מניפסט
הרעב הוא בחירה פוליטית
266 מיליון בני אדם חסרים מזון מספיק. העולם יודע. העולם שותק. · 2026
מניפסט — הרעב הוא בחירה פוליטית
266 מיליון בני אדם חסרים מזון מספיק. זה אינו אסון טבע. זו החלטה.
הנתונים אינם משקרים
בשנת 2025, 266 מיליון בני אדם ב-47 מדינות סובלים מרעב חריף. שכיחותו כמעט הוכפלה מאז 2016. לשנת 2026 תוכנית המזון העולמית צופה 318 מיליון — יותר מכפול לעומת 2019. זה אינו גורל: זו בחירה.
הרעב כנשק
«המזון הפך לנשק»: לא סיסמה, אלא דברי סגנית המזכ״ל של האו״ם בפני מועצת הביטחון. הסכסוך הוא הגורם המרכזי ברוב מוקדי המשבר. בסודאן יותר מ-24 מיליון בני אדם רעבים; בעזה, כמו בחלקים מסודאן, הרעב אושר. במקום שבו הרעב משמש כנשק, כל ילד רעב הוא הוכחה לפשע.
הבסיס המשפטי
הרעבת אזרחים כשיטת לחימה אינה טרגדיה: היא פשע, שחור על גבי לבן. החלטה 2417 (2018) של מועצת הביטחון של האו״ם מגנה פה אחד את השימוש ברעב כנשק ודורשת מתן דין וחשבון. חוקת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי (סעיף 8) מגדירה הרעבה מכוונת של אזרחים כפשע מלחמה — בסכסוכים בינלאומיים, ומאז 2019 גם בפנימיים.
התירוצים אינם עומדים
«חסר כסף.» לא: חסרים סדרי עדיפויות. בשנת 2025 ההוצאה הצבאית העולמית הגיעה ל-2,887 מיליארד דולר (SIPRI). מיגור הרעב עד 2030 יעלה, לפי תוכנית המזון העולמית, פחות מ-1% ממה שהעולם הוציא על נשק בעשור אחד. הבחירה אינה בין האפשרי לבלתי אפשרי: היא בין טנקים ללחם.
«האקלים השתגע.» כן — אך בצורות ושיטפונות הורגים משום שחסרות תוכניות היערכות, משום שהחוב חונק את המדינות הפגיעות ביותר, משום שמספסרים בתבואה בעוד היבולים נשרפים.
«הסכסוכים מורכבים.» המורכבות היא מקלטם של השותפים לפשע. רעב בסכסוך, כשהוא מכוון, הוא פשע מלחמה. נקודה.
לקיפאון יש שם
שמו מועצת ביטחון משותקת מווטואים מצטלבים. שמו קיצוץ בסיוע בעוד תקציבי הנשק גדלים: בשנת 2025 צפוי הסיוע הרשמי לפיתוח לרדת, ותוכנית המזון העולמית תוכל לסייע רק לחלק מן הנזקקים. שמו נורמליזציה של החירום — לשמוע «רעב המוני» כמילה מופשטת. שמו אדישות: המסוכן שבכלי ההשמדה ההמונית.
מה לעשות
צריך מעט, והכול. לשבור את השתיקה: לשתף את המספרים, לא לתת לרעב להפוך לכותרת חולפת. לדרוש פעולה פוליטית: לדרוש מהממשלות לממן את תוכנית המזון העולמית ולכבד את 0.7% מהתמ״ג לסיוע. להעמיד לדין את הפשע: רעב המשמש כנשק אינו תוצאה בלתי נמנעת של מלחמה; יש לחקור ולהעניש אותו. להביט: הצעד הראשון לעצירת הקיפאון הוא לסרב להסב את המבט.
העולם קופא. אנחנו לא. בכל יום שחולף בלי שהמזון מגיע, מישהו מת — לא מרעב, מאדישות. אל תביטו הצדה.
תקציר תמציתי, רק כשעובדה ראויה לכך.
הרשמה לניוזלטר