
IWILLNOTLOOKAWAY.ORG
מניפסט
קודם הצרכים, אחר כך המספר
מניפסט נגד חימוש מחדש לא מידתי, שהוחלט תחת לחץ ומשולם מהשירותים הציבוריים · 2026
מניפסט — קודם הצרכים, אחר כך המספר
המניפסט הזה לא נכתב נגד ההגנה. אוקראינה הותקפה, יש לה זכות להגן על עצמה, ולעזור לה בכך מותר. רוסיה מוציאה על כוחותיה המזוינים 7.5% מהתמ"ג שלה. אף אחד מכותבי השורות האלה אינו מעמיד פנים שהאיום אינו קיים. הוא נכתב נגד דבר אחר: הדרך שבה אירופה החליטה כמה להוציא, ומי ישלם. (איך הגענו למלחמה הזאת, עם הטעויות של כל הצדדים, שחזרנו ב-"מ-1990 עד 2022".)
מספר שנולד במשא ומתן
בפסגת האג, ביוני 2025, התחייבו בעלות הברית של נאט"ו להוציא עד 2035 5% מהתמ"ג על ביטחון. את המספר ביקשה וושינגטון. הממשלה היחידה שלא התחייבה, ממשלת ספרד, טענה ש-2.1% מספיקים כדי לעמוד ביכולות שהברית דורשת בלי לקצץ בהוצאה החברתית; נשיא ארה"ב השיב באיום להכפיל את המכסים. חודש לאחר מכן, הסכם הסחר בין ארה"ב לאיחוד האירופי הכניס לאותה חבילה מכסים של 15% ורכישה של כמויות גדולות של נשק אמריקאי.
לא הכול נכפה: ממשלות אירופיות רבות פחדו מרוסיה, ופחדו שארה"ב כבר לא תגן עליהן. אבל המספר ולוח הזמנים נקבעו כך. יעדי היכולת של נאט"ו, שאליהם נקשר המספר, חסויים. אף אזרח, וכמעט אף פרלמנט, אינו יכול לבדוק אם 5% תואמים את מה שנדרש.
כללים ששונו לכיוון אחד בלבד
למען הנשק, אירופה מצאה כלים מהירים. מאה וחמישים מיליארד אירו בהלוואות שאושרו בעשרה שבועות, בהליך חירום שהשאיר את הפרלמנט האירופי בחוץ, עד כדי כך שהפרלמנט עתר לבית הדין לצדק. חריגה מברית היציבות שמתירה למדינות גירעון גדול יותר, אבל רק אם הן מוציאות אותו על ביטחון (ומיוני 2026 גם על חלק מהוצאות האנרגיה). הצעת תקציב משותף שמגדילה פי חמישה את הכספים לביטחון ולחלל.
לבית הספר, לבריאות, למשפט ולתחזוקת התשתיות האזרחיות, אין שום חריגה. גם לא לדיפלומטיה: חלקה של מניעת הסכסוכים בתקציב האירופי ירד, והאיחוד דן כבר יותר משנה וחצי אם למנות שליח למשא ומתן על אוקראינה, ועדיין לא עשה זאת. בצורך שווה, תמיד מנצחת ההוצאה שהכללים שלה נוחים יותר.
מי כבר שילם
החשבון התחיל להגיע. בריטניה מימנה את הגידול בביטחון בקיצוץ הסיוע לפיתוח, וב-2026 בקיצוץ פרויקטים של כבישים ואנרגיה. בלגיה קיצצה רבע מהסיוע. דנמרק ביטלה חג רשמי. באיטליה מזהיר משרד התקציב הפרלמנטרי שכשהחריגה תסתיים החשבונות יסתבכו, כי כוח אדם ותוכניות רב-שנתיות אינם נעצרים. הממשלה אומרת שבבריאות ובבית הספר לא ייגעו. אבל היום מוציאים בחוב, ואת החוב מישהו יחזיר.
ובזמן שמתווכחים על האחוז, יש מי שמנסים להגיע אליו בהחלפת התוויות: בקריאה לגשר או לשובר גלים שכבר הוחלט עליהם "ביטחון", או בהסתרת הוצאות צבאיות בין התשתיות. בשני המקרים, מי שמשלם כבר אינו יודע על מה הוא משלם.
למה אנחנו קוראים לו לא מידתי, ומסוכן
לא מידתי, לא משום שהאיום מומצא, אלא משום שהמספר קודם לצרכים. אפשר להגיע ליעד הוצאה בקניית הדברים הלא נכונים. אפשר לא להגיע אליו ולהחזיק בכל מה שצריך.
מסוכן משתי סיבות. הראשונה כלכלית: חימוש מחדש שממומן בחוב ונלקח מהשירותים הציבוריים מחליש דווקא את החברות שהוא מתיימר להגן עליהן. השנייה פוליטית: כשלכל אזעקה יש רק תשובה מוכנה אחת, עוד נשק, והדיפלומטיה נשארת בלי כלים, המלחמה חדלה להיות חריג והופכת לאופק. כתבנו את זה כבר באתר הזה: לפני כל בחירה בכוח, צריך להיות אפשר להראות שדרך המשא ומתן מוצתה, ולא ננטשה באמצע ("לא נסב את מבטנו כל עוד בוחרים במלחמה").
ההתנגדויות, והתשובות שלנו
"בלי ביטחון אין גם רווחה." נכון, וכלכלנים רציניים טוענים זאת: אירופה חסרת הגנה תמשוך פחות השקעות ותצמח פחות. אבל הטיעון תקף להוצאה מועילה, שנקבעת לפי הצרכים. הוא אינו אומר מי משלם כל עוד הצמיחה, אם תגיע, עוד לא הגיעה.
"מי שמבקר את החימוש מחדש משחק לידי מוסקבה." לא. לדרוש שההוצאה תהיה מוצדקת, שהפרלמנט יחליט ושלדיפלומטיה יהיו האמצעים שלה, אינו מחליש את אירופה: זה הופך אותה לאמינה יותר. הוצאה בלי תוכנית ובלי הסכמה היא מה שיריב יכול לנצל.
"רוסיה מוציאה יותר מאיתנו." תלוי איך מודדים. בדולרים אירופה מוציאה כמעט פי שלושה; בשוויון כוח קנייה הפער מצטמצם מאוד, וכמה הערכות הופכות אותו. בדיוק בגלל זה דרושה הערכה פומבית של הצרכים, ולא מרוץ של אחוזים.
מה אנחנו דורשים
- סעיף חברתי. שום גידול בהוצאה הביטחונית לא ימומן בקיצוצים בבריאות, בחינוך, במשפט ובתשתיות אזרחיות. אם מותר יותר גירעון לנשק, אותו כלל צריך להגן על השירותים החיוניים.
- קודם הצרכים, אחר כך המספר. כל ממשלה תציג לפרלמנט גרסה פומבית של היכולות החסרות ושל עלותן, ותצדיק בה את ההוצאה, ולא באחוז מהתמ"ג.
- תוויות כנות. חשבונות נפרדים וניתנים לבדיקה לביטחון ולביטחון אזרחי. בלי עבודות אזרחיות שנספרות כביטחון, ובלי הוצאות צבאיות שמוסתרות בין התשתיות.
- הפרלמנט מחליט. בלי הליכי חירום שמדירים את הנבחרים מתוכניות שנמשכות עשרות שנים.
- שוויון לדיפלומטיה. מניעת הסכסוכים לא תקוצץ יותר משאר התקציב, והאיחוד ימנה שליח עם מנדט למשא ומתן על אוקראינה. מה השליח הזה יכול להביא לשולחן הצענו ב-"מה אירופה יכולה לעשות: שבע הצעות".
- אנחנו מחליטים. ההוצאה הביטחונית תיקבע לפי הצרכים האירופיים, לא תחת איום במכסים, ולא תיקשר להסכמי סחר. הרכש ייבחר לפי מה שהוא משרת, ולא לפי הדגל של מי שמייצר אותו.
הגבול של המניפסט הזה
איננו אומרים כמה אירופה צריכה להוציא: אין לנו הנתונים לומר זאת, ולאף אזרח אין. זו בדיוק הנקודה. אנחנו דורשים שהמספר יבוא אחרי הצרכים, שהצרכים יוסברו, שהפרלמנטים יחליטו, ושאת החשבון לא ישלמו בשקט בית הספר, בית החולים ובית המשפט שליד הבית.
העובדות והמקורות של המניפסט הזה נמצאים בניתוח "החשבון של החימוש מחדש: מי משלם, ולפי אילו כללים".
מי שמסכים יכול לחתום על העצומה ב-change.org.