אקטואליה

הפרצה שנפתחה מחדש בפרטיות התקשורת: מקרה אירופי, תקן אוניברסלי

23 ביולי 2026 — האיחוד האירופי / ז'נבה (האו״ם)

סעיף 17 באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR), שאושררה על ידי 173 מדינות, קובע כי אין להתערב באופן שרירותי בפרטיותו של אדם או בהתכתבותו. ב-27 באפריל 2026 פרסמה קבוצת מומחים של האו״ם, וביניהם המדווחת המיוחדת בנושא הזכות לפרטיות אנה בריאן נוגרס, אזהרה משותפת בנוגע לסיכוני ההתערבות הדיגיטלית השיטתית בחירויות האזרחיות. במסגרת זו — שאינה אירופית בלבד — ממוקם המקרה הידוע בשם «Chat Control»: מקרה ספציפי של תופעה הנוגעת לכל מדינה שברשותה האמצעים הטכניים לעשות זאת.

עובדות

באיחוד האירופי, התקנה 2021/1232 (בתוקף מ-3 באוגוסט 2021) מתירה לספקי שירותי תקשורת שאינם מוצפנים — לפי המקורות שנבדקו, ובהם Gmail, Facebook Messenger, Skype ו-Snapchat, כאשר גוגל, Meta, מיקרוסופט ו-Snap הם בין הספקים המוזכרים ביותר — לסרוק התכתבויות באופן וולונטרי לאיתור חומרי התעללות מינית בילדים. שירותים המוצפנים מקצה לקצה מוחרגים במפורש: וואטסאפ — אף שבבעלות Meta —, סיגנל, iMessage.

ב-26 במרץ 2026 הפרלמנט האירופי דוחה את חידוש הפטור (311 נגד, 228 בעד, 92 נמנעים); התוקף פוקע ב-3 באפריל. עוד לפני הפקיעה, ב-19 במרץ, Snap, TikTok, LinkedIn ופלטפורמות גדולות נוספות חותמות על הצהרה משותפת הדורשת את הארכתו; ב-27 במרץ בלוג המוסדי של גוגל, בטקסט המשקף עמדה משותפת עם Meta, מיקרוסופט ו-Snap, מודיע כי החברות ימשיכו בכל מקרה בסריקה הוולונטרית. 247 ארגונים להגנת הילד חותמים על קריאה נגדית התומכת בהארכה החקיקתית. ב-2 ביולי המועצה מגישה מחדש את אותו הנוסח שכבר נדחה כמעשה חדש רשמית; ב-7 ביולי גוש הרוב היחסי בפרלמנט (EPP) משיג הליך דחוף (331 נגד 304 קולות); ב-9 ביולי הצבעה ראשונה לדחיית הנוסח מקבלת 314 קולות נגד 276 — רוב פשוט, אך מתחת לסף 361 הנדרש בקריאה שנייה — בעוד תיקון השולל תקשורת מוצפנת מקצה לקצה מאושר בהפרש מספק. ב-23 ביולי 2026 המועצה נותנת את האישור הסופי: האמצעי בתוקף עד 3 באפריל 2028.

קריאה משפטית

מקורות עצמאיים רבים מדווחים כי השירות המשפטי של המועצה, בחוות דעת מ-10 ביוני 2026, הגדיר את המנגנון — גם בצורתו ה«וולונטרית» — כסריקה כללית של תקשורת בין-אישית, שאינה תואמת את סעיף 7 באמנת הזכויות היסוד של האיחוד האירופי בהיעדר חשד סביר ואישור שיפוטי מוקדם. המסמך המקורי לא אותר במהלך מושב זה: זהו פער מוצהר, שיש לאמתו מול המקור הראשוני של המועצה בטרם כל ציטוט סופי. אותו עיקרון של הכרח ומידתיות הוא גם התקן של סעיף 17 ל-ICCPR, החל הרבה מעבר לגבולות האיחוד האירופי. הנציבה הפדרלית הגרמנית להגנת מידע, לואיזה שפכט-רימנשנידר, כינתה את האמצעי מעקב המוני «ללא סיבה», החורג מהיעד הלגיטימי המוצהר.

המקרה אינו מבודד. בבריטניה, חוק הבטיחות המקוונת מחייב מאז 25 ביולי 2025 אימות גיל «יעיל ביותר» על תוכן מקוון. בארה״ב, חוק EARN IT — שהוגש שוב ושוב בקונגרס — שואף להטיל אחריות על פלטפורמות בגין תוכן פוגעני מבלי להבטיח מקלט בטוח להצפנה מקצה לקצה. בסין וברוסיה פועלים מנגנוני בקרה על תקשורת דיגיטלית רחבים בהרבה, ללא דיון ציבורי דומה וללא גופים עצמאיים המקבילים לרשות הגנת מידע או לבית משפט על-לאומי. המקרה האירופי אינו חריגה מבודדת: הוא הנקודה שבה הסתירה בין אבטחה דיגיטלית לפרטיות התקשורת גלויה ומתועדת פומבית ביותר, לא המקום היחיד שבו היא מתרחשת.

השלכות

המנגנון הטכני הנדון — סריקה מונעת של תקשורת שאינה חשודה, ללא סימן אינדיבידואלי — אינו משנה את טבעו בהתאם למטרה המוצהרת. מבחן הסימטריה: אילו אותו מנגנון היה מוצע למאבק בטרור או בדיסאינפורמציה, האם שיקול המידתיות היה משתנה? אם כן, ההערכה עוקבת אחר מידת ההסכמה עם המטרה, לא אחר הקריטריון המשפטי עצמו — תוצאת המבחן: המנגנון אינו עומד בשינוי המטרה, וזהו ממצא משפטי, לא עמדה מוסרית.

להרחבת כלי מעקב מעבר למטרתם המקורית יש תקדימים קונקרטיים, לא היפותטיים. מאגר המידע EURODAC, שהוקם לזיהוי מבקשי מקלט, שימש מאוחר יותר גם למאבק בטרור. הדירקטיבה של האיחוד האירופי בדבר שמירת נתונים (2006/24/EC), שהונהגה לצורך פשעים חמורים, בוטלה בידי בית הדין האירופי בשנת 2014 (תיקים C-293/12 ו-C-594/12, Digital Rights Ireland) בדיוק בשל היעדר מגבלות מספיקות על מטרה וגישה. תקדימים אלה אינם מוכיחים ש-Chat Control ילך באותו נתיב — אין כיום הצעה כזו על הפרק — אך הם הופכים את החשש מהרחבה עתידית של היקפו להשערה המבוססת על דפוס אמיתי, לא לחשש מבודד.

העמדה הגרמנית מראה עד כמה קו של מדינה בודדת אינו חד-משמעי. הממשלה תמכה באופן פעיל בהארכה הזמנית והוולונטרית שאושרה ביולי, בעוד מפלגת הרוב בבונדסטאג (CDU/CSU) מתנגדת לכל צורה של סריקה בצד הלקוח על שירותים מוצפנים בתקנה הקבועה העתידית. הוויכוח אינו מתנהל בין גוש תומכים לגוש מתנגדים, אלא בין כלי וולונטרי לכלי מחייב — הבחנה ששווה לזכור מול כל כותרת המסכמת את הפרשה כ«אירופה מאשרת מעקב המוני».

הערה עריכתית

התקנה הקבועה — זו שתקבע אם הסריקה תהפוך לחובה במקום לבחירה, גם לגבי שירותים מוצפנים — נותרת במשא ומתן לאחר חמישה טריאלוגים כושלים; השישי נקבע ל-29 בספטמבר 2026 בנשיאות אירית. שם מתחיל המאבק האמיתי.

מקורות: OHCHR (27/4/2026) · Consilium, comunicato stampa (23/7/2026) · Ansa, Il Post (9-10/7/2026) · netzpolitik.org (2/7, 9/7/2026) · Next.ink · Cyber Security 360 (17/4/2026) · CJEU, Digital Rights Ireland (2014)

כל החדשות והמניפסטים →