מניפסט
מניפסט לאי-הכרה בהתנהלות מדינת ישראל
הבסיס המשפטי, האתי והפוליטי לניתוק הכרחי · 2026
למי פונה מניפסט זה
מניפסט זה נכתב לשתי קבוצות של אנשים שהשיח הציבורי הדומיננטי נוטה להציבן כמנוגדות זו לזו באופן מלאכותי, אולם שתיהן חולקות למעשה את אותה הימור מוסרי: שהחוק יהיה תקף לכולם, ללא חריגים גיאופוליטיים.
הוא פונה, ראשית, לכל מי שאינו מסוגל מבחינה מוסרית לקבל את הפרות הזכויות המתועדות שמדינת ישראל מבצעת כלפי האוכלוסייה האזרחית בעזה ובלבנון. למי שראה תמונות של פוספור לבן שנפל על בתים והחליט שהשתיקה אינה עוד עמדה בת קיימא.
ושנית, בכוח שווה, לכל אזרח ישראלי ויהודי בתפוצות הסובל היום מאפליה בשל מעשי ממשלה שלא בחר בה, שחולק עליה, או שנאבק בה בגלוי. הם אינם אחראים לבחירות הצבאיות והפוליטיות של מדינתם.
שתי הקבוצות הללו אינן סותרות זו את זו. הן שני צדדים של שאלה אחת: האם ייתכן שהחוק הבין-לאומי יכובד, ושאף אדם לא ישלם על עוונות שלא עשה? התשובה של מניפסט זה היא כן — והתנאי להפוך זאת למציאות הוא לקרוא לדברים בשמם.
א. הקדמה
מניפסט זה נולד ממעשה מצפון רציונלי, לא מדחף רגשי. החותמים על מסמך זה התבוננו, בזעזוע אינטלקטואלי הולך וגובר, בהתפתחות דפוס של התנהלות מדינתית שאינה יכולה עוד להתפרש במסגרת הקטגוריות הרגילות של שימוש בכוח בסכסוך מזוין. נקודת האל-חזור הייתה השימוש השיטתי והמתועד בפוספור לבן על אזורים אזרחיים צפופי אוכלוסין — נשק שאופיו הבלתי-מפלה והמצית אסור ללא עוררין על פי המשפט ההומניטרי הבין-לאומי המנהגי והאמנותי.
את נקודת המוצא הכרונולוגית יש לומר באותה בהירות. ב-7 באוקטובר 2023 תקפו קבוצות חמושות בהובלת חמאס את ישראל: לפי הרשויות בישראל נרצחו כ-1,200 בני אדם, וכ-250 נחטפו לעזה כבני ערובה. הרג אזרחים, לקיחת בני ערובה, אלימות מינית: אלה פשעים שהמשפט הבין-לאומי מגנה ללא נסיבות מקלות. בגין מעשים אלה הוציא בית הדין הפלילי הבין-לאומי צו מעצר נגד המפקד הצבאי של חמאס, מוחמד דף. מניפסט זה אינו מתעלם מהם ואינו מצדיק אותם. הוא טוען דבר אחר: פשע שספגת אינו מתיר לבצע פשעים אחרים, והמשפט ההומניטרי מחייב את מי שמגיב להתקפה בדיוק כפי שהוא מחייב את מי שפתח בה.
הצהרה זו אינה מעשה אנטישמיות, ואינה שלילת הזכות של העם היהודי לקיום ולביטחון. זהו מעשה נאמנות למשפט הבין-לאומי — אותו סדר משפטי שהעולם בנה על חורבות מלחמת העולם השנייה עם ההבטחה "לעולם לא עוד". החתומים מגנים הפרות אלה באופן חד-משמעי, ומסרבים להכיר בהן כחוקיות.
ב. האירוע המניע: שימוש בפוספור לבן
2.1 אופי הנשק
פוספור לבן (WP) הוא חומר כימי שמתלקח ספונטנית במגע עם חמצן, בוער בטמפרטורות העולות על 800°C. לאחר שהתלקח, ממשיך לבעור עד שיאזל החמצן הזמין או יתכלה כליל. כשהוא בא במגע עם רקמות אנושיות, חודר לעומק וממשיך לבעור מבפנים, גורם לפציעות חמורות ביותר — לרוב קטלניות ובכל מקרה קבועות.
2.2 תיעוד השימושים
ארגון Human Rights Watch תיעד, בראיות צילומיות, סרטוני וידאו ועדויות ישירות, את שימוש צבא ההגנה לישראל (צה"ל) בתחמושת פוספור לבן באזורים צפופי אוכלוסין של רצועת עזה ודרום לבנון מאז אוקטובר 2023.
«כוחות ישראל השתמשו בפוספור לבן במבצעים צבאיים בלבנון ובעזה, מה שחשף אזרחים לסיכון של פציעות חמורות וארוכות טווח.» — Human Rights Watch, 12 באוקטובר 2023
אימותים דומים ערך ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, שדרש לחקור כפשע מלחמה את התקיפה על הכפר הלבנוני דהיירה ב-16 באוקטובר 2023, וכן צוותי התחקיר של הניו יורק טיימס ושל ה-BBC. צבא ישראל הכחיש את השימוש בעזה, ובהזדמנויות אחרות הגן על חוקיותו כתחמושת עשן: טענה שהחותמים רואים בה חסרת בסיס משפטי כאשר התחמושת משמשת מעל אזורים מיושבים.
2.3 הגדרה משפטית
שימוש בפוספור לבן מעל אזורים עירוניים מאוכלסים מפר את המשפט ההומניטרי הבין-לאומי המנהגי, המחייב כל מדינה בלי קשר לאמנות שאשררה: עקרון ההבחנה, החובה לנקוט כל אמצעי זהירות אפשרי כדי לחסוך באזרחים, והאיסור על נשק ועל התקפות שאינם מבחינים (כללים 1, 15 ו-71 של הצלב האדום).
האמנה הייעודית לנשק מבעיר, הפרוטוקול השלישי לאמנה בדבר נשק קונבנציונלי מסוים (ז'נבה, 1980), אינה חלה כאן, משתי סיבות שיש לומר ביושר. ישראל לא אשררה אותו. והפרוטוקול מוציא מהגדרתו תחמושת שאינה "מיועדת בעיקרה" להצתה, כמו תחמושת פוספור לבן המשמשת להסוואה בעשן. Human Rights Watch דורש כבר שנים לסגור בדיוק את שתי הפרצות האלה.
שימוש מכוון נגד אזרחים הוא פשע מלחמה לפי סעיף 8 של חוקת רומא.
ג. המסגרת הנורמטיבית הבין-לאומית שהופרה
3.1 המשפט ההומניטרי הבין-לאומי המנהגי
- עקרון ההבחנה (כלל 1): הצדדים לסכסוך חייבים להבחין בכל עת בין אזרחים ללוחמים.
- עקרון המידתיות (כלל 14): אסור לפתוח בהתקפה שעלולה לגרום לאבדות אזרחיות מוגזמות ביחס ליתרון הצבאי הצפוי.
- עקרון הזהירות (כלל 15): יש לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים להפחתת נפגעים אזרחיים.
- איסור נשק לא-מפלה (כלל 71): נשק שאינו מסוגל להבחין בין אזרחים ללוחמים אסור.
3.2 אמנת מניעת רצח עם (1948)
רפובליקת דרום אפריקה הגישה, ב-29 בדצמבר 2023, תביעה נגד מדינת ישראל לבית הדין הבין-לאומי לצדק מכוח האמנה למניעת רצח עם משנת 1948. בצו מיום 26 בינואר 2024 קבע בית הדין כי זכויות הפלסטינים בעזה להגנה מפני מעשי רצח עם הן סבירות (plausible), הכיר בסיכון ממשי ומיידי לנזק בלתי הפיך לזכויות אלה (סעיף 74), והורה לישראל לנקוט את כל האמצעים שבכוחה כדי למנוע מעשים הנכללים בגדר האמנה.
«בית הדין סבור כי לפחות חלק מהזכויות שדרום אפריקה תובעת ואשר היא מבקשת להגן עליהן הן סבירות.» — ICJ, צו מ-26 בינואר 2024, §54
בית הדין לא קבע שרצח עם הוא סביר, וגם לא שהתרחש: נשיאתו דאז, ג'ואן דונוהיו, הבהירה זאת באפריל 2024. הדיון לגופו של עניין עדיין פתוח: ישראל הגישה את כתב ההגנה שלה ב-12 במרץ 2026. אבל בית דין המכיר בסיכון ממשי ומיידי לנזק בלתי הפיך יצר חובת מניעה המחייבת את כל המדינות החברות באמנה, ולא רק את ישראל.
3.3 חוקת רומא ובית הדין הפלילי הבין-לאומי
ה-ICC הוציא ב-21 בנובמבר 2024 צווי מעצר נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. זו הפעם הראשונה בתולדות בית הדין שצווי מעצר מוצאים נגד מנהיגי ממשלה מערבית.
באותו יום הוציא אותו הרכב צו מעצר נגד מוחמד דף, המפקד הצבאי של חמאס, בגין פשעי 7 באוקטובר. ההליך נסגר בפברואר 2025, לאחר שמותו אומת.
3.4 החלטות האו"ם
העצרת הכללית של האו"ם אימצה, ב-27 באוקטובר 2023, את החלטה ES-10/21 ברוב של 120 קולות, וקראה להפוגה הומניטרית מיידית. מועצת הביטחון נחסמה שוב ושוב בווטו של ארצות הברית על טיוטות להפסקת אש. החלטה 2728 ממרץ 2024, שדרשה הפסקת אש מיידית, התקבלה רק בזכות הימנעותה של ארצות הברית, ולא יושמה.
ד. הבסיס המשפטי: בהירות לגבי הקטגוריות
4.1 מה משמעות "אי-הכרה" במניפסט זה
"אי-ההכרה" שמניפסט זה מכריז עליה מתייחסת לאובייקט מדויק ומוצדק משפטית: הסירוב להכיר כלגיטימית, כעולה בקנה אחד עם המשפט הבין-לאומי, את התנהלות מדינת ישראל במבצעיה הצבאיים בעזה ובלבנון. סעיפי אחריות המדינות (ARSIWA, ועדת המשפט הבין-לאומי/האו"ם 2001) מחייבים את שאר המדינות:
- סעיף 40: הפרות חמורות של התחייבויות הנובעות מנורמות קוגנטיות של המשפט הבין-לאומי הכללי (jus cogens).
- סעיף 41: חובת מדינות אחרות שלא להכיר כחוקי במצב שנוצר עקב ההפרה החמורה, ולא לסייע לקיומו.
כותרת מניפסט זה — "אי-הכרה בהתנהלות מדינת ישראל" — יש לקרוא בהקשר זה: לא כהכחשה אונטולוגית של הקיום המדינתי, אלא כסירוב פוליטי ומוסרי להקנות לגיטימיות להתנהלות המפרה שיטתית את המשפט הקוגנטי.
4.2 התקדים הדרום-אפריקאי
הקהילה הבין-לאומית מעולם לא "לא הכירה" במדינת דרום אפריקה כישות משפטית. מה שעשתה — וזהו התקדים הרלוונטי — הוא להכריז על אי-חוקיות התנהלות המשטר, להשעות את דרום אפריקה מסוכנויות מתמחות, להטיל אמברגו נשק חובה (החלטה 418, 1977) ולבודד את הממשלה בהדרגה עד לקריסת האפרטהייד ב-1990. זהו בדיוק המודל שמניפסט זה מציע ליישם.
4.3 שאלת הסלקטיביות
החותמים מכירים במפורש בכך שמדינות אחרות — ארה"ב, רוסיה, צרפת, טורקיה — ראויות לאמצעים דומים. אי-הסימטריה הזו אינה ראיה לאנטישמיות, אך היא בוודאי ראיה לסלקטיביות שביישום המשפט הבין-לאומי. התגובה הנכונה אינה שיתוק: היא הצהרה שאותו סטנדרט חייב לחול על כולם.
ה. האמצעים הקונקרטיים
5.1 האומות המאוחדות
מגילת האו"ם קובעת השעיה (סעיף 5) וסילוק (סעיף 6) של מדינה חברה, אך שניהם מחייבים המלצה של מועצת הביטחון, שבה ווטו יכול לחסום אותם. עם זאת, קיים תקדים שהווטו לא עצר. ב-1974, לאחר שארצות הברית, בריטניה וצרפת הטילו וטו על סילוק דרום אפריקה, דחתה העצרת הכללית את כתבי ההסמכה של המשלחת הדרום-אפריקנית והרחיקה אותה מעבודתה, עד 1994. אנו קוראים לעצרת הכללית לשקול את אותה דרך, ולהשתמש בהליך "מאוחדים למען השלום" (החלטה 377, 1950) כדי להמליץ למדינות על הצעדים שהמועצה אינה מצליחה לאמץ.
5.2 סוכנויות מתמחות וגופים בין-לאומיים
השעיית השתתפותה של ישראל בסוכנויות המתמחות של האו"ם שהיא חברה בהן, כמו ארגון הבריאות העולמי ו-FAO, ובגופים כמו ה-OECD, עד להפסקת המבצעים המפרים את המשפט ההומניטרי הבין-לאומי ולשיתוף פעולה מלא עם בית הדין הפלילי הבין-לאומי.
5.3 סנקציות כלכליות ואמברגו נשק
הטלת אמברגו חובה על אספקת נשק, תחמושת וטכנולוגיות צבאיות כפולות שימוש למדינת ישראל, בדומה לאמברגו שהוטל על דרום אפריקה ב-1977. סנקציות כלכליות ממוקדות עם מנגנוני אימות בין-לאומיים.
ו. הבחנה הכרחית: מדינה, ממשלה, עם
מניפסט זה אינו מכוון נגד העם הישראלי, נגד אזרחים יהודים בישראל או בתפוצות, ולא נגד התרבות, ההיסטוריה או המסורת היהודית. הוא מכוון נגד הבחירות הממשלתיות וההתנהלות הצבאית של מדינה שהפרה שוב ושוב את המשפט הבין-לאומי.
אנחנו מכירים ותומכים בקולותיהם של אותם אזרחים ישראלים — אותה מיעוטות המפגינה, המתעדת ומגנה את הפרות ממשלתה. אי-ההכרה במדינה אינה השתקתם: באופן פרדוקסלי, זהו אחד ממעשי התמיכה החזקים ביותר בעניינם.
ז. הצהרה סופית
אנחנו החותמים, מתוקף מחויבותנו לעקרונות המשפט הבין-לאומי, מגילת האו"ם, אמנת מניעת רצח עם משנת 1948 וחוקת רומא, מצהירים:
- אנחנו אינם מכירים בלגיטימיות ההתנהלות הנוכחית של מדינת ישראל כעולה בקנה אחד עם כללי המשפט ההומניטרי הבין-לאומי ועקרונות הסדר הבין-לאומי.
- אנחנו דורשים הפסקה מיידית של המבצעים הצבאיים המפרים את המשפט הבין-לאומי, שיתוף פעולה מלא עם ה-ICC ויישום מלא של האמצעים הזמניים שהורה ה-ICJ.
- אנחנו קוראים למדינות ולארגונים בין-לאומיים לאמץ את תדבירי ההשעיה, הדרה והסנקציות המתוארים במניפסט זה.
- אנחנו מאשרים שכיבוד המשפט הבין-לאומי אינו ניתן למשא ומתן, אינו מכיר בחריגים גיאופוליטיים, וכי כל הבחנה בין מדינות המפרות אותו על בסיס מיקומן האסטרטגי מהווה עצמה הפרה של עיקרון השוויון הריבוני בין מדינות.
הפוספור הלבן הבוער מעל עזה ולבנון שורף גם את הלגיטימיות של מערכת בין-לאומית שעוצמת עיניים. אנחנו לא עוצמים עיניים.
הפניות משפטיות
- פרוטוקול III CCW — ז'נווה 1980 | אמנת רצח עם — 1948
- חוקת רומא סע' 8 — 1998 | ARSIWA סע' 40-41 — ועדת המשפט הבין-לאומי/האו"ם 2001
- ICJ — דרום אפריקה נגד ישראל — 26 ינואר 2024 | ICC — נתניהו וגלנט — 21 נובמבר 2024
- HRW — פוספור לבן — 12 אוקטובר 2023 | UNGA ES-10/21 — 27 אוקטובר 2023
- ICRC — מחקר המשפט ההומניטרי הבין-לאומי המנהגי (Henckaerts & Doswald-Beck, 2005)
- UNSC החלטה 418 (1977) | UNGA 377(V) — אחדות למען שלום — 1950
- אמנסטי אינטרנשיונל — דהיירה (לבנון) — 31 באוקטובר 2023 | HRW — הפרוטוקול השלישי ופוספור לבן — 2024
- בית הדין הפלילי הבין-לאומי — צו המעצר נגד דף — 21 בנובמבר 2024 | מועצת הביטחון, החלטה 2728 — 25 במרץ 2024
- העצרת הכללית — הרחקת דרום אפריקה מעבודתה — 12 בנובמבר 1974
מקורות נוספים: أخبار الأمم المتحدة · Haaretz · Amnesty International · Human Rights Watch · ICC — Deif · EJIL:Talk · UN — 1974