דעה
כיצד אירופה עלולה למצוא את עצמה במלחמה מבלי לבחור בה
27 ביולי 2026 — האיחוד האירופי / רוסיה / איראן
הנחת יסוד מתודולוגית
זהו אינו כתבה עיתונאית. זהו תרגיל חיזוי מוצהר — מה עשוי לקרות, לא מה שקורה — הבנוי על אירועים אמיתיים שכבר אומתו, לא על ספקולציה טהורה. היכן שהתחזית מסתיימת והעובדה מתחילה, הדבר תמיד מסומן במפורש.
מה שכבר קורה
בין אוגוסט 2024 לפברואר 2026, לפי דוח של המכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים (יולי 2026), מאות רחפנים טסו מעל המרחב האווירי של תריסר מדינות נאט״ו ואירלנד — כולל בסיסים הקשורים להרתעה הגרעינית של הברית, כגון ראמשטיין בגרמניה. פולין הפעילה את סעיף 4 של נאט״ו בספטמבר 2025 לאחר שֶ-19 רחפנים רוסיים חדרו למרחב האווירי שלה. רומניה ספגה, במאי 2026, פגיעת רחפן בבניין מגורים בגלאץ׳, שפצעה שני אנשים — מה שהנשיא הרומני כינה "האירוע הביטחוני החמור ביותר" מאז תחילת המלחמה. בלטביה, שרת הביטחון וראש הממשלה התפטרו ביוני 2026 לאחר שרחפנים (ככל הנראה אוקראיניים, שהוסטו על ידי רוסיה) הפרו את המרחב הלאומי ללא התרעה מוקדמת לציבור. בחזית האיראנית, במהלך המלחמה בפברואר-אפריל 2026, בסיסים בריטיים בבחריין, קטאר וקפריסין נפגעו ישירות מתגמול איראני, כאשר חיל האוויר המלכותי הבריטי הופעל בתפקיד הגנתי — מעורבות צבאית אירופית ישירה שכבר התרחשה, לא היפותטית.
תרחישים — רוסיה
הסביר ביותר אינו תקיפה מכוונת, אלא האירוע שיוצא משליטה: רחפן — רוסי או אוקראיני, שמקורו נותר לעיתים קרובות עמום במשך ימים — פוגע במטרה עם נפגעים רבים במדינת נאט״ו לפני שמערכות ההתרעה פועלות. עם כל אירוע נוסף, הסף לתגובה קולקטיבית (סעיף 5, לא רק סעיף 4) יורד מצבירה סטטיסטית, לא מהחלטה פוליטית בודדת. תרחישים אחרים, פחות סבירים אך לא זניחים: ייחוס משפטי רשמי לחבלה בתשתיות תת-ימיות (לפי מודל מקרה נורד סטרים, שכבר סוקר במקום אחר באתר זה); טעות במעורבות אווירית או ימית בין מטוסי נאט״ו ורוסיים; הסלמה הדרגתית אם נשק אירופי ארוך טווח יפגע בעומק גובר בשטח רוסי, מה שידחוף את מוסקבה לפגוע במפורש בשטחה של מדינת הספק עצמה, לא רק בשטח אוקראינה.
תרחישים — איראן
התקדים שכבר התרחש (בסיסים בריטיים שנפגעו, חיל האוויר המלכותי שהופעל) עשוי לחזור על עצמו עם מעצמה אירופית פחות נחושה להישאר "טהורה הגנתית". שיבוש בתעבורה המסחרית במיצר הורמוז המערב כלי שיט אירופיים יהפוך משבר אנרגיה לאירוע המחייב תגובה ימית ישירה — דפוס שכבר נראה ב"מלחמת המכליות" של 1984-88. ספקולטיבי יותר, אך לא ניתן לשלול: תקיפה על תשתיות קריטיות אירופיות המיוחסת לגורמי חסות איראניים.
מה על הדיפלומטיה לעשות — חזית רוסיה/נאט״ו
הכלי שהיה קיים וחסר כיום הוא מסמך וינה בדבר אמצעי בניית אמון וביטחון (OSCE, 1990-2011): חילופי מידע צבאי שנתיים, הודעה מוקדמת על תרגילים, בדיקות הדדיות בין 57 מדינות. רוסיה השעתה אותו הלכה למעשה מינואר 2022, ורשמית ממרץ 2022. זהו החלל המבני מאחורי כל אירוע רחפן: ללא הודעה מוקדמת או אימות משותף, כל עצם לא מזוהה נותר עמום מספיק זמן כדי להפוך למסוכן. אמצעים קונקרטיים זמינים: ערוץ טכני דו-צדדי למניעת התנגשות, נפרד מהערוצים הפוליטיים, לפי מודל הסכם ארה"ב-ברית המועצות מ-1972 בדבר אירועים בים או קו מניעת ההתנגשות ארה"ב-רוסיה בסוריה (2015-2024, שפעל גם בעיצומה של עוינות פוליטית מוחלטת); מנגנון ייחוס מהיר בחסות OSCE, שבשנת 2026 שוודיה, לא, שוויץ מכהנת בו כנשיאות מתחלפת; לחץ סימטרי גם על קייב להגביל שיגורי רחפנים ארוכי טווח בקרבת גבולות נאט״ו. עם זאת, אף אחד מהאמצעים הטכניים הללו אינו מחליף משא ומתן על הסכסוך הבסיסי: הוא מפחית את תדירות האירועים, אינו מבטל אותם.
מה על הדיפלומטיה לעשות — חזית איראן/אירופה
EMASoH (המודעות הימית האירופית במיצר הורמוז), משימה בהובלה צרפתית שהושקה ב-2020 ומבוססת באבו דאבי — מסלול דיפלומטי בתוספת מסלול צבאי (מבצע אג׳נור), 9 מדינות אירופיות — כבר קיימת, ותוכננה במפורש להפחתת הסלמה באמצעות נוכחות דיפלומטית וצבאית משותפת. מקורות עדכניים (מרץ 2026) מתארים אותה, עם זאת, כנתונה ללחץ הולך וגובר ביחס למנדט המקורי שלה. אמצעים קונקרטיים: חיזוק המסלול הדיפלומטי של EMASoH, הנראה לעין פחות כיום מהמסלול הצבאי אך תוכנן דווקא לדיאלוג אזורי; החזרת ה-E3 (צרפת, גרמניה, בריטניה) כערוץ משא ומתן מוכר בתיק הגרעיני, לא רק כמשקיף על המסלול הדו-צדדי ארה"ב-איראן; תקשורת אירופית מפורשת של אי-לוחמה, כדי להבחין באופן רשמי בין עמדת האיחוד האירופי לזו של ארה"ב/ישראל. גם כאן, המגבלה הבסיסית נותרת זהה: שום אמצעי ימי או דיפלומטי אירופי אינו פותר את הגורם השורשי, שהוא קריסת ה-JCPOA ב-2018.
שיפוט עורכי
באף אחת משתי החזיתות אין לאירופה כיום את הכלים שהיו לה לפני 2022, ולא את אלה שאיתם היא תוכננה ב-2020. השאלה הכנה ביותר אינה "מה על הדיפלומטיה לעשות" באופן מופשט, אלא האם אירופה משקיעה בבניית מחדש של ערוצים שפורקו, או שהיא מסתפקת בטיפול בתסמינים בכלים קטנים מדי ביחס להיקף הסיכון הנוכחי — האחרון נראה כקריאה הנאמנה ביותר לעובדות שנאספו.
Fonti: IISS — דוח על חדירות רחפנים (יולי 2026) · אל ג'זירה — אירוע רחפן ברומניה (מאי 2026) · נאט״ו — הצהרת סעיף 4 (ספטמבר 2025) · Christian Science Monitor — המשבר הממשלתי בלטביה (יוני 2026) · House of Commons Library — בסיסים בריטיים שנפגעו באיראן (2026) · Auswärtiges Amt / Arms Control Association — מסמך וינה · European Leadership Network / GRC — EMASoH