חדשות

טאיוואן, המבחן הבא: ההרתעה מתערערת והתקדים מעודד את בייג'ינג

מאי–יוני 2026 — טאיפיי · וושינגטון · בייג'ינג

העובדות

לאחר פסגת בייג'ינג במאי 2026, ארצות הברית הקפיאה חבילת נשק לטאיוואן בשווי 14 מיליארד דולר (טילים ומערכות הגנה אווירית), שטראמפ כינה «קלף מיקוח»; בשובו אמר שאינו רוצה «מלחמה במרחק 9,500 מייל», לאחר ששי הזהיר כי טיפול שגוי בסוגיית טאיוואן עלול להוביל ל«עימות». בינתיים, מנהיגת הקוומינטנג צ'נג לי-וון — המנהיגה הראשונה של המפלגה שמבקרת בבייג'ינג מזה עשור, לאחר פגישתה עם שי באפריל ומאמר במרץ ב-Foreign Affairs («טאיוואן אינה חייבת לבחור») — בסיור בארצות הברית לקידום «פיוס» בין וושינגטון לבייג'ינג. (צ'נג תומכת באיחוד מחדש וכינתה את הפלישה הרוסית לאוקראינה מלחמת הגנה שהתגרה בה נאט"ו: זהו אינו סיפור קורבנות פשוט.)

הערה משפטית

הכלל המגן על טאיוואן זהה לזה שהגן על ונצואלה: איסור השימוש בכוח (סעיף 2(4) של מגילת האו"ם), נורמה קוגנטית (jus cogens). כאשר כלל זה מושעה למען מעצמה אחת — ארצות הברית הלוכדת ראש מדינה בקראקס — הוא נחלש עבור כולן, ובייג'ינג רושמת זאת לפניה. «איחוד מחדש» בכפייה יהיה תוקפנות לפי אותו אמת מידה בדיוק: התקדים הופך אותו לבר-העלאה על הדעת, וההרתעה המערבית המתערערת הופכת אותו לבר-ביצוע.

השלכות

טאיוואן היא המבחן החי של העקביות. כל מי שגינה את התוקפנות נגד אוקראינה אך הצדיק — או מחא כפיים — ללכידת מדורו, כבר לימד את בייג'ינג את הלקח: עבור החזקים, הכלל הוא רשות. העמדה העקבית היחידה זהה לכולם — תוקפנות אינה לגיטימית תהא אשר תהא יד מבצעיה, נגד קראקס כמו נגד טאיפיי. זו אינה תמיכה בפלג טאיוואני: זו נאמנות לכלל שרק הוא מונע מכל אומה קטנה להפוך לטרף.

מקורות: Foreign Policy · CNN · Axios · PBS/AP · The Diplomat · SCMP

כל החדשות והמניפסטים →