ניתוח

בית הספר הישראלי: מפעל האויב

מחקר אקדמי

העובדות

פרופסור אמריטוס לחינוך לשוני באוניברסיטה העברית בירושלים ומחברת Palestine in Israeli School Books (I.B. Tauris, 2012), נורית פלד-אלחנן, תיעדה באופן שיטתי כיצד מערכת החינוך הממלכתית הישראלית מציגה פלסטינים כבעיה שיש להכחידה. טבח היסטורי בפלסטינים מוצג כ"אירועים עם תוצאות חיוביות ליהודים". לפי החוקרת, הוראת השואה אינה נועדה לטפח אמפתיה אוניברסלית, אלא לטראומטיזציה תלמידים ולהזין את הפחד מהאחר.

הערה משפטית

אמנת מניעת רצח עם ועונשו (1948), סעיף ג', כוללת בין המעשים הברים-ענישה "הסתה ישירה ופומבית לרצח עם". כאשר הסתה כזו מעוגנת בתכנית לימודים ממלכתית, נוצרת אחריות מדינתית לפי סעיפים 40-41 של ARSIWA.

השלכות

הצהרות בן גביר, צווי המעצר של ה-ICC, השימוש בפוספור לבן — אף אחד מאלה אינו צומח מהאין. הם צומחים מעשורים של עיצוב דור שמעולם לא למד להכיר בפלסטינים כבני אדם. זהו ההקשר שעל הקהילה הבין-לאומית חובה לשקול בהערכת אחריותה של מדינת ישראל.

מקורות: Nurit Peled-Elhanan, Palestine in Israeli School Books, I.B. Tauris 2012 · +972 Magazine

כל החדשות והמניפסטים →