חדשות

הסכם שנולד שביר: השלום האמריקאי-איראני בין כפייה לצדדים שלישיים שאינם מחויבים

18 ביוני 2026 — ארצות הברית · איראן · האו״ם

העובדה

ב-17 ביוני 2026 חתם דונלד טראמפ בוורסאי על מזכר ההבנות עם איראן — שנחתם כבר וירטואלית ב-15 — כשטקס רשמי צפוי בשווייץ ב-19. הנוסח, בן 14 סעיפים, מכריז על הפסקה «מיידית וקבועה» של הפעולות הצבאיות «בכל החזיתות, כולל לבנון», על הסרת הסנקציות, שחרור הכספים האיראניים וסיום המצור הימי, ודוחה הסכם סופי לכל היותר 60 יום. אך נותרו שני צללים: ישראל, צד לוחם בחזית הלבנונית, אינה חתומה ונתניהו הסתייג; וטראמפ איים לתפוס בכוח את האורניום המועשר של איראן אם המשא ומתן ייכשל.

פרשנות משפטית

שני פגמים מבניים, לא פוליטיים. ראשית, הכפייה: מגילת האו״ם (סעיף 2(4)) אוסרת אף על עצם האיום בכוח, ואמנת וינה לדיני אמנות (סעיף 52) מבטלת אמנה שכריתתה הושגה באיום בכוח או בשימוש בו. הסכם שנחתם תחת איום לתפוס את האורניום פגום מיסודו. שנית, צדדים שלישיים: לפי העיקרון pacta tertiis nec nocent nec prosunt, אמנה אינה מחייבת את מי שלא חתם עליה — כך שהבטחת השלום «כולל לבנון» אינה מחייבת את ישראל, הממשיכה להילחם בחזית ההיא.

השלכות

הבטלות בשל כפייה קיימת על הנייר, וכמעט לעולם לא במציאות: אף בית דין אינו מכריז עליה מיוזמתו, ומול מעצמה היא נותרת אות מתה. זוהי תמונת הסדר מבוסס-הכללים כשהכוח עוקף אותו — הכלל קיים, אך אינו מחייב את מי שיש לו האמצעים להתעלם ממנו. שלום שהוכרז אינו שלום המובטח משפטית.

מקורות: NPR (testo MoU) · NBC News · CNN · Al Jazeera

כל החדשות והמניפסטים →