: הפרלמנט הלאומי, שמצביע על התקציב ומכוון את הממשלה במועצה; העצומה לפרלמנט האירופי (סעיף 227 לאמנה על תפקוד האיחוד); וההצבעה.

מה לעקוב

מקורות: LaPresse · הנציבות האירופית · מועצת האיחוד האירופי · הנציבות האירופית, מצוטט ב-FastForward · SIPRI · La Notizia · Sky TG24 · Open · AFP, מצוטט ב-Kuwait Times · Washington Examiner · אל-ג'זירה · Euronews · Osservatorio CPI · Italpress · Eunews · Il Post · La Notizia · LaPresse · Brussels Times · laRegione · Il Post · לשכת המסחר האיטלקית בדנמרק · FIIA · IRC · Teleborsa · Il Fatto Quotidiano · Il Post · Il Fatto Quotidiano · Il Post · Open · L'Espresso · Money.it · IISS, מצוטט ב-Startmag · IEP Bocconi

התחמשות מחדשהאיחוד האירופי

כל החדשות והמניפסטים →