ניתוח

מינאב, בית הספר שאיש לא בדק

7 באוקטובר 2026 — איראן

סדרה: בינה מלאכותית · 2 מתוך 6

הערת שקיפות: כתבה זו הוכנה בסיוע Claude, מודל הבינה המלאכותית של Anthropic. לפי הוושינגטון פוסט, Claude שולב במערכת הצבאית שבה עוסקת הכתבה להלן.

היה זה שבת בבוקר, ובאיראן שבת היא יום לימודים. מעט אחרי השעה עשר, בשעות הראשונות של ההפצצות האמריקאיות והישראליות על איראן, פגע טיל שיוט בבית הספר היסודי שג'רה טייבה במינאב, עיר במחוז הורמוזגן, סמוך למצר הורמוז. בקומה העליונה למדו הבנות, בקומה התחתונה הבנים. רבים מהם היו בני שבע עד שתים עשרה. כתבה זו משחזרת כיצד טיל מונחה בדיוק נחת על בית ספר שזה שנים כל אחד יכול היה לראות בתצלומי לוויין, באתר האינטרנט של המוסד ובפרופילים שלו ברשתות החברתיות. וזהו סיפור על מה שקורה כאשר בחירת המטרות נעשית מהירה יותר מהבקרה.

העובדות

ב-28 בפברואר 2026 תקפו ארצות הברית וישראל את איראן (המלחמה, כפי שסופרה כאן). בסביבות 10:45 שעון מקומי, לפי הרשויות האיראניות, נפגע בית הספר במינאב. מספר ההרוגים משתנה לפי המקור: הרשויות האיראניות, שצוטטו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל, מדברות על 168 הרוגים, ובהם לפחות 110 ילדים; ארגון Human Rights Watch על לפחות 175. משלחת בירור העובדות של האו״ם בנושא איראן מציינת יותר מ-150 הרוגים, כ-120 מהם ילדים (אמנסטי, 16 במרץ; HRW, 20 באפריל; OHCHR, 17 בספטמבר). לפי ניתוח שפורסם ב-Just Security, זהו מספר ההרוגים הגבוה ביותר בתקיפה אמריקאית בודדת נגד אזרחים מאז 1991 (Just Security).

לצד בית הספר היה בסיס ימי של משמרות המהפכה. תצלומי הלוויין מראים שעד 2013 היה הבניין בתוך המתחם הצבאי; עד 2016 הפריד ביניהם קיר, ובשנים שלאחר מכן הופיעו סימנים של מגרש משחקים וקירות צבועים (Just Security).

ב-7 במרץ ייחס הנשיא טראמפ את התקיפה לאיראן, ואמר שהתחמושת שלה מאוד לא מדויקת. סרטון שאומת על ידי קבוצת המחקר Bellingcat וניתוח של הניו יורק טיימס הצביעו לעומת זאת על טיל טומהוק אמריקאי, טיל שאין לאיראן (PolitiFact). יומיים לאחר מכן אמר טראמפ שיקבל כל תוצאה של החקירה. ב-11 במרץ ייחסו הממצאים הפנימיים הראשונים של הפנטגון, שדווחו בעיתונות האמריקאית, את התקיפה לארצות הברית ולמידע מודיעיני שאבד עליו הכלח. ב-13 במרץ הודיע שר ההגנה פיט הגסת' על חקירה מנהלית, שהופקדה בידי גנרל מחוץ לפיקוד המרכזי של ארצות הברית.

שרשרת הטעויות

חקירת הפנטגון לא פורסמה. בספטמבר דיווח בלומברג על ממצאיה על סמך פקידים שהשתתפו בה: לא טעות אחת, אלא סדרה של טעויות שניתן היה למנוע (Bloomberg; בגרסה חופשית Gizmodo). החוליות הן ארבע.

הנתונים. מאגר הנתונים המרכזי של המודיעין הצבאי עדיין סיווג את האתר כמתקן של משמרות המהפכה. בשנת 2019 הבחין אנליסט בשינויים, אך הערתו הגיעה למערכת שלא הייתה מחוברת למאגר ששימש לבחירת המטרות. ביולי חשפה CNN שמערכות המודיעין אף התריעו שהמידע על המטרה הזו מיושן, ושההתרעה זכתה להתעלמות (CNN, 7 ביולי).

המכונה. מטרות המערכה עברו דרך Maven Smart System, הפלטפורמה שבנתה עבור הפנטגון Palantir, חברה אמריקאית לניתוח נתונים שנוסדה בשנת 2003 ועובדת בעיקר עבור ממשלות, צבאות ושירותי מודיעין. הפנטגון הפקיד בידיה את Maven בשנת 2024 בחוזה של 480 מיליון דולר, שעלה בשנת 2025 לכ-1.3 מיליארד; לפי הפנטגון, יותר מ-20,000 אנשי צבא משתמשים בה (DefenseScoop). Maven ממזגת תצלומי לוויין, נתוני מכ"ם, תקשורת מיורטת ומקורות אחרים ומציעה מטרות. לפי הוושינגטון פוסט, Maven פעלה עם Claude, המודל של Anthropic. ב-24 השעות הראשונות של המלחמה היא הציעה מאות מטרות, דירגה אותן לפי חשיבות וסיפקה את הקואורדינטות שלהן (Responsible Statecraft, המצטט את הוושינגטון פוסט). לפי האחראי על הבינה המלאכותית בפנטגון, קמרון סטנלי, ב-38 ימי המערכה שימשה Maven לפגיעה ב-13,000 מטרות. סטנלי אמר גם שבשבועות המלחמה השימוש ב-Maven זינק, ושתמיד נשאר אדם שמנתח את המצב ומיישם את ההקשר ואת הכללים (Breaking Defense). לפי החקירה שדווחה בבלומברג, אנשי הפיקוד המרכזי הסתמכו יותר מדי על Maven: חלקם ציפו שהמערכת תתריע בעצמה על נתונים מיושנים, דבר שלא תוכננה לעשות. Maven קיצרה את עבודת בחירת המטרות משעות לדקות. Palantir טוענת שאינה אחראית לאיכות הנתונים ושדבר אינו מוכיח שהתוכנה שלה גרמה לטעות. אף מקור פומבי אינו אומר איזה חלק של Maven, כולל Claude, הצביע על בית הספר: החקירה שדווחה בבלומברג אינה מבחינה בכך. ראש Anthropic, דריו אמודיי, אמר ביוני שאינו יודע בדיוק כיצד נעשה שימוש במודלים שלו. עם זאת טען שהעיקרון של החברה נשמר, משום שאת ההחלטה הסופית קיבל אדם (The Next Web, המצטט את בלומברג). ב-27 בפברואר, יום לפני התקיפה, הורה הנשיא טראמפ לסוכנויות הפדרליות להפסיק להשתמש במוצרי Anthropic בתוך שישה חודשים. החברה סירבה שהמודלים שלה ישמשו לנשק אוטונומי לחלוטין ולמעקב המוני אחר אזרחים אמריקאים (TechCrunch). למחרת, Claude עדיין עבד בתוך Maven.

האנשים. בין 2025 ל-2026 צמצם הפנטגון באופן דרסטי את הגופים שהיו אמורים להעריך ולמנוע פגיעה באזרחים. מרכז המצוינות להגנה על אזרחים ירד מ-40 ל-9 אנשים; בפיקוד המרכזי ירד הצוות האחראי מעשרה אנשים לאחד (The Intercept). במאי הגדיר המבקר הכללי של המשרד את המאמצים הללו "ברובם בלתי פעילים". לפי החקירה שדווחה בבלומברג, אף מומחה לא בחן את האתר במינאב לפני התקיפה.

הזמן. לפי הוושינגטון פוסט, ב-24 השעות הראשונות של המלחמה תקפה ארצות הברית יותר מאלף מטרות (Responsible Statecraft).

כמה קצינים לשעבר טענו שהאשמה היא של בני אדם, לא של הבינה המלאכותית, משום שאת הנתונים השגויים הזינו ולא עדכנו אנשים. שני הדברים אינם סותרים זה את זה.

מי חוקר

• הפנטגון. החקירה המנהלית שהוכרזה ב-13 במרץ הייתה כמעט גמורה במאי, לפי מפקד הפיקוד המרכזי, אדמירל בראד קופר. היא לא פורסמה. ככל הידוע, איש לא נענש.
• הקונגרס. ב-11 במרץ דרשו יותר מ-40 סנאטורים, בהובלת אליזבת וורן וכריס ואן הולן, חקירה מלאה. במכתב הם מזכירים שבינה מלאכותית שימשה לבחירת המטרות (הסנאט האמריקאי). למחרת דרשו יותר מ-150 חברי בית הנבחרים דין וחשבון על הקורבנות האזרחיים. ב-13 ביולי דרשו 25 סנאטורים לפרסם את החקירה, שהוגשה באפריל (הסנאט האמריקאי). בתחילת אוקטובר החקירה עדיין אינה פומבית.
• האו״ם. ב-17 בספטמבר קבעה משלחת בירור העובדות הבינלאומית העצמאית בנושא איראן, שהוקמה על ידי מועצת זכויות האדם, כי יש יסוד סביר להניח שארצות הברית ביצעה פשע מלחמה. לפי המשלחת בית הספר היה נקודת הפגיעה המתוכננת, ואי-עדכון המידע ואי-אימות המטרה חרגו מרשלנות גרידא (OHCHR; Time). הממשל האמריקאי, שעזב בשנת 2025 את מועצת זכויות האדם, הגדיר את הדוח כבלתי אמין.
• ארגוני זכויות האדם. אמנסטי אינטרנשיונל ו-Human Rights Watch דרשו חקירה עצמאית, פרסום הממצאים, הליכים פליליים אם יש ראיות ופיצויים למשפחות.

קריאה משפטית

1. במקרה של ספק, בית ספר הוא אזרחי. המשפט הבינלאומי ההומניטרי אוסר לתקוף אזרחים ואובייקטים אזרחיים (הפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז'נבה, סעיפים 48 ו-52). במקרה של ספק, יש להתייחס למבנה שהוא בדרך כלל אזרחי, כמו בית ספר, כאל מבנה שאינו משמש למטרות צבאיות (סעיף 52, ס"ק 3). מאז 2023 גם מדריך דיני המלחמה של הפנטגון מכיר בחזקה זו כמשפט מנהגי (Lieber Institute). בית ספר אינו מאבד את הגנתו משום שפעם היה בתוך בסיס.

2. אימות הוא חובה, לא נימוס. התוקף חייב לעשות כל מה שאפשרי מעשית כדי לוודא שהמטרה צבאית (סעיף 57). ארצות הברית לא אשררה את הפרוטוקול הראשון, אך כלל זה נחשב למשפט מנהגי, ולכן הוא מחייב אותה בכל מקרה; מדריך דיני המלחמה של הפנטגון עצמו מכיר בכך. במינאב המידע לאימות היה קיים: תצלומי הלוויין, הערתו של אנליסט בשנת 2019, אתר האינטרנט של בית הספר, ההתרעה שהנתונים מיושנים. העובדה שהוא לא הגיע למקבלי ההחלטות, לפי משלחת האו״ם, אינה מקלה את החובה.

3. טעות, רשלנות או פשע? כאן המומחים חלוקים, ונכון לומר זאת. לדעת משלחת האו״ם ההתנהגות חרגה מרשלנות והייתה פזיזה: המודעות לסיכון ממשי מספיקה, לפי חלק מהפסיקה הבינלאומית, כדי לבסס פשע מלחמה. Human Rights Watch הולך באותו קו. ניתוח שפורסם ב-Just Security סבור לעומת זאת שהרשעה בפשע מלחמה לפי חוקת רומא, הדורשת כוונה, אינה סבירה. הוא מצביע כדרך מציאותית יותר על הקוד הפלילי הצבאי האמריקאי, המעניש על אי-מילוי חובות שירות, גם ברשלנות גרידא (סעיף 92). אולם בנקודה אחת שלוש הקריאות מתלכדות: אמצעי הזהירות הנדרשים לא ננקטו.

4. האחריות אינה עוברת למכונה. בשנת 2019 הכירו המדינות החברות באמנת האו״ם בדבר כלי נשק קונבנציונליים מסוימים, ובהן ארצות הברית, בהסכמה כללית בעיקרון שאינו מחייב ונולד עבור נשק אוטונומי, אך ההיגיון שלו חל גם על מערכת כמו Maven: יש לשמור על האחריות האנושית להחלטות על שימוש בנשק, משום שלא ניתן להעבירה למכונות (עקרונות מנחים). בפני החוק, "המערכת טעתה" אינה תשובה: המדינה אחראית למעשי כוחותיה המזוינים, יהא הכלי שבו השתמשו אשר יהא, וחייבת לתקן את הנזק (הסעיפים של ועדת המשפט הבינלאומי בדבר אחריות מדינות, סעיפים 4 ו-31).

5. מי יכול לשפוט. לא ארצות הברית ולא איראן הן צדדים לחוקת רומא: איראן חתמה עליה בשנת 2000 אך מעולם לא אשררה אותה. בית הדין הפלילי הבינלאומי יוכל להתערב רק אם איראן תקבל את סמכות השיפוט שלו בהצהרה מיוחדת (סעיף 12, ס"ק 3 לחוקה), אך הצהרה כזו תחול גם על פשעים שביצעו אזרחים איראנים, לרבות הדיכוי הפנימי. מועצת הביטחון יכולה להעביר את התיק לבית הדין, אך לארצות הברית יש זכות וטו. נותרים בתי המשפט הלאומיים: בתי הדין הצבאיים האמריקאיים, ולדעת כמה משפטנים איראנים, גם בתי המשפט האיראניים, על בסיס אמנות ז'נבה שאושררו בשנת 1957 (EJIL: Talk!).

מבחן הסימטריה

ב-8 ביולי 2024 פגע טיל רוסי בבית החולים לילדים אוחמטדיט בקייב. מנגנון הניטור של האו״ם קבע כי בסבירות גבוהה מדובר בפגיעה ישירה של טיל שיוט רוסי, והגינוי הבינלאומי היה מיידי וכמעט פה אחד (Kyiv Independent). באתר זה, במניפסט על רוסיה, החלנו על מוסקבה את הכללים בדבר הגנה על אזרחים. במינאב הקורבנות רבים יותר, הייחוס מוכר בחקירות הפנימיות של היורה עצמו, והתגובה הרשמית הייתה תחילה הכחשה, ואחר כך חקירה ללא פרסום. הסטנדרט אינו יכול להיות תלוי במי ששיגר את הטיל.

אותו כלל חל גם בכיוון ההפוך. משלחת האו״ם המאשימה את ארצות הברית בעניין מינאב מאשימה גם את ממשלת איראן בפשעים נגד האנושות בשל דיכוי המחאות של 2025-2026, עם הרג, עינויים ולפחות 29 הוצאות להורג בין מרץ לאוגוסט. המנדט שלה נוגע לשטח איראן: היא אינה בוחנת את התקיפות האיראניות נגד ישראל ומדינות המפרץ, שאותן ראינו כבלתי חוקיות בכתבה על המלחמה. וישראל, שניהלה את המלחמה יחד עם ארצות הברית, מואשמת בשימוש זה שנים במערכות דומות. באפריל 2024 פרסמו המגזין הישראלי +972 והאתר שיחה מקומית עדויות של שישה קציני מודיעין על מערכת בשם Lavender. לפי עדותם, בשבועות הראשונים של המלחמה בעזה סימנה המערכת כ-37,000 פלסטינים כפעילים חמושים לכאורה. הטעות המוערכת הייתה אחד מכל עשרה, והאימות האנושי נמשך כעשרים שניות לכל שם (+972 Magazine). צה"ל הכחיש: Lavender, נמסר, היא מאגר נתונים להצלבת מקורות מודיעין, והצבא אינו משתמש במערכות המזהות מי הוא מחבל (Fortune). הבעיה אינה של צבא אחד בלבד. אותם כללים חלים על שאר המערכה. לפי אמנסטי אינטרנשיונל, שלוש הפצצות על שכונות מגורים בטהרן, בין 1 ל-13 במרץ, הרגו לפחות 41 אזרחים; לא ישראל ולא ארצות הברית נטלו עליהן אחריות, ואמנסטי דורש לחקור אם מדובר בפשעי מלחמה (The Defense Post).

שיפוט מערכתי

מה שלהלן הוא הערכתנו, לא עובדה.

מינאב אינה סיפור על מכונה שהחליטה להרוג ילדים. זהו סיפור על מערכת שבה כל חוליה יכולה להצביע על חוליה אחרת. הנתונים היו מיושנים, אבל מישהו התריע עליהם. המכונה לא נבנתה כדי להבחין בכך, אבל מישהו חשב שהיא עושה זאת. הצוות שהיה אמור לבדוק צומצם לאדם אחד, בשל החלטה פוליטית. והזמן, ביום הראשון של מלחמה עם אלף מטרות, לא היה.

הבינה המלאכותית אינה האשמה במה שקרה במינאב, ואסור שתהפוך לאליבי עבורו. היא עשתה את מה שלשמו נבנתה: להאיץ את בחירת המטרות. הבעיה היא שהמהירות הוגברה והבקרה קוצצה, באותו רגע ובאותו משרד. הכללים בדבר אמצעי זהירות קיימים משום שהמלחמה עשויה מטעויות: הם דורשים להאט בדיוק במקום שבו מכונה מאפשרת להאיץ.

לבסוף, יש כאן שאלה של אמון. חקירה שמגיעה למסקנות חמורות ונשארת במגירה, נשיא שמייחס את התקיפה לאויב בניגוד לכל ראיה, דוח של האו״ם שנדחה בלי שנדון: כך נבנה פטור מעונש, צעד אחר צעד. למשפחות מינאב יש זכות לדעת מי קיבל את ההחלטה הזו. לארצות הברית יש חובה לומר זאת.

מה לעקוב אחריו

• פרסום חקירת הפנטגון ואמצעים משמעתיים או פליליים אפשריים.
• השינויים במערכת בחירת המטרות שהוכרזו אחרי מינאב ויישומם בפועל.
• הדוח של מרכז המצוינות להגנה על אזרחים, שפרסומו היה צפוי לקיץ 2026.
• היוזמות של איראן בעניין סמכות השיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי או בבתי המשפט שלה.
• ועידת הסקירה של אמנת האו״ם בדבר כלי נשק קונבנציונליים מסוימים, בנובמבר, שתחליט אם לנהל משא ומתן על כללים מחייבים בדבר נשק אוטונומי.

מקורות: אמנסטי, 16 במרץ · HRW, 20 באפריל · OHCHR, 17 בספטמבר · Just Security · Just Security · PolitiFact · Bloomberg · Gizmodo · CNN, 7 ביולי · DefenseScoop · Responsible Statecraft, המצטט את הוושינגטון פוסט · Breaking Defense · The Next Web, המצטט את בלומברג · TechCrunch · The Intercept · הסנאט האמריקאי · הסנאט האמריקאי · Time · Lieber Institute · עקרונות מנחים · EJIL: Talk! · Kyiv Independent · +972 Magazine · Fortune · The Defense Post

כתבות נוספות: בינה מלאכותית: איך היא פועלת, מאין היא באה ואילו כללים מגבילים אותה · מחוץ לגדר · שש דרכים לבינה המלאכותית: התרחישים האפשריים והסימנים שכדאי לעקוב אחריהם · איך מנהלים מכונה: הכלים שעל השולחן להסדרת הבינה המלאכותית · מי בולם?

כל החדשות והמניפסטים →