ניתוח

הסכם שעבד, נקרע בכל זאת

27 ביולי 2026 — איראן / ארצות הברית

הרקע

לעיתים סכסוך אינו נולד מהיעדר דיפלומטיה, אלא מהפסקתה החד-צדדית — גם כשהיא פעלה כראוי. הדרך שהובילה את ארצות הברית וישראל להפציץ את איראן ישירות פעמיים בתוך פחות משנה, תוך הריגת מנהיגה העליון, מתחילה בהסכם שגוף הפיקוח הבינלאומי אישר כמכובד.

ההסכם (2015-2018)

ביולי 2015 חתמו איראן, ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה על תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת (JCPOA): מגבלות מחמירות על העשרת אורניום איראנית תמורת הסרת סנקציות, תחת משטר פיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (הסבא"א) שוושינגטון עצמה כינתה "חסר תקדים". ב-2017 כל ארבעת הדוחות הרבעוניים של הסבא"א מאשרים עמידה איראנית מלאה. ב-8 במאי 2018 הנשיא טראמפ נסוג באופן חד-צדדי מההסכם, וכינה אותו בפומבי "הסכם נורא וחד-צדדי". פרט שלעיתים קרובות מושמט אך ניתן לאימות: תזכיר הפרישה של הבית הלבן לא ציין הפרה איראנית כלשהי שהתרחשה במהלך ממשל טראמפ — רק הפרות נטענות מ-2016, בתקופת אובמה, בנוגע למגבלות מלאי המים הכבדים. הסנקציות האמריקאיות הוטלו מחדש.

התוצאה הצפויה (2018-2024)

לאחר שנשללו ממנה יתרונות ההסכם אך לא הייתה עוד כפופה למגבלותיו, איראן צמצמה בהדרגה את התחייבויותיה: הגבירה את ההעשרה, הגבילה את גישת המפקחים. זמן ה"פריצה" — הזמן שיידרש לצבור די חומר להתקן — ירד לפי הערכות מרכז לפיקוח על נשק ואי-הפצה מיותר משנה ל-3-4 חודשים. ב-2020 כטב"ם אמריקאי הרג את הגנרל קאסם סולימאני בבגדד. לאחר 7 באוקטובר 2023 ומלחמת עזה, איראן וישראל החליפו מכות ישירות פעמיים ב-2024.

מלחמת 12 הימים (יוני 2025)

ב-13 ביוני 2025 פתחה ישראל בתקיפות פתע נגד מתקנים גרעיניים וצבאיים איראניים, והרגה מפקדים בכירים במשמרות המהפכה. ב-22 ביוני תקפו ארצות הברית ישירות את פורדו, נתנז ואספהאן בפצצות חודרות-מגן — טראמפ כינה זאת משימה "מוגבלת וחד-פעמית". הפסקת אש נכנסה לתוקף ב-24 ביוני. ההערכות לגבי הנזק בפועל נבדלות מאוד לפי המקור: ארצות הברית מדברת על "השמדה"; דוח מודיעין צבאי אמריקאי שדלף ומודיעין ישראלי מתארים נזק חמור אך לא סופי, כאשר התוכנית עוכבה בחודשים, לא בשנים.

כישלון המשא ומתן והמלחמה השנייה (2026)

בפברואר 2026 נכשלו שיחות עקיפות בתיווך עומאני על הסכם חדש — שר החוץ האיראני רמז על נכונות לוויתורים, אך טראמפ אמר שהוא "לא נלהב" מהתוצאה. ב-28 בפברואר 2026 פתחו ארצות הברית וישראל במתקפה רחבת היקף חדשה — כמעט 900 תקיפות תוך 12 שעות — הפעם תוך הכרזה מפורשת על מטרת החלפת המשטר. המנהיג העליון עלי ח'אמנהאי נהרג בתקיפה הראשונה; בנו ירש אותו. הפסקת אש מותנית, בתיווך פקיסטני, נכנסה לתוקף ב-8 באפריל 2026.

מבחן הסימטריה

כאן המבחן שהופעל במקומות אחרים בסדרה זו הופך לקשה יותר ליישום, לא פחות. אם אמת המידה לשיפוט הפלישה הרוסית לאוקראינה היא "אין תקיפה מזוינת מתמשכת להדוף = אין הגנה עצמית לגיטימית לפי סעיף 51", אז אותה אמת מידה המיושמת על התקיפות האמריקאיות-ישראליות של 2025 ו-2026 — המכוונות נגד תוכנית גרעינית שטרם הפכה לנשק, בהיעדר תקיפה מזוינת איראנית מתמשכת — מובילה לאותה מסקנה משפטית. דוקטרינת "ההגנה העצמית המקדימה" נגד איום עתידי אינה מקובלת באופן שקט במשפט הבינלאומי. הריגת ראש מדינה והכרזה מפורשת על מטרת החלפת משטר קשות להבחנה, מבחינה עקרונית, מהתנהגות שהמערב מגנה ללא היסוס כאשר היא מיוחסת לגורמים אחרים.

שיפוט עורכי

מה שמקשר את המקרה הזה לקודם בסדרה אינו סימטריה של אשמה — העובדות וההפרות נותרות נבדלות — אלא המנגנון: הסכם שפעל כראוי, שנשבר באופן חד-צדדי על ידי אחד מהצדדים לו עצמו; הסלמה המזינה את עצמה משום שכל צד קורא במהלכו של הצד השני איום קיומי; וחלון דיפלומטי (שיחות עומאן מפברואר 2026) שהושאר להתפוגג זמן קצר לפני שהכוח המזוין תפס את מקומו.

Fonti: Britannica — "12-Day War" (יוני 2025) · Britannica — "2026 Iran war" · House of Commons Library — "Israel/US-Iran conflict 2026" · CFR, Global Conflict Tracker — "Iran's War With Israel and the United States" · Congressional Research Service — "U.S. Conflict with Iran" (26 במרץ 2026) · Center for Arms Control and Non-Proliferation — "The Iran Deal, Then and Now"

←