חדשות

עזה והמילה «רצח עם»: מה קבעו בפועל גופים שלישיים, ומדוע קולו של חוקר רצח עם נושא משקל

יוני 2026 — עומר ברטוב, «ישראל: מה השתבש?»

העובדות

עומר ברטוב — פרופסור ללימודי השואה ורצח העם באוניברסיטת בראון, ישראלי-אמריקאי, יוצא צבא ישראל — שינה בפומבי את עמדתו בנוגע לעזה. בנובמבר 2023 ראה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות כ«סבירים מאוד», אך «ללא הוכחה לרצח עם»; עד יולי 2025 הגיע למסקנה ההפוכה. בספרו «ישראל: מה השתבש?» (2026) הוא טוען שהמערכה הצבאית נועדה להפוך את עזה לבלתי ראויה למגורים עבור אוכלוסייתה. זהו אינו קול בודד: בספטמבר 2025 קבעה ועדת החקירה העצמאית של האו"ם, בדו"ח רשמי, שישראל מבצעת רצח עם בעזה (יותר מ-60,000 הרוגים פלסטינים מתועדים). ישראל דוחה הגדרות אלה.

הערה משפטית

הדיון הציבורי מערבב קביעות בעלות משקל משפטי שונה מאוד; ההפרדה ביניהן היא שהופכת את הניתוח לחסין. בית הדין הבינלאומי לצדק, בינואר 2024 (דרום אפריקה נגד ישראל), הורה על אמצעי ביניים בקובעו כי הסיכון לזכויות המוגנות באמנת רצח העם «מתקבל על הדעת»: זה אינו פסק דין לגופו, וההליך עודנו מתנהל. בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא בנובמבר 2024 צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות — לא בגין רצח עם. לעומת זאת ועדת החקירה של האו"ם (ספטמבר 2025) ניסחה קביעה רשמית של רצח עם, וכך גם אמנסטי אינטרנשיונל וארגון Human Rights Watch בדו"חות משלהם.

השלכות

השאלה «האם כולם משקרים?» חזקה רטורית אך חלשה לוגית: היא טיעון מסמכות. השאלה הרצינית מבחינה משפטית שונה: לנוכח קביעות רשמיות ומתכנסות של גופים שלישיים עצמאיים, נטל ההוכחה עובר אל מי שדוחה את כולן בכללותן. ברטוב — בעצמו חוקר השואה — מזכיר שרצח עם אינו עובדה צבאית בלבד: הוא ניזון מההסכמה, מהאדישות ומהשתיקה של מגזרים רחבים בחברה. ביקורת על התנהלות ממשלת נתניהו אינה שלילת זכותה של ישראל להתקיים, אינה זיכוי של חמאס, ואינה מחיקת קורבנות השביעי באוקטובר: היא סירוב לכך שטראומה היסטורית תהפוך לרישיון קבוע. חובת ההתבוננות מתחילה כאן.

מקורות: New York Times · Democracy Now! · Al Jazeera · The Forward

כל החדשות והמניפסטים →