ניתוח
אנטומיה של אזעקה: רחפנים רוסיים, מקור אנונימי ושני סיפורים בלי ראיות
ספטמבר 2026
העובדות
בבוקר 24 בספטמבר דיווח עיתון ספרדי שרוסיה מכינה מתקפת רחפנים נגד איטליה, צרפת או ספרד, שישוגרו מספינות סוחר בים התיכון. תוך שעות ספורות הידיעה הסתובבה ברחבי אירופה, ועד הערב שתיים משלוש הממשלות שנזכרו הכחישו אותה. למחרת עיתון אחר, באיטליה, השתמש בה כהוכחה להפך: לא רוסיה, אלא בעלת ברית בנאט״ו מפברקת אזעקות שווא כדי לגרור אותנו למלחמה.
הכתבה הזאת אינה מתיימרת לקבוע מי צודק בעניין מוסקבה. היא מנסה לעשות משהו פשוט ונדיר יותר: להציב זה לצד זה את מה שמתועד ואת מה שלא, ולהחיל על שני הסיפורים המנוגדים את אותה אמת מידה.
ב־24 בספטמבר 2026 כתב אל מונדו, בכתבה של חאבייר קולאס, שהמודיעין האמריקאי שיתף לכאורה כמה ממשלות אירופיות בהתרעה על מבצע רחפנים רוסי אפשרי נגד ספרד, צרפת או איטליה. לפי העיתון, דוח של ה־CIA הסתובב במשרדי החוץ האירופיים באוגוסט, זמן קצר לאחר ביקור הפתע של ראש ה־CIA ג׳ון רטקליף במוסקבה ב־25 באוגוסט. הביקור מתועד; תוכנו לא פורסם.
התרחיש המתואר מפורט: רחפני ״גרברה״ באורך של כשני מטרים, בטווח של עד 600 קילומטרים ועם 4–5 קילוגרמים של חומר נפץ, מוסתרים במכולות על ספינות מסחריות ומשוגרים 200–300 קילומטרים מהחוף — לא כדי להשמיד, אלא כדי להשבית נמל או שדה תעופה לכמה שעות. המקורות המוזכרים הם שניים: מקורות אנונימיים הקשורים למשרד ההגנה הליטאי, ו״כמה אנליסטים בתחום הביטחון״ שאומרים שהם מכירים את הדוח. שום מסמך לא הוצג.
תגובות הממשלות
באיטליה כתב שר ההגנה גואידו קרוזטו באותו יום שהאזעקה ״לא מועילה לאיש ואין לה שום אישור״, וקרא לא ״לשפוך עוד דלק על המדורה״. ב־25 בספטמבר היה חד יותר: ״זה לא קיים, אין לנו ידיעה על כך, וגם לממשלות האחרות שנזכרו אין.״ שר החוץ אנטוניו טאיאני אמר שאין ״שום אישור״ ושהאיטלקים אינם צריכים לחשוש ממתקפות צבאיות רוסיות.
בצרפת, בערב 24 בספטמבר, בשידור חי ב־TF1 וב־France 2, אמר הנשיא עמנואל מקרון ״את המידע הזה אנחנו יכולים להכחיש״: ה־CIA לא עדכן את צרפת. באותו ראיון, עם זאת, כינה את המצב ״מדאיג״ וראה כאמין את האפשרות שצרפת תספוג מתקפה דומה לזו שבלייפציג, שעליה נכתב בהמשך.
משרד ההגנה הספרדי, שיורוניוז פנתה אליו, לא הגיב. אין הצהרות פומביות לא של ה־CIA ולא של ממשלת ליטא. מזכ״ל נאט״ו מארק רוטה אמר שהאיום הרוסי ״קיים והוא ארוך טווח״ וקרא לאירופים לשמור על קור רוח.
בקיצור: איש לא הציג את הדוח שצוטט, ושתיים משלוש הממשלות שהוצגו כנמענות אומרות שמעולם לא קיבלו אותו.
ההקשר: מה מתועד
האזעקה לא נולדה בחלל ריק. בשבועות שקדמו לה אירעו באירופה אירועים אמיתיים, ושונים מאוד זה מזה.
לייפציג, 4 באוגוסט 2026. בערב 4 באוגוסט נמצא בשדה התעופה לייפציג-האלה, ליד מטוס מטען אוקראיני, רחפן שהותקנו עליו, לפי התביעה הפדרלית הגרמנית, ״חומר נפץ מקצועי ונפץ״. המתקן לא התפוצץ. מטוס מטען שנאלץ לבטל את נחיתתו התנגש באוויר בעצם כלשהו, ככל הנראה רחפן שני. לא היו נפגעים. ב־6 באוגוסט קיבלה התביעה הפדרלית לידיה את החקירה ודיברה על ״מתקפה חמורה״ על תשתיות התחבורה, בלי לנקוב בחשודים או במדינות.
ב־1 בספטמבר ייחסו שר הפנים אלכסנדר דוברינדט ושר החוץ יוהאן ודפול את המתקפה באופן רשמי לרוסיה. לדברי דוברינדט, ״חקירות המשטרה, דפוסי העבירות וממצאי המודיעין, יחד, מבססים את האחריות הרוסית״. עם זאת כדאי להבחין בין מה שפומבי בייחוס הזה לבין מה שלא.
תיאור המתקן פומבי. דוברינדט אמר שתצורת הרחפן, רכיביו, חומר הנפץ וטכניקת ההפעלה תואמים מבצעים רוסיים מוכרים, והצביע על הרמה הטכנית הגבוהה ועל השימוש ב״סוכנים בדרג נמוך״ כדי לחפות על המפעילים כמאפיינים טיפוסיים. אלה סימנים לשיטה, לא ראיות ישירות למי שנתן את הפקודה.
רכיבים אחרים הופצו רק בעיתונות, ממקורות אנונימיים. מקור במודיעין האמריקאי אמר ל־ABC News ב־26 באוגוסט שחומר הנפץ ומבנה הרחפן ״אופייניים״ ל־GRU, המודיעין הצבאי הרוסי. ZDF דיווחה על שני חשודים בעלי קשרים לרוסיה, שנמלטו. העיתונות הגרמנית כתבה על עקבות DNA שמובילים לכאורה לפיגוע משנת 2024 באותו שדה תעופה, ללא אישור רשמי.
החלק המכריע, לעומת זאת, נותר חסוי: ממצאי המודיעין שהממשלה מסתמכת עליהם, זהות האדם שנחשד בקשר לשירותים הרוסיים, תיקי החקירה. מקורות ביטחוניים הסבירו ל־ARD ש״לא הכול יכול להתפרסם כל עוד הרשת שמאחורי הניסיון עדיין פעילה״. שום מעצר לא אושר. מוסקבה דוחה הכול: שירות המודיעין החיצוני הרוסי האשים את ברלין בהסקת מסקנות ״בלי לחכות אפילו לתוצאות הראשוניות של החקירה״, ופוטין דיבר על ראיות מפוברקות.
המתקפה, אם כן, הוכחה. האחריות הרוסית נטענת על ידי ממשלה שמצהירה על הבסיס לה, אבל הבסיס הזה אינו פומבי ואי אפשר כיום לאמת אותו מבחוץ. ייתכן שיש לכך סיבה לגיטימית של חיסיון החקירה; אבל העובדה נותרת שכרגע הציבור נדרש לסמוך. כתבנו זאת באתר הזה כבר בזמן אמת, במאמר דעה מ־2 בספטמבר.
ליטא, 15 בספטמבר 2026. מטוסי קרב איטלקיים של משימת שיטור האוויר של נאט״ו, המוצבים בשיאוליאי, יירטו רחפן שחדר למרחב האווירי הליטאי מבלארוס, ליד תחנת הכוח ההידרואלקטרית קרואוניס. נשיא ליטא גיטנאס נאוסדה אמר שמדובר ככל הנראה ב״גרברה״ רוסי ״שיועד לאוקראינה״ והוסט ממסלולו על ידי אמצעי הלוחמה האלקטרונית האוקראיניים. לא דווח על נזק.
בלייפציג יש מתקן אמיתי, מטרה הקשורה לאוקראינה וייחוס רשמי המבוסס על ראיות שרובן חסויות. בליטא יש הפרה של המרחב האווירי, שנשיא ליטא עצמו מייחס לסטייה ממסלול שגרמה קייב, ולא למתקפה מכוונת.
מבחן הסימטריה: שני סיפורים, אמת מידה אחת
הסיפור המבהיל
הסיפור הראשון אומר: רוסיה מכינה מתקפה מהים נגד דרום אירופה, וה־CIA הזהיר אותנו. תומכים בו הקשר אמיתי של מתקפות היברידיות וכמה מקורות אנונימיים. חסרים לו המסמך, מקור מזוהה ואישור מאחת הממשלות המעורבות; רומא ופריז אף מכחישות שקיבלו את המידע. נקודת התורפה שלו היא הצגת מה שהוא, במילותיה של הכתבה עצמה, דברים שאומר מקור ליטאי אנונימי על דוח שאיש לא ראה, כ״התרעת CIA״. כותרות אירופיות רבות השמיטו את לשון הספק.
הסיפור ההפוך
הסיפור השני הוא מאמר המערכת של מרקו טרבליו באיל פאטו קוטידיאנו מ־25 בספטמבר, «“Ibrido” sarà lei», שהנוסח המלא שלו זמין באתר העיתון. להלן כל טיעוניו, לפי סדר הופעתם, עם בדיקה לכל אחד.
1. כולם מנהלים מלחמה היברידית. טרבליו מגדיר אותה כמתקפה ״בלי להשאיר טביעות אצבע״ ומציין שמנהלות אותה ארצות הברית, נאט״ו, האיחוד האירופי, ישראל ואוקראינה מצד אחד, וסין, רוסיה ואיראן מצד שני. כעיקרון זה נכון, וזה אותו עיקרון שמנחה את מבחן הסימטריה של האתר הזה.
2. סדרת טלוויזיה מסבירה טוב יותר מהתקשורת. הוא מצטט את העונה השלישית של Lioness, שבה ה־CIA חושד תחילה במוסקבה ואחר כך בשתי בעלות ברית, אוקראינה וישראל. זהו אמצעי רטורי: בדיון יכול להמחיש השערה, לא להוכיח אותה.
3. התקשורת מציגה את המלחמה ההיברידית כבלעדית לרוסיה ומנהלת אותה בעצמה בשם ה״חברים״. זו שיפוטיות כלפי מערכת המידע, שאינה מגובה במקרים מתועדים.
4. כל חדירה הופכת ל״מתקפה היברידית״ של פוטין, גם כשהיא מגיעה מאוקראינה ואינה גורמת להרוגים, לפצועים או לנזק. יש בזה ממש בחלקו: המקרה הליטאי הוא בדיוק חדירה שנשיא ליטא מייחס לטעות שגרמה קייב. אבל ההכללה מתעלמת מלייפציג, שם היעדר הנפגעים נובע ממתקן שלא התפוצץ, לא מהיעדר מתקפה.
5. ״פוטין בוחן את ההגנות שלנו״ — אין בזה היגיון, כי הוא כבר מכיר אותן. זה שנוי במחלוקת: לפי פרשנות רווחת, בדיקות כאלה אינן נועדו לגלות היכן ההגנות, אלא למדוד זמני תגובה, תיאום בין בעלות ברית ותגובה מדינית. אבל גם זו נותרת פרשנות ולא עובדה מבוססת, כפי שציינו לגבי לייפציג.
6. ההיסטריה עושה אותנו למגוחכים או מחזקת את פוטין. טרבליו מונה טילים אוקראיניים שנחשבו לרוסיים, להקות ציפורים שנחשבו לרחפנים, עיכובי טיסות שפורשו כחבלה. האירועים אינם מתועדים במקורות בטקסט ויש לבדוק אותם אחד אחד. הטיעון הבסיסי — שהבהלה מנפחת את היריב — תואם דווקא את מסקנת הכתבה הזאת.
7. שלושה מניעים. להחזיק ממשלות שאיבדו את אמינותן באמצעות הצדקת ״צנזורות, בחירות שבוטלו ומפלגות שהוצאו מחוץ לחוק״; להעביר מאות מיליארדים של הוצאות צבאיות; ליצור אליבי לחבל במשא ומתן על אוקראינה. הם מוצגים כעובדות, בלי מקורות. ״בחירות שבוטלו״ מתייחס ככל הנראה לרומניה: ב־6 בדצמבר 2024 ביטל בית המשפט החוקתי ברומניה פה אחד את הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, לאחר הסרת החיסיון ממסמכים של המועצה העליונה להגנה. זו החלטה שנויה במחלוקת, אבל מנומקת ולא שרירותית. שני המניעים האחרים הם טיעונים פוליטיים לגיטימיים, לא עובדות מבוססות.
8. פרשת אל מונדו. מהדוח ״אין זכר״; הידיעה עברה לכאורה משר ליטאי לעיתון ״בלי שאיש הזהיר את שלוש מדינות היעד״; קרוזטו מכחיש, פריז, מדריד והאיחוד האירופי שותקים. במהותו הדבר מאושר: הדוח לא הוצג, ורומא ופריז אומרות שלא קיבלו אותו. יש שני אי־דיוקים. אל מונדו מדבר על מקורות אנונימיים במשרד הליטאי, לא על שר. ופריז לא שתקה: מקרון הכחיש בטלוויזיה בערב ה־24, כנראה לאחר כתיבת המאמר. מדריד אכן לא הגיבה.
9. המסקנה. ״ליטא, כמו אוקראינה, משמיעה אזעקות היברידיות כוזבות כדי לנהל מלחמה היברידית״, כלומר כדי לגרור למלחמה בעלות ברית שאין להן עניין להילחם ברוסיה. כאן הטיעון קורס. הוא קופץ מ״מקור אנונימי קרוב למשרד הליטאי דיבר עם עיתון״ ל״ליטא, כמדינה, מנהלת מבצע מכוון״. מקור אנונימי אינו ממשלה, ומידע לא מאושר אינו פרובוקציה מכוונת. למסקנה הזאת הטקסט אינו מביא שום ראיה.
לגבי הידיעה של אל מונדו, אם כן, הספקנות של טרבליו מאוששת על ידי העובדות. הבעיה היא השימוש שהוא עושה בה: הוא דורש מהתקשורת ראיות שהוא עצמו אינו מספק לטענתו.
מה משותף להם
שני הסיפורים עושים את אותה פעולה: לוקחים מידע שלא אומת והופכים אותו לאישור של מה שמחברם כבר חשב. הראשון מסיק ממנו איום רוסי מיידי, השני קנוניה של בעלות ברית. לאף אחד מהם אין כיום ראיות למסקנה שהוא מסיק.
פרשנות משפטית
המשפט הבינלאומי אינו מסדיר את מה שעיתונים כותבים. אבל הוא עוסק בדייקנות רבה בשאלה שבלב הפרשה הזאת: מתי אפשר לומר שמתקפה היא מעשה ידיה של מדינה?
לכל מדינה ריבונות מלאה ובלעדית על המרחב האווירי שמעל שטחה: זהו עיקרון מנהגי, שחוזר ונקבע בסעיף 1 לאמנת שיקגו משנת 1944. בפסק הדין בעניין ניקרגואה נגד ארצות הברית משנת 1986 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק שטיסה לא מורשית פוגעת ישירות בריבונות המדינה שמעליה היא עוברת. הרחפן שהופל בליטא הוא אפוא הפרה אובייקטיבית; קביעת האחריות, אם הרחפן הוסט על ידי לוחמה אלקטרונית של צד שלישי, היא עניין אחר.
סעיף 2(4) למגילת האומות המאוחדות אוסר איום בכוח או שימוש בכוח נגד שלמותה הטריטוריאלית של מדינה אחרת. מתקפת נפץ על שדה תעופה, אם היא מיוחסת למדינה, מפרה לכל הפחות את הריבונות הטריטוריאלית ואת עקרון אי־ההתערבות; אם היא מהווה גם ״שימוש בכוח״ — נתון במחלוקת בספרות המשפטית.
הצומת, במלחמה ההיברידית, הוא הייחוס. לפי סעיף 8 לסעיפי ועדת המשפט הבינלאומי בדבר אחריות מדינות (2001), התנהגות של אנשים או קבוצות מיוחסת למדינה אם הם פועלים לפי הוראותיה, או בהכוונתה או בשליטתה. זה בדיוק מה שצריך להוכיח כשמשתמשים במתווכים דווקא כדי לא להשאיר טביעות אצבע.
והראיה צריכה להיות מוצקה. בפרשת מצר קורפו (1949) קיבל בית הדין הבינלאומי לצדק ראיות נסיבתיות רק בתנאי שהן אינן מותירות ״מקום לספק סביר״. בפרשת בוסניה והרצגובינה נגד סרביה (2007) דרש, לגבי האשמות בחומרה יוצאת דופן נגד מדינה, ראיות ״חותכות לחלוטין״.
הסטנדרטים האלה חלים על בית משפט, לא על עיתון או על שר. אבל הם מתווים אמת מידה, ואת אמת המידה הזאת יש להחיל על כולם. לגבי לייפציג הצהירה גרמניה על בסיס, אבל החלק המכריע נותר חסוי: כיום אפשר לאמת את הייחוס רק בחלקו, והוא יהיה ניתן לאימות מלא רק במשפט או בפרסום התיקים. האזעקה של אל מונדו והטענה על ״אזעקת השווא הליטאית״, לעומת זאת, אינן מצביעות על שום בסיס שניתן לאמתו.
שיפוט מערכתי
המלחמה ההיברידית ניזונה מעמימות: מטרתה לבלבל, וכל אזעקה שלא אומתה עושה לה טובה, לאיזה כיוון שלא תלך. מי שמגביר איום שאינו יכול להוכיח מפיץ פחד ומציג את היריב כחזק משהוא. מי שמבטל הכול כהמצאה מתעוור מול מתקפות אמיתיות, כמו זו שבלייפציג.
איננו מבקשים להשאיר את דעת הקהל בחושך: זכותם של אזרחים לקבל מידע, המוגנת בסעיף 19 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, חלה גם בעתות משבר. אנחנו מבקשים דבר אחר: שמי שמתקשר, ממשלות ועיתונים כאחד, יאמר תמיד בבירור מה מבוסס, מה חשוד ומה לא אושר. ושהאשמה נגד מדינה תגיע יחד עם הבסיס לה, לא לפניו.
לבסוף יש שאלה פוליטית, שאנחנו מצהירים עליה כעמדתנו. אקלים של אזעקות בלתי פוסקות מקשה על הדיפלומטיה ומייקר עבור כל ממשלה את הישיבה סביב שולחן. אנחנו מאמינים שביטחונה של אירופה עובר גם דרך משא ומתן, ושמשא ומתן זקוק לעובדות מאומתות, לא לפחדים. הכלים לצמצום העמימות קיימים, מערוצים טכניים למניעת חיכוך ועד מנגנון ייחוס משותף במסגרת OSCE, כפי שכתבנו ביולי. אף אחד מהשחקנים בפרשה הזאת, משני הצדדים, לא אמור לקדם את מטרותיו באמצעות עמימות.
כתבות נוספות: מלחמה היברידית, ראיות מוסתרות: הסלמה בשני מסלולים · כיצד אירופה עלולה למצוא את עצמה במלחמה מבלי לבחור בה · אנטומיה של ראיון: התוכנית האמריקאית, זלנסקי ותבוסה שמוצגת כבלתי נמנעת
מקורות: איל פאטו קוטידיאנו — הידיעה של אל מונדו (24/9) · יורוניוז — המקורות של אל מונדו, רוטה, משרד ההגנה הספרדי (24/9) · איל סולה 24 אורה — קרוזטו (24/9) · איל פוסט — קרוזטו (24/9) · אדנקרונוס — קרוזטו וטאיאני (25/9) · סקיי TG24 — מקרון ב־TF1 וב־France 2 (24/9) · יורוניוז — מקרון · CNN — רטקליף במוסקבה (25/8) · התביעה הפדרלית הגרמנית — הודעה מ־6/8 · אל־ג׳זירה — הייחוס הגרמני (1/9) · שטוטגרטר נכריכטן — הראיות שהציגה הממשלה · ABC News — מקור במודיעין האמריקאי (26/8) · ZDF — שני החשודים · ComplexDiscovery — ראיות פומביות וחסויות · יורוניוז — עקבות ה־DNA (11/8) · LRT — נאוסדה על הרחפן שהופל (16/9) · איל פאטו קוטידיאנו — מאמר המערכת של מרקו טרבליו (25/9) · סוכנות נובה — בית המשפט החוקתי ברומניה · בית הדין הבינלאומי לצדק — ניקרגואה נגד ארה״ב, 1986, §251 · ועדת המשפט הבינלאומי — סעיפים בדבר אחריות מדינות, 2001 · בית הדין הבינלאומי לצדק — מצר קורפו, 1949 · בית הדין הבינלאומי לצדק — בוסניה והרצגובינה נגד סרביה, 2007, §209
הערת אימות: דוח ה־CIA שצוטט באל מונדו לא פורסם על ידי אף אחד מהצדדים; כל המידע על תוכנו מגיע ממקורות אנונימיים. הראיות לייחוס הגרמני בפרשת לייפציג חסויות ברובן: מה שמובא כאן הוא מה שהיה פומבי נכון ל־27 בספטמבר 2026. מאמר המערכת של טרבליו אינו מובא במלואו מטעמי זכויות יוצרים; הציטוטים קצרים ולצורך ביקורת.