ניתוח

שלושים שנה בדרך למלחמה

27 ביולי 2026 — רוסיה / אוקראינה / נאט״ו

הרקע

מלחמות לעיתים רחוקות פורצות מסיבה אחת בלבד. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שנכנסה ב-2026 לשנתה החמישית של לחימה נרחבת, נטועה בשורשים שמובילים שלושים שנה לפני היריה הראשונה — מקרה שימושי להבנת האופן שבו נבנית הסלמה, לרוב מבלי שאף צד מסוגל לעצור אותה בזמן.

השורשים (1990-2008)

ב-1990, במהלך המשא ומתן על איחוד גרמניה, אמר מזכיר המדינה האמריקאי ג׳יימס בייקר לגורבצ׳וב כי סמכות נאט״ו לא תזוז "אף לא סנטימטר מזרחה". מסמכים שסווגו וגולו מהארכיון הלאומי לביטחון (2017) מראים הבטחות דומות שחזרו על עצמן על ידי מנהיגים מערביים אחרים בחודשים שלאחר מכן. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה עד כמה אלה הוגבלו לגרמניה בלבד; הם מסכימים ש**אף אחת מהן מעולם לא הוסדרה באמנה**. ב-1997 אמנת היסוד נאט״ו-רוסיה מעגנת, בחתימה רוסית, את זכותה של כל מדינה לבחור את בריתותיה. בעקבותיה שני גלי הרחבה (1999, 2004). ב-2008 פסגת בוקרשט מכריזה כי אוקראינה וגאורגיה "יהפכו לחברות", ללא לוח זמנים — עמימות שתתברר כמערערת יציבות יותר מכן או לא ברור.

ההתערבות שמעולם לא עובדה במלואה (2014)

בפברואר 2014 שיחת טלפון בין עוזרת מזכיר המדינה ויקטוריה נולנד לשגריר ג׳פרי פייט מיורטת ומופצת ברשת — ארה״ב מעולם לא חלקה על אמיתותה. לפי BBC, השיחה מראה את נולנד דנה בגלוי מי צריך להוביל את ממשלת אוקראינה העתידית: «אני חושבת שיאטס הוא האיש הנכון [...] קליץ׳ וטיאהניבוק צריכים להישאר בחוץ.» לאחר בריחת ינוקוביץ׳, יאצניוק אכן הופך לראש הממשלה. בעקבות זאת מגיעים סיפוח קרים על ידי רוסיה ומלחמת דונבאס. הסכמי מינסק (2014-2015) נותרים ברובם לא מיושמים בשל עמימות שמעולם לא נפתרה לגבי איזה תנאי צריך להתמלא קודם. הודאה של הקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל ב-2022 — שההסכמים שירתו גם כדי "לתת לאוקראינה זמן להתחזק" — הזינה את חוסר האמון הרוסי, אך היא נותרת הצהרה פוליטית בדיעבד, לא עובדה שניתן לאמת באופן עצמאי.

הקפיצה האידאולוגית (2021)

ביולי 2021 מפרסם פוטין את המאמר «על האחדות ההיסטורית של הרוסים והאוקראינים» — שנוסף מאוחר יותר לקריאת חובה לצבא הרוסי. בו הוא טוען שרוסים ואוקראינים הם "עם אחד" ומטיל ספק בלגיטימיות של גבולות אוקראינה, ומכנה אותה "פרויקט אנטי-רוסי". מכאן ואילך הבעיה כבר אינה רק ביטחון צבאי, אלא הריבונות הלאומית האוקראינית עצמה — משהו שאף הסכם טכני על בסיסי טילים לא היה יכול לפתור. דצמבר 2021 מביא אולטימטום רוסי רשמי, שנדחה על ידי המערב.

הפלישה וטעות החישוב (2022)

ב-24 בפברואר 2022 פולשת רוסיה לאוקראינה בקנה מידה מלא. המתכננים הרוסים ציפו לכניעה תוך ימים. לפי Foreign Affairs (צ׳ראפ ורדצ׳נקו, בהתבסס על ראיונות ישירים עם מו"מים), הנסיגה הרוסית מקייב בסוף מרץ 2022 — שהוצגה על ידי מוסקבה כמחווה של רצון טוב — הייתה למעשה נסיגה כפויה, לאחר "שהרוסים העריכו יתר על המידה את יכולותיהם והמעיטו בערך ההתנגדות האוקראינית".

החלון שנסגר (איסטנבול, אפריל 2022)

עד אמצע אפריל 2022 הגיעו רוסיה ואוקראינה לטיוטת הסכם כמעט שלמה: ניטרליות אוקראינית תמורת ערבויות ביטחון מחמש המדינות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם. מו"ם אוקראיני הצהיר בפומבי כי "היינו קרובים מאוד לסיים את המלחמה". הסיבה לקריסת ההסכם נותרת שנויה במחלוקת: מוסקבה מייחסת את הקריסה ללחץ בריטי (מעולם לא אושר באופן עצמאי); הגרסה הרווחת במערב מייחסת זאת לבחירה של קייב, שהתחזקה בשטח והזדעזעה מגילויי בוצ׳ה, להמשיך במקום לקבל ויתורים כואבים.

האפקט ההפוך

האולטימטום מדצמבר 2021 והפלישה הניבו את ההפך הגמור מהמטרה שהוצהרה על ידי מוסקבה: לא נסיגת נאט״ו, אלא הצטרפות פינלנד (2023) ושוודיה (2024), שהכפילה את הגבול הישיר בין הברית לרוסיה.

מבחן הסימטריה

יש להפריד בין המישור המשפטי למישור ההתנהגותי. במישור המשפטי, הפלישה הרוסית אינה עומדת בדרישות סעיף 51 של מגילת האו"ם: לא היה תקיפה מזוינת אוקראינית להדוף, וזה נשאר נכון ללא קשר להמשך. במישור ההתנהגותי, אף אחד משלושת השחקנים המרכזיים אינו יוצא נקי: ההתערבות האמריקאית ב-2014, העמימות של מינסק המיוחסת ליותר מצד אחד, הבחירה האוקראינית להמשיך במלחמה לאחר איסטנבול. דבר מכל זה אינו מאזן מחדש את המישור המשפטי.

שיפוט עורכי

המקרה של רוסיה-אוקראינה מציג דפוס שיחזור על עצמו, בשינויים, בסכסוכים אחרים: דילמת ביטחון, נרטיב השולל את הלגיטימיות של הצד האחר, דיפלומטיה שהושארה עמומה במכוון, טעות חישוב, ולפחות הזדמנות דיפלומטית אמיתית אחת שהוחמצה. הבנת המנגנון הזה אינה נועדה לחלק אשמה באופן שווה — הפרת המשפט הבינלאומי נותרת עובדה נפרדת — אלא להבין מדוע מלחמות, ברגע שהוצתו, כה קשות לסגירה.

Fonti: BBC, תמלול שיחת נולנד-פייט (7 בפברואר 2014) · Christian Science Monitor (6 בפברואר 2014) · הארכיון הלאומי לביטחון, אוניברסיטת ג׳ורג׳ וושינגטון — "NATO Expansion: What Gorbachev Heard" (2017) · Atlantic Council / OSW Centre for Eastern Studies — המאמר של פוטין (יולי 2021) · Foreign Affairs, צ׳ראפ ורדצ׳נקו — "The Talks That Could Have Ended the War in Ukraine" · European Council on Foreign Relations — "Ukraine, Russia, and the Minsk agreements: A post-mortem"

←