חדשות

אפגניסטן: בית הדין הפלילי הבינלאומי מאשים את הנהגת הטליבאן ברדיפה מגדרית

יוני 2026

»זה עולה כדי אפרטהייד מגדרי.« — ריצ'רד בנט, הדווח המיוחד של האו״ם לאפגניסטן

העובדה

ב-8 ביולי 2025 הוציאה לשכת קדם-המשפט II של בית הדין הפלילי הבינלאומי צווי מעצר נגד מנהיג הטליבאן העליון הייבתאללה אחונדזאדה ונגד השופט הראשי עבד אל-חכים חקאני, בגין הפשע נגד האנושות של רדיפה על רקע מגדרי (סעיף 7(1)(ח) לחוקת רומא). לפי השופטים, מאז תפיסת השלטון ב-15 באוגוסט 2021 שללו הטליבאן באופן שיטתי מנשים ונערות — בצווים ובגזירות — את הזכויות לחינוך, לתנועה, לביטוי ולחיים פרטיים ומשפחתיים, ופגעו גם במי שלא הלמו את מדיניות המגדר שלהם ובמי שנתפסו כ»בני ברית של נשים ונערות«. נערות מודרות מחינוך מעבר ליסודי; לנשים אסורים רוב סוגי העבודה והתנועה ללא אפוטרופוס גבר. הצווים נותרים חתומים, אך בית הדין חשף את קיומם משום שההתנהלות נמשכת והמודעות עשויה לסייע במניעתה. הטליבאן דחו את ההחלטה כ»שטויות« והצהירו שאינם מכירים בבית הדין.

פרשנות משפטית

הלשכה קבעה נקודה שמרחיבה את תחולת הדין: רדיפה מגדרית אינה רק אלימות ישירה, אלא גם נזק ממוסד — כפיית נורמות חברתיות מפלות. זו הפעם הראשונה שבית הדין מייחס רדיפה מגדרית כפשע נגד האנושות. מסגרת הזכויות הנשללות מערבת גם את האמנה בדבר זכויות הילד (חינוך הנערות) ואת האמנה לביטול כל צורות האפליה נגד נשים, שאפגניסטן אשררה ב-2003. הדווח המיוחד של האו״ם ריצ'רד בנט כינה את ההשפעה המצטברת של ההגבלות כשקולה לאפרטהייד מגדרי — אך כאן יש לשמור על ההבחנה: אפרטהייד מגדרי אינו (עדיין) פשע לפי חוקת רומא, ולכן בית הדין השתמש בהגדרה הקרובה ביותר הזמינה, הרדיפה; נשים אפגניות ומשפטנים פועלים לעיגונו כפשע. והצווים הם ברמת «יסוד סביר», לא הרשעה.

לא הדת, אלא הכוח

צריך לומר זאת בבירור, כי הדבר מפרק את הקריאה הרווחת — «זו הדת שלהם». צעדי הטליבאן גונו כמנוגדים לשריעה בידי האימאם הגדול של אל-אזהר, הסמכות העליונה של האסלאם הסוני, שהזכיר את חובת הגברים והנשים לבקש ידע «מהעריסה עד הקבר«; ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי דרש את ביטולם, וגינויים הגיעו מסעודיה, מאיחוד האמירויות, מקטר, מטורקיה ומפקיסטן. העובדה המכרעת: אפגניסטן היא המדינה היחידה בעולם — מוסלמית או לא — האוסרת חינוך תיכוני על נערות. מקרה יחיד אינו מוכיח כלל על כמעט שני מיליארד מאמינים. משום כך גופים שלישיים אינם שופטים דת, אלא מבנה כוח: בית הדין אינו מייחס כפירה, אלא רדיפה כפשע נגד האנושות; הדווח של האו״ם מדבר על אפרטהייד מגדרי — מבנה שליטה, לא אמונה.

השלכות

זהו שוב הפער בין הדין הכתוב ליישומו. הצווים קיימים, בית הדין דיבר, אך אחונדזאדה וחקאני נותרים בשלטון והטליבאן אינם מכירים בהאג: כמו בצווים נגד אל-בשיר או נגד נתניהו וגלנט, הפעולה השיפוטית לבדה אינה עוצרת איש. אך אמת המידה אינה תלויה בזהות: רדיפה מגדרית היא פשע מי שלא יבצע אותה, ואותו סטנדרט חוקר כל משטר המשעבד נשים, לא רק זה שבקאבול. מומחי האו״ם מתרגמים זאת לאזהרה: אין להכשיר משטר השולל זכויות יסוד מיותר ממחצית אוכלוסייתו. להפנות מבט כאן פירושו לתת להדרת מחצית מעם להפוך לנורמה שאיש אינו מערער עליה. הדין חל על הכול, או שאינו חל על איש.

מקורות: ICC · OHCHR · Al Jazeera · France 24 · אל-אזהר · OIC

אפגניסטןנשיםבית הדין הפלילי הבינלאומימשפט בינלאומימשברים נשכחים

כל החדשות והמניפסטים →

הישארו מעודכנים

תקציר תמציתי, רק כשעובדה ראויה לכך. בלי ספאם, בלי אלגוריתם: הדוא״ל שלכם נשאר שלכם.

בהרשמה אתם מסכימים לקבל עדכונים מ-I Will Not Look Away. ניתן לבטל בכל עת.