ניתוח

אקוודור, המלחמה בצו: לקרוא לפשע מלחמה כדי לשנות את הכללים

4 באוקטובר 2026 — אקוודור

בינואר 2024 פרצה קבוצה חמושת בשידור חי לאולפן טלוויזיה בגואיאקיל, בזמן שבבתי הכלא פרצו מהומות וראש כנופיה נמלט. המדינה, שעד שנים ספורות קודם לכן נמנתה עם השקטות באזור, הפכה לצומת של הקוקאין המיועד לאירופה ולארצות הברית, עם כנופיות מקומיות בנות ברית של הקרטלים המקסיקניים של סינלואה וחליסקו ולרשתות סוחרים אלבניות (InSight Crime). הנשיא נובואה, אז בן שלושים ושש, השיב בצבא ברחובות ובמילה אחת: מלחמה. הכתבה הזאת אינה שואלת אם האלימות באקוודור חמורה: היא חמורה. היא שואלת מה משתנה כשמדינה קוראת לה מלחמה, ומי מרוויח מכך.

העובדות

ב-9 בינואר 2024 הכיר צו 111 לראשונה בקיומו של "סכסוך מזוין פנימי" והגדיר עשרות קבוצות פשיעה "טרוריסטיות". בחודשים שלאחר מכן השתמשה הממשלה בנימוק הזה כדי להכריז שוב ושוב על מצב חירום. בית המשפט החוקתי, שבאקוודור חייב לבחון כל מצב חירום, אישר את הצעדים בשל "טלטלה פנימית חמורה", אך דחה בכל פעם את נימוק הסכסוך המזוין. בפעם החמישית נזף בנשיא על שהעלה אותו שוב בלי להוכיח אותו (Primicias).

ב-18 ביוני 2026 חתם נובואה על צו 424 (El Universo). הצו אינו מכריז על מצב חירום, אלא "מכיר" בסכסוך כעובדה משפטית בפני עצמה. ההבדל טכני ומכריע: מצב חירום עובר בהכרח דרך בית המשפט, צו מסוג זה לא. כדי לערער עליו נדרשת עתירה רגילה, שאזרח אחד הגיש בסוף יוני (Primicias). הצו:

• פורס 13,000 חיילים בארבעה מחוזות, גואיאס, מנאבי, אל אורו ולוס ריוס (France 24);
• מתיר נוכחות של חיילים ממדינות בעלות ברית, עם החסינות הקבועה בהסכמים שאקוודור חתמה עליהם, ימים ספורים אחרי פגישה של נובואה בפנטגון עם שר ההגנה האמריקני פיט הגסת' (Infobae);
• מתיר לנשיא להעניק חנינות, הפחתות עונש או המרות עונש לאנשי צבא, לשוטרים ולאזרחים שפעלו נגד הקבוצות החמושות, ומבקש מהאספה הלאומית חנינה כללית. הצו אינו מונה עבירות מוחרגות (El Comercio).

ב-16 בנובמבר 2025 דחו 60.8% מהאקוודורים במשאל עם את ההצעה לבטל את האיסור החוקתי על בסיסים צבאיים זרים במדינה (סעיף 5 לחוקה) (Primicias). באוגוסט 2026 אישרה האספה חוק המתיר לצבא לסייע למשטרה נגד הפשע המאורגן גם בלי מצב חירום, לתקופות של עד 180 יום הניתנות לחידוש (BioBioChile).

מה קרה בינתיים

ההיעלמויות. לפי התביעה הכללית, מאז 2023 לפחות 43 בני אדם הם קורבנות אפשריים של היעלמות כפויה בידי כוחות הביטחון. Amnesty International אימתה 10 מהמקרים, שישה מהם נוגעים לקטינים, וכולם אירעו במהלך מבצעים צבאיים ב-2024 במחוזות החוף (Amnesty, מידע לוועדת האו"ם בנושא היעלמויות כפויות). Amnesty מצביעה גם על המכשולים בפני החקירות: מעט מאוד תובעים ייעודיים, וכוחות מזוינים המסווגים את המידע כסוד מדינה.

לאס מלבינאס. ב-8 בדצמבר 2024 עוכבו ארבעה נערים בני 11 עד 15 בידי סיור צבאי בשכונת לאס מלבינאס בגואיאקיל. גופותיהם נמצאו ב-24 בדצמבר, עם סימני אלימות. ב-22 בדצמבר 2025 הרשיע בית משפט 16 אנשי צבא בהיעלמות כפויה: 11 נידונו ל-34 שנים ושמונה חודשי מאסר, חמישה ל-30 חודשים על ששיתפו פעולה עם החקירה (France 24). משרד האו"ם לזכויות האדם הגדיר זאת צעד חשוב נגד הפטור מעונש. שישה חודשים לאחר מכן קבע צו 424 חנינות לאנשי צבא בלי להחריג את ההיעלמות הכפויה.

המבצעים המשותפים. ביולי 2026 פרסם Human Rights Watch תחקיר המבוסס על 62 ראיונות, תצלומי לוויין ומסמכים (HRW). בין 1 ל-6 במרץ 2026, בקהילת סן מרטין שעל הגבול עם קולומביה, ארבעה עובדים של מחלבה עונו לכאורה במכות חשמל במהלך מבצע משותף של אקוודור וארצות הברית; איש מהם לא הואשם בשום עבירה. בין ינואר למרץ נפגעו כמה סירות דיג מרחפנים בים; אחת מהן, ה-Fiorella, נעדרת עם שמונה אנשים על סיפונה. הניצולים מתארים חיילים שדיברו אנגלית. משרד ההגנה האמריקני ומשמר החופים מכחישים כל אחריות; לפי HRW סביר שהרשויות האמריקניות היו מעורבות או ידעו. לא ממשלת אקוודור ולא ממשלת ארצות הברית השיבו לשאלות הארגון.

המספרים שאינם מסתדרים

במפת הסכסוכים שלנו אקוודור מציגה את הפער הגדול ביותר בין שני המקורות שבהם אנחנו משתמשים.

מקורות: ACLED, נתונים נכון ל-25/9/2026; UCDP דרך Our World in Data; InSight Crime, מרץ 2026.

אף אחד משלושת המקורות אינו טועה. הם סופרים דברים שונים. UCDP, המחיל קריטריון קרוב לזה של דיני הסכסוך המזוין, מוצא באקוודור מעט מאוד הרוגים שאפשר לייחס למלחמה. ACLED, הסופר את כל האלימות הפוליטית, מוצא יותר מפי עשרה. ומקרי הרצח, בסך הכול, רבים עוד יותר. השאלה "מלחמה או פשע?" אינה פילוסופית: היא קובעת אילו כללים חלים על מי שיורה.

קריאה משפטית

1. על מלחמה לא מכריזים: מלחמה מאבחנים. לפי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, סכסוך מזוין שאינו בינלאומי קיים כששני תנאים מתקיימים יחד: קבוצות חמושות בעלות ארגון מספק, ועימותים בעוצמה מסוימת. זה הקריטריון שקבע בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר בפרשת Tadić (1995), ושנהוג מאז. צו אינו מספיק. ניתוח שפורסם בכתב העת של הצלב האדום הבינלאומי מסיק שממשלת אקוודור לא הוכיחה אף אחד מהשניים: היא תיארה את הקבוצות כגוש אחד, בלי להוכיח את הארגון של כל אחת מהן, והציגה את ההתקפות כאירועים בודדים (International Review of the Red Cross, גיליון 926). זו אותה מסקנה של בית המשפט החוקתי.

2. למה המילה חשובה. במלחמה מותר להרוג לוחם אויב בשל מה שהוא, גם אם באותו רגע אינו מאיים על איש. בימי שלום המשטרה, ואנשי הצבא כשהם ממלאים תפקיד שיטור, רשאים להשתמש בכוח קטלני רק כמוצא אחרון, כדי להגן על חיים הנתונים בסכנה מיידית (האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, סעיף 6; עקרונות היסוד של האו"ם בדבר השימוש בכוח, 1990). לקרוא מלחמה למאבק בכנופיות פירושו להזיז את גבול המותר. והזכות לחיים פועלת גם בכיוון ההפוך: כפי שכתבנו על ניגריה, המדינה חייבת להגן על אזרחיה מפני הכנופיות. הבעיה אינה שהמדינה פועלת. הבעיה היא באילו כללים.

3. על היעלמויות לא מוחלים. אקוודור צד לאמנה הבינלאומית נגד היעלמויות כפויות ולאמנה הבין-אמריקנית בנושא זה. בית הדין הבין-אמריקני לזכויות אדם, מאז פסק הדין Barrios Altos נגד פרו (2001), רואה בחנינות כלליות ובצעדים אחרים המונעים העמדה לדין וענישה על הפרות חמורות כמו היעלמות כפויה ועינויים דבר שאינו מתיישב עם האמנה האמריקנית. החוקה של אקוודור עצמה, בסעיף 80, קובעת שרצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה והיעלמות כפויה אינם מתיישנים, ושאף אחד מהמקרים האלה אינו ניתן לחנינה כללית (הנוסח ב-INREDH). סמכות חנינה או חנינה כללית בלי החרגות, במדינה עם 43 היעלמויות אפשריות בחקירה ו-16 אנשי צבא שכבר הורשעו, הן בדיוק הכלי שהפסיקה הזאת אוסרת.

4. חיילים זרים ואחריות. אירוח כוחות של מדינה בעלת ברית אינו אסור לפי המשפט הבינלאומי, והסכמים על מעמד הכוחות קובעים לא פעם שחיילים זרים יישפטו במדינתם. אבל החסינות אינה מבטלת את החובות. אם חייל זר מבצע הפרה בשטח אקוודור, אקוודור נשארת מחויבת להבטיח שמישהו יחקור. וארצות הברית, אם היא משתתפת במבצעים, כפופה לאותם כללים בדבר השימוש בכוח. על הסירות שנפגעו בים ושתיעד HRW, אין היום איש שנותן את הדין.

מבחן הסימטריה

אותן שאלות, הפוכות.

נובואה הוא בעל ברית של ארצות הברית. אילו ממשלה עוינת לוושינגטון, למשל זו של ונצואלה, הייתה מכריזה על המאבק בכנופיות כעל "סכסוך מזוין", קוראת לעשרות קבוצות טרוריסטיות, מעלימה נערים במחסומים ומבטיחה חנינה לחיילים, כיצד היינו מספרים על כך? אמת המידה חייבת להיות זהה.

וזה חל גם על וושינגטון. מאז ספטמבר 2025 תוקפת ארצות הברית סירות בים הקריבי ובאוקיינוס השקט באותו היגיון: להגדיר את הסוחרים "נרקו-טרוריסטים" כדי להתייחס אליהם כאל אויבים במלחמה ולא כאל חשודים שיש להעמיד לדין. כתבנו על כך במניפסט על ארצות הברית. השיטה זהה, ואנחנו שופטים אותה באותו אופן.

ולבסוף יש מראה. רוסיה קראה למלחמה "מבצע צבאי מיוחד", כדי לא לקרוא לה מלחמה. אקוודור קוראת למצב חירום פלילי מלחמה, כדי שתוכל לקרוא לו כך. בשני המקרים המילה נבחרת כדי לשנות את הכללים החלים. המשפט לא אמור להיות תלוי בשם שממשלה נותנת לעובדות.

שיפוט מערכתי

סעיף זה מביע את עמדת האתר. הוא נפרד מהעובדות שהוצגו לעיל.

לאקוודור יש בעיה אמיתית ודרמטית, ומי שחי בה זכאי לדרוש ביטחון. איננו כותבים את הכתבה הזאת כדי להכחיש זאת. אנחנו כותבים אותה משום שהתשובה שבחרה הממשלה מעבירה את הבעיה מהאלימות של הכנופיות אל הכללים של המדינה.

מלחמה שהוכרזה בצו, שהוצאה מביקורת השופטים, עם חיילים זרים חסינים והבטחת חנינה למי שנלחם, אינה אסטרטגיה נגד הפשע. היא צבר של חריגים המצטרפים זה לזה, ושמקשים לדעת מי עשה מה. ארבעת הנערים מלאס מלבינאס נהרגו בידי אנשי צבא שפעלו במסגרת ההכרזה הראשונה על מלחמה. המשפט שבא בעקבות זאת הוא אחת ההוכחות המעטות לכך שבאקוודור שלטון החוק עדיין מתפקד. צו 424, כפי שהוא מנוסח, עלול למחוק אותו.

יש גם לקח החורג מאקוודור. מודל "המלחמה בקרטלים" מתפשט באזור, בתמיכת וושינגטון, ונושא עמו את אותו רעיון: שאויב מסוכן דיו מצדיק את השעיית הכללים. זה רעיון ישן, וההיסטוריה של אמריקה הלטינית יודעת היטב איך הוא נגמר. כשממשלה יכולה להחליט לבדה מי נמצא איתה במלחמה, בפעם הבאה הרשימה עלולה להתארך.

מה לעקוב

• החלטת בית המשפט החוקתי בעתירה נגד צו 424.
• הצעת חוק אפשרית לחנינה כללית באספה והחנינות הנשיאותיות הראשונות, בייחוד אם הן נוגעות למורשעים בפרשת לאס מלבינאס.
• מסקנות ועדת האו"ם בנושא היעלמויות כפויות לאחר בחינת אקוודור.
• הגעתם של חיילים זרים ונוסח ההסכמים על החסינות שלהם.
• התשובות, אם יגיעו, על גורל הצוות של ה-Fiorella.

כתבות נוספות: ניגריה: מי נהרג, מי מספר על כך, מי אמור להעמיד לדין · מניפסט לאי-הכרה בהתנהלות ארצות הברית של אמריקה

מקורות: Primicias (בית המשפט החוקתי) · El Universo (צו 424, 6/2026) · Primicias (עתירה, 6/2026) · France 24 (19/6/2026) · Infobae (19/6/2026) · El Comercio (6/2026) · Primicias (משאל עם, 12/2025) · BioBioChile (25/8/2026) · Amnesty International (3/2026) · France 24 (22/12/2025) · Human Rights Watch (21/7/2026) · InSight Crime (3/2026) · InSight Crime (פרופיל אקוודור) · International Review of the Red Cross, גיליון 926 · INREDH (החוקה, סעיף 80)

הערת אימות: מספרי ההרוגים ב-2025 לקוחים מ-ACLED (נתונים נכון ל-25/9/2026) ומ-UCDP (דרך Our World in Data), אותם מקורות שעליהם מבוססת המפה שלנו; שיעור הרציחות לקוח מ-InSight Crime. ההאשמות בנוגע למבצעים המשותפים הן של Human Rights Watch: משרד ההגנה ומשמר החופים של ארצות הברית מכחישים כל אחריות. המצב מעודכן ל-4 באוקטובר 2026.

כל החדשות והמניפסטים →